יולי, 2016. שתיקת הלילה בעיר טיירה בלנקה שבמדינת ורקרוז במקסיקו מופרת על ידי רעשים עזים של יריות אקדח. כוחות ההצלה מוזעקים למקום, ביתו של העיתונאי פדרו טמאיו, שנמצא תחת הגנה של המשטרה.
טמאיו נפצע באורח קשה והובל לביה"ח המקומי שם נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. בבוקר למחרת, הרצח של של טמאיו כבש את כל כותרות העיתונים המקומיים: "עיתונאי שסיקר את העולם התחתון במקסיקו נורה למוות כשהוא תחת שמירה של המשטרה", נכתב שם.
קרלוס לוריה, אחד מעמיתיו של טמאיו במערכת העיתון El Piñero de la Cuenca, התייחס אז לאירוע הרצח והדגיש בימים לפני מותו טמאיו קיבל לא מעט איומים: "זו בושה וחרפה שאדם נרצח בביתו בזמן ששוטרים מאבטחים אותו", סיפר לוריה. "מדינת ורקורז היא המקום המסוכן ביותר עבור עיתונאים, ולאורך השנים רשויות המדינה הוכיחו כי אין להן יכולת או רצון להתמודד עם התופעה".
Esposa de del periodista Pedro Tamayo, desconsolada da declaraciones en el cortejo fúnebre. https://t.co/YZ5fFevkxi pic.twitter.com/QGPeo9PoO4
El Piñero de la Cuenca מוכר במקסיקו בתור אחד מגופי התקשורת "האמיצים ביותר במדינה", ולאורך השנים סיקרה מערכת העיתון באופן נרחב את הפשעים שבוצעו על ידי קרטלי הסמים במדינת ורקרוז – ובייחוד את ההוצאות להורג. מאז הרצח המזוויע של טמאיו, מערכת העיתון מפעילה רק כתב פלילי אחד – שנמצא גם הוא על הכוונת של ארגוני פשע מקומיים.
"קיבלתי בעבר איומים על חיי", סיפר בטיו קרמונה, אותו כתב פלילי, לאתר חדשות אמריקאי. "פעם אחת הגיעו אנשים והחרימו לי את כל הציוד העיתואי שלי. בפעם אחרת, שני חמושים עצרו לידי עם אופנוע ואיימו להרוג אותי. הם שאלו אותי אם אני כתב של El Piñero, וכשעניתי שכן, הם אמרו: 'אל תסקר את הדברים האלה, אחרת נרצח אותך'".
השחיתות היא המערכת
מאז הרצח הברוטלי של פדרו טמאיו, 27 עיתונאים נרצחו על ידי עבריינים או נעלמו כלא היו. הנתונים הללו מצטרפים לסטטיסטיקת האלימות המצמררת של מקסיקו מאז שפליפה קלדרון, נשיא מקסיקו לשעבר, הורה לצבא לרדוף אחר קרטלי הסמים בשנת 2016 – ולמעשה, פתח את מלחמת הסמים המקסיקנית.
מאז אותה הכרזה של קלדרון, יותר מ-115 אלף בני אדם נהרגו במדינה, כאשר חודש מאי 2018 מוגדר בתור החודש האלים ביותר בהיסטוריה של מקסיקו עם קורבן רצח בכל 15 דקות בממוצע.
וכך, בעוד שהאלימות האכזרית של פעילי קרטל היא ממש לא תופעה חדשה במדינה, ההבדלים בין ארגוני פשע השונים ורשויות האכיפה הולכים ונעלמים – ובמקום שבו חלק ניכר מהפעילות העבריינית מבוצע על ידי שוטרים, רבים מתייחסים לעיתונאים ולפוליטיקאים מסוימים בתור קו ההגנה האחרון של הציבור.
דייגו אוסורנו הוא כתב מקומי שמסקר את זוועות הקרטלים בצפון-מזרח מקסיקו כבר יותר משני עשורים. אחד התחקירים המפורסמים ביותר שלו נגע בשחיתות השלטונית במדינת קואווילה, ששוכנת דרומית לגבול עם ארה"ב באזור טקסס, והפשעים של קרטל הסמים לוס זטס.
לטענתו של אוסורנו, השפל הגרוע ביותר של השנים האחרונות הגיע אחרי שפעילי לוס זטס רצחו והעלימו אלפי בני אדם בלי לתת דין וחשבון לאף אחד, ואפילו השתמשו באחד מבתי הכלא המקומיים ("פיידרס נגרס") בתור אתר קבורה המוני של קורבנותיהם.
למרות העיסוק התמידי שלו בסיקור ארגוני פשע, אוסורנו חושף שהחשש הגדול ביותר שלו אינו מפעילי הקרטל – אלא מפקידי ממשל מושחתים: "התופעה שמפחידה אותי יותר מכל במקסיקו, ללא צל של ספק, היא פקידי ממשל שמקושרים למאפיה. מבחינתי, האנשים האלה מסוכנים יותר מלוס זטס. המצב הפך לגרוע כל כך, ששחיתות מהווה חלק בלתי נפרד מהמבנה השלטוני. במקסיקו אנחנו נוהגים לומר: 'שחיתות היא לא חלק מהמערכת. השחיתות היא המערכת'".
ג'יאנה טובוני, "כתבת אזורי המלחמה" של אתר החדשות Vice, ראיינה לפני כמה שנים את אחד המתנקשים המקומיים שמטילים אימה על תושבי מדינת ורקורז.
כשהוא מתראיין תחת עילום שם, תיאר אותו אדם כיצד הוא הוציא להורג עיתונאים במשך יותר מ-20 שנה: "הרגתי לאורך השנים כ-30 בני אדם, כולם היו גברים", סיפר הרוצח האלמוני, וכאשר הוא נשאל לגבי המפעילים שלו, הוא ענה ללא היסוס: "מפכ"ל המשטרה המקומי – בכבודו ובעצמו".
"אני לא ממש מתעניין באנשים שהוא רוצה שאני אחסל ולא אכפת לי מדוע הם סומנו. אני שכיר. הם אומרים לי איפה הם גרים, איפה הם עובדים ואז אני עוקב אחריהם עד שאני מוצא את המקום המושלם בשביל לבצע את המשימה. אם הקורבן נמצא בביתו, אני פשוט דופק בדלת ומתפרץ פנימה ברגע שהיא נפתחת ופותח באש – הכלל הראשון הוא שאסור שיישארו עדי ראייה".
בהמשך סיפר אותו רוצח שכיר כי הוא רצח בעבר גם עובדי ממשל – וספציפית שוטר פדרלי. באשר לעיתונאים? ובכן, הייתה לו תשובה מעניינת: "לא רצחתי עיתונאי. כל אלו שרוצחים עיתונאים נתפסים על ידי הרשויות. גם לא רצחתי פוליטיקאים. רק פוליטיקאים מורים לרצוח פוליטיקאים".
וכך, במהלך השנה החולפת, יותר מ-170 פוליטיקאים ונבחרי ציבור חוסלו ברחבי מקסיקו, ואוסורנו מספר כי אחד הקורבנות היה פרננדו פורון, ראש עיר לשעבר שרץ לקונגרס המקומי: "הוא עשה את דרכו למכונית מאחד העימותים הטלוויזיוניים כשמישהו הופיע מאחוריו עם אקדח וירה לו בראש". מאוחר יותר התברר כי המתנקש היה שוטר לשעבר במשמר הנשיאותי.
גבריאל גייגוס, ראש עיריית טננסינגו שבמדינת טלקסקלה, התייחס לאיומים על חייו וטען כי בקמפיין הבחירות האחרון שלו קיבל אינספור איומי רצח. בשיחה עם כתבת מקומית, הוא חשף חלק מההודעות הקוליות המצמררות שקיבל.
"אני אומר לך להפסיק את הקמפיין המזוין שלך", נאמר בהקלטה. "אני יודע איפה המשפחה שלך גרה ואם אתה לא מאמין לי, אז מחר אני עומד לרצוח מישהו מהמשפחה שלך". למרות האיומים, גייגוס המשיך בקמפיין ואף זכה. "פרישה לא באה בחשבון מבחינתי", סיפר גייגוס. "אני לא מוכן לשבת בחיבוק ידיים ולתת לקרטלים לעשות מה שהם רוצים. מישהו חייב להתייצב מולם - בין אם זה במישור הפוליטי או בכל מישור אחר".
"כולם על הכוונת"
אחת הפוליטיקאיות המוכרות ביותר שפועלות נגד קרטלי הסמים היא אולגה סנצ'ז קורדרו, שופטת לשעבר וסנטור בהווה. לאחרונה, היא הפכה לאחת המועמדות הבולטות לתפקיד שרת הפנים המקסיקנית.
בשיחה לגבי המצב הנוכחי במקסיקו, סיפרה קורדרו כיצד ניתן לשבור את הקשר האדוק בין הפשע המאורגן במדינה לפוליטיקאים. "הכל מתחיל במשטרה שלנו", אומרת קורדרו. "אנחנו צריכים כוחות מאומנים ומכובדים, שמצוידים היטב ומקבלים משכורת טובה. כשאני חושבת על שוטר במקסיקו, אני חושבת על האופן שבו הוא נאלץ לסכן את חייו מדי יום בשביל להגן עלינו. למרות זאת, הציבור לא מרגיש את זה – להפך. מבחינת הציבור, המשטרה והעולם התחתון זה היינו הך".
"המצב כבר בלתי נסבל מבחינתי ועלינו לתקן את העוול הזה מיד", הוסיפה קורדרו. "ברגע שפושעים יבינו שהם לא מסוגלים לשתף פעולה עם המשטרה או הרשויות, ושאנחנו מאמנים אותם ללוחמה איכותית יותר, הם יבינו שניתן להרוויח יותר משלום מאשר ממלחמה. לדעתי, זה מה שיבלום את המומנטום של הקרטלים".
וכך, מסתמן כי האידיאל של קורדרו מקובל על רוב תושבי המדינה – חברה טובה יותר - עם יותר כוחות משטרה. למרות זאת, אם תשאלו את העיתונאים המקומיים, מדובר ברפורמה שלא ניתן ליישם תוך קדנציה ממשלתית אחת: "יצרנו במדינה הזו שיטה שבה חוסר צדק הוא מה ששולט", סיפר דייגו אוסורנו. "למעשה, חוסר צדק הוא הצדק".
"אני לא חושב שהממשלה הנוכחית מסוגלת לשנות את המצב באופן רדיקלי", מסכם אוסורנו. "מבחינתי, השינוי לא תלוי רק באדם אחד, אלא בהמונים. מדובר בתהליך שאנחנו עדיין מנסים ליישם במקסיקו. נכון לעכשיו, כל אדם שרודף אחרי האמת, נרדף על ידי הקרטל – ואני לא מדבר רק על עיתונאים. מרצים, עורכי דין, פעילים חברתיים, כולם על הכוונת".