"כל עוד סיוון באדמה - שהרוצח יישאר בכלא"
אהרון מישיאשווילי, שרצח באכזריות את סיוון מיכאלשווילי בת ה-8 בערב יום הכיפורים ב-1991, מבקש כעת לקצוב את מאסרו. משפחתה הגישה התנגדות נחרצת למשרד המשפטים וחשפה לראשונה את מלוא הזוועה, החרדות, ההרס שהותיר הרצח בחיי ההורים ואת עדותם המצמררת של כל אחד מששת האחים והאחיות של הקורבן. "מאז השעון של החיים שלי נעצר", סיפרה האם, "כמו עציץ שמת ואי אפשר להחיותו". בלעדי


התנגדות דרמטית הוגשה לוועדה לקציבת עונש ולמחלקת החנינות במשרד המשפטים, בעקבות בקשתו של הרוצח אהרון מישיאשווילי לקצוב את עונשו. מישיאשווילי חטף, אנס ורצח באכזריות את סיוון מיכאלשווילי, שהייתה בת 8 בלבד. המקרה המחריד, שהתרחש בשנת 1991, זעזע את המדינה כולה. כעת, באמצעות עו"ד מורן גז, דורשת משפחתה של סיוון דרישה חד משמעית: להשאיר את הרוצח מאחורי סורג ובריח עד יומו האחרון.
הטרגדיה התרחשה בערב יום הכיפורים, ב-17 בספטמבר 1991. סיוון יצאה לשחק עם אחיותיה סמוך לביתה. כשאמה קראה לה לעלות הביתה כדי להתכונן לחג, סיוון ביקשה עוד חמש דקות כדי לחפש טבעת שאבדה לה. חמש הדקות הללו חרצו את גורלה. מישיאשווילי, שהיה שכנה של המשפחה, פיתה את הילדה להיכנס לדירתו. שם, כפי שנקבע בגזר הדין מאותה שנה, הוא אנס אותה וביצע בה מעשה סדום באכזריות ותוך שימוש בכוח שגרם לה חבלות חמורות. סיוון ניסתה להיאבק ולזעוק לעזרה, ובתגובה חנק אותה הרוצח למוות כדי להשתיקה.
שופטי בית המשפט שדנו בתיק דחו אז במפורש את בקשת הסנגור להסתפק בעונש של מאסר עולם. בעקבות חומרת המעשים, הוטלו עליו 15 שנות מאסר נוספות בגין עבירות המין, שנקבע כי ירוצו במצטבר למאסר העולם. בגזר הדין תוארו מעשיו כ"מעשי זוועה איומים" ונקבע כי "מעצורים לא עמדו לו בפני סיפוק יצריו החייתיים". עוד צוין כי למישיאשווילי הייתה הרשעה קודמת בעבירת תקיפה מינית, מה שמעיד על היותו עבריין מין רצידיביסט ומגביר את החשש הכבד ממסוכנותו הבלתי ניתנת לאיון.
הגשת הבקשה לקציבת העונש החזירה את המשפחה באחת אל רגעי האימה. אמה של סיוון, שהייתה בהיריון מתקדם בעת הרצח ואם לחמש בנות קטנות, תיארה את התחושה הקשה. "הרגשתי כאילו נשפכו עליי מים רותחים", שיתפה האם את עו"ד גז. לאורך השנים נאחזה האם בידיעה שהרוצח לא ישתחרר לעולם. "אם הבת שלי תקום, אין לי בעיה שיצא. כל עוד היא מתחת לאדמה, הוא צריך להיות מאחורי סורג ובריח. הוא רואה אור ונושם אוויר גם בכלא. היא מתחת לאדמה, לא רואה אור, לא שומעת אותי ולא נושמת אוויר", אמרה.

האם שחזרה את רגעי האימה של החיפושים אחר בתה בערב החג, כשבתוך ההמולה עמד הרוצח עצמו, הציע להביא פנס ואף ניסה לדבר איתה. כשנמצאה סיוון בביתו ונשמעו הצעקות, האם עדיין חשבה שבתה בחיים. רק לאחר מכן התבשרו ההורים על הנורא מכל. אביה של סיוון רץ אחרי האמבולנס והתחנן לראות את גופת בתו, וכשאפשרו לו ללטף את ראשה הוא שב עם ידיים מגואלות בדם. לחוקרים התברר מאוחר יותר כי במהלך המאבק, הרוצח הכניס את ראשה של סיוון בכוח למי האסלה, ומעוצמת הכוח הפעיל נשברה מפרקתה.
"מאז השעון של החיים שלי נעצר", סיפרה האם, שהעידה כי הרגישה כמו "עציץ שמת ואי אפשר להחיותו". במשך חמש שנים היא הניחה כוס וצלחת ריקות על שולחן החג לזכרה של סיוון, ובכל יום כיפור בחרה לעבוד בבית החולים כדי לברוח מהזיכרונות.
חיי המשפחה נהרסו כליל. האב סבל מדיכאון קליני במשך שנה וחצי, האשים את עצמו שלא שמר על הילדה, והסתגר בחדרו במשך שנים. עד היום הוא מאובחן עם פוסט טראומה מורכבת ומטופל פסיכיאטרית. האם ניסתה למנוע את הלידה ביום הולדתה של סיוון, ולבסוף ילדה את אחיה של סיוון שלוש שעות לאחר שהסתיים התאריך. היא התקשתה לטפל בתינוק החדש, ואחותו של בעלה נאלצה לקחת את המושכות.

ההתנגדות המפורטת מביאה גם את קולם של כל ששת האחים והאחיות, שחשפו את השפעת הרצח על חייהם. האחות הבכורה, שהייתה בת תשע וחצי, נושאת עד היום תחושת אשמה על כך שהשאירה את סיוון מאחור. היא זוכרת כיצד נעלמה השמחה ואמרה: "היה אושר שמת איתה". אחות אחרת, שהייתה בת שש וחצי, זוכרת את המבט של הרוצח מאותו יום. בילדותה נאלצה לספוג הקנטות אכזריות מילדים שאמרו לה "מגיע לך שאחותך מתה". כיום היא מתקשה לתת אמון בגברים, חוששת להביא ילדים לעולם כה אכזר, ומתארת חיים של קושי מתמשך.
אחות שלישית, שהייתה בת שנתיים בלבד בזמן הרצח, גדלה למציאות של חרדות ואיסורים. היא פיתחה התקפי חרדה המלווים אותה עד היום, והוריה אף מנעו ממנה להתחתן בחודש ספטמבר, בשל סמיכותו למועד הרצח. אחות רביעית, שהייתה בת ארבע וחצי, סיפרה כיצד למדה לצמצם את נוכחותה ואת בקשותיה כדי לא להכביד על הוריה השבורים. היא תיארה פחד כה עמוק בבית, עד שבאחת הפעמים הכה אביה שכן רק משום שהסתכל עליה בעת שתלתה כביסה בחוץ.

האחים שנולדו לאחר הרצח גדלו לתוך חלל שחור. אח אחד, שנולד שבוע לאחר הרצח, גדל לצד מזוודה עם חפציה של סיוון וגזרי עיתונים על אודות הרצח, וחודש יום הולדתו נצבע לעד בכאב האבל. האח הצעיר, שנולד שנתיים מאוחר יותר, גדל בבית מלא כעס והסתגרות. הוא ספג מסר להיזהר מכולם, מה שהותיר אותו כיום חסום רגשית ומתקשה ביצירת קשרים בסביבתו.
בסיום הבקשה, עו"ד גז נסמכת על פסיקת בית המשפט העליון בעניינו של צבי גור, רוצחו של הילד אורון ירדן. ההחלטה התקדימית קבעה כי חלוף הזמן אינו יכול לשמש עילה לקציבת עונש כשמדובר ברצח ילדים כה אכזרי. המשפחה מבקשת מהוועדה להביא בחשבון את העדויות הקשות ואת הנזק המתמשך שנגרם לכל אחד מבני המשפחה, ולדחות על הסף את הבקשה שתאפשר לרוצח לראות את החופש.
