מה עובר היום על הישראלים שהתפתו לפעול בשירות האיראנים

קרוב ל-100 ישראלים נעצרו בשנתיים האחרונות בחשד שפעלו בשירות איראן או ריגלו למענה. הם נעצרו בגלים: הראשון בסתיו 2024, והבאים סביב מבצעי "עם כלביא" ו"שאגת הארי". יש בהם יהודים וערבים, דרוזי מהגולן ומורה בדואית מהנגב, בחורי ישיבה ועולים מחבר העמים, חיילים בסדיר ואנשי מילואים, גבר בן 72 וגם ילד בן 13 שהתבקש לצלם סוללה של כיפת ברזל. רובם, כך עולה מכתבי האישום, לא התכוונו לבגוד במדינה אלא חיפשו כסף מהיר. עם זאת, אין להקל ראש בפעולותיהם: חלקם התבקשו לסייע בפגיעה בבכירים – בין השאר בנימין נתניהו, יואב גלנט, נפתלי בנט וישראל כ"ץ – ואחרים צילמו מתקנים רגישים ועקבו אחרי מדעני גרעין.

כדי לאכלס את העצורים הקים שירות בתי הסוהר בכלא דמון שבכרמל את "אגף 21". בהשקת האגף, שסוקרה בכלי התקשורת, נראו תאים עם מצלמות, סוהרים שעברו סיווג ביטחוני מחמיר ושגרה נטולת טלפונים, ביקורים וטלוויזיה. באגף הקטן הוחזקו עשרות אנשים שישנו בצפיפות על רצפת התאים, והוצאו מהם רק כשעיניהם מכוסות וידיהם אזוקות מאחורי הגב.

כיום, שנתיים לאחר הגל הראשון, האגף הביטחוני בכלא דמון כבר אינו פעיל. האסירים והעצורים מפוזרים בין בתי כלא שונים, רובם בכלא הביטחוני גלבוע. עשרות עדיין במעצר, ממתינים להכרעת דין. רק שמונה נאשמים כבר נשפטו; רובם הואשמו לא בעבירת ריגול, אלא בעבירה הפחותה של מגע עם סוכן חוץ. את העונש הכבד ביותר, 13 וחצי שנות מאסר, קיבל אלכסנדר גרנובסקי מפתח תקווה במסגרת הסדר טיעון. את העונש הבא בחומרתו, 11 שנות מאסר, קיבל תחריר ספדי – סטודנט דרוזי מרמת הגולן שהעביר בשליחות אביו מידע על תנועות טנקים ועל נפילות טילים לערוץ תקשורת שלפי שב"כ פעל עבור כוח קודס.

בהשקת "אגף 21" נראו תאים עם מצלמות, סוהרים שעברו סיווג ביטחוני מחמיר ושגרה נטולת ביקורים. באגף הוחזקו עשרות אנשים שישנו בצפיפות על רצפת התאים, והוצאו מהם רק כשעיניהם מכוסות וידיהם אזוקות מאחורי הגב

חלק מהסיפורים שעשו כותרות ראשיות עדיין נמצאים בערכאות, כמו המקרה של רועי מזרחי ואלמוג אטיאס, חברי הילדות מנשר שנשלחו להציב מצלמות על כביש הגישה לביתו של שר הביטחון ישראל כ"ץ. כך גם לגבי עמי גיידרוב, שייצר כ-10 ק"ג חומר נפץ בדירה בעיר התחתית בחיפה ואף הציע למפעילו לשמש מחבל מתאבד. עדיין אין הכרעה גם בעניינם של מקדאד נאטור מקלנסווה – מתורגמן לשפת הסימנים הנאשם כי דיווח לסוכן חוץ על מספר הפצועים בבתי החולים בזמן המלחמה – ושל האחים מאיר ויוסף נחום, שהתחזו לחייל ביחידה 8200, יצרו מסמכים מזויפים וגבו מהאיראנים יותר מ-100 אלף שקל (סנגורם, אגב, טוען שבמקום כתב אישום מגיע להם פרס ישראל). והיו גם סיפור גדול שהסתיים בלא כלום: בני הזוג דוריה אחיאל ויובדה ישראילוב, שנעצרו בקול תרועה והוצגו במהדורות כמרגלים, שוחררו לאחר שהמשטרה הודתה בבית המשפט כי החקירה בעניינם לא התקדמה.

לצד כל אלה בולטים תשעה מקרים ששופכים אור על מצבם הייחודי של העצורים בחשד לפעילות למען איראן: הם אזרחים ישראלים, הם מעולם לא הוכשרו למרגלים, אבל העבירות שיוחסו להם סימנו אותם כאויבי המדינה, על כל המשתמע מכך – בצדק או שלא.

ולדיסלב ואנה: לא אותו דין

ולדיסלב ויקטורסון, בן 30 בעת מעצרו, גר עם בת זוגו אנה ברנשטיין, אז בת 18, במגדלי סיטי טאוור ברמת גן. ויקטורסון, שנקרא בעבר ולדיסלב קוקלין, הורשע לפני כעשור בעבירות מין בקטינות וריצה שנתיים מאסר. לברנשטיין, דוגמנית מתחילה ומתעמלת אומנותית לשעבר, לא היה עבר פלילי.

לפי כתב האישום שהוגש בפרשה, באוגוסט 2024 נוצר בטלגרם קשר בין גורם איראני ובין ויקטורסון, שגייס לעניין גם את ברנשטיין. אז, כך נטען, ריססו השניים כתובות גרפיטי נגד נתניהו, תלו כרוזים, הציתו כלי רכב וניסו לחבל בכספומטים. ויקטורסון התבקש גם לחבל בתשתיות תקשורת, להצית יערות ולצלם משתתפים בהפגנות. על המשימות קיבל יותר מ-5,000 דולר.

אנה ברנשטיין הודתה בחקירתה שהבינה כי בן זוגה, ולדיסלב ויקטורסון, הוא "טרוריסט מסוכן". בחודש שעבר המליץ שירות המבחן לשחררה בתנאים מגבילים, ובית המשפט אימץ את ההמלצה. היא שוחררה להוסטל טיפולי סגור

כמו במקרים אחרים מהסוג הזה, המשימות הראשונות שימשו מבחנים. כשבני הזוג "עברו", העניינים הסלימו: לפי האישומים הסכים ויקטורסון לחסל אישיות בישראל, ניסה להרכיב מטען חבלה מאולתר ופעל להשיג רובה צלפים, אקדחים ורימוני רסס. "אם אתה מצליח להרוג את האיש בשלושה ימים, אתה מקבל פרס של 130 אלף דולר", כתב לו הסוכן. "אני מוכן להרוג אותו", השיב. על פי החשד הוא קידם שתי תוכניות התנקשות, וברנשטיין עודכנה בהן לפרטי פרטים.

כתב האישום הוגש ב-14 באוקטובר 2024. לבני הזוג יוחסו בין השאר מגע עם סוכן חוץ, הצתה וקשירת קשר להיזק בזדון; לוויקטורסון יוחסה גם קשירת קשר לרצח כמעשה טרור. הוא כפר בכל, וטען בין השאר כי לא ידע כלל שהוא משוחח עם גורם איראני ושכתובות גרפיטי אינן מעשה ריגול. משפטו עדיין מתנהל. לדברי סנגורו, באגף המרגלים בכלא דמון "הורידו אותו על הברכיים והשפילו אותו"; בתחילת 2026 הוא הועבר לכלא גלבוע, ושם, לדברי מקורביו, "מתייחסים אליו כמו לנוח'בה. יש לו תנאים של אסיר ביטחוני על מלא, אין ביקורים, אין שיחות טלפון, אין קנטינה. יש לו שעה אחת ביום לראות אור שמש, ומלבד חבריו לתא, אין לו עם מי לדבר".

ברנשטיין הודתה בחקירתה שהבינה כי בן זוגה הוא "טרוריסט מסוכן", אבל בחרה לעצום עיניים. היא נלקחה תחילה לכלא נווה תרצה, ובהמשך הועברה לאגף המרגלים בדמון. בחודש שעבר המליץ שירות המבחן לשחררה בתנאים מגבילים; הפרקליטות התנגדה, אבל בית המשפט אימץ את ההמלצה בהתחשב בנסיבותיה האישיות, והיא שוחררה להוסטל טיפולי סגור.

רפאל וללה: הוא בפנים, היא בחוץ

רפאל גולייב עלה לישראל מאזרבייג'אן עם משפחתו בגיל 7. הוא גדל בלוד ועבד בניקוי מערכות מיזוג אוויר. את אשתו ללה, שאינה דוברת עברית, הכיר באחד מביקוריו במולדת. היא הגיעה לישראל בעקבותיו, וכאן הם נישאו.

לפי כתב האישום נגדו, כבר ב-2021 העביר קרוב משפחה את מספר הטלפון של רפאל לאזרח אזרי שפעל מטעם המודיעין האיראני. תחילה התבקש לצלם משרדים בתל אביב ובחיפה, ובשלב הבא נשלח לצלם אתרים רגישים יותר, כמו מטה המוסד ונמל חיפה. לחלק מהנסיעות הצטרפה אליו ללה.

על פי כתב האישום נגדו, המשימה החמורה ביותר שביצע רפאל גולייב הייתה מעקב אחרי ביתה ורכבה של חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי שהאיראנים סימנו כמטרה. כשהמפעיל שאל אותו אם יש לו אומץ לרצוח, רפאל השיב שאין לו

מפעיליו של רפאל ביקשו ממנו בהמשך תמונות מהקברים של נרצחי 7 באוקטובר. המשימה החמורה ביותר הייתה מעקב אחרי ביתה ורכבה של חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי שהאיראנים סימנו כמטרה; כשהמפעיל שאל אותו אם יש לו אומץ לרצוח, רפאל השיב שאין לו.

בני הזוג, שתוגמלו על פי האישומים ב-26 אלף דולר במטבעות קריפטו, נעצרו באוקטובר 2024 כשתצפתו על מטה המוסד בתל אביב. רפאל הודה, אבל ניסה להרחיק את אשתו מהפרשה. "חשבתי שאני חכם מהאיראני", אמר בחקירה. "התפתיתי לכסף קל". ללה טענה שלא ידעה מה בעלה מצלם ולמה. שניהם הואשמו בסיוע לאויב ובמסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, שתיים מהעבירות החמורות בספר החוקים. ההליך המשפטי נגדם עדיין מתנהל.

רפאל מוחזק היום בכלא גלבוע. "הוא כבר חודש חולה בגרדת, ואין לו שיחות עם עורך דין או עם המשפחה", אומר עו"ד בן ממן, המייצג אותו. "תבעתי באופן אישי את מפקד כלא גלבוע ועוד שני סוהרים, כי שלוש פעמים לא נתנו לי לבקר את הלקוח שלי בפגישות שהיו קבועות מראש".

ללה גולייב הוחזקה בנווה תרצה ובשלב מסוים הועברה לכלא דמון. "היא סבלה מתת תנאים, המקום הזה לא מותאם לנשים", מספרת אישה המקורבת אליה. "היא ביקשה לקבל מסרק לשיער והם לא ידעו מאיפה להביא לה. אחרי עתירה החזירו אותה לנווה תרצה". במלאת שנתיים למעצרה הוחלט כי חלקה היחסי בעבירות קטן מזה של רפאל, והוחלט לשחרר אותה למעצר בית באיזוק אלקטרוני.

מוטי: שנה וחצי, ארבעה בתי כלא

מוטי ממן (74), איש עסקים מאשקלון, גדל בבוסתן הגליל ושירת כלוחם וחובש בגולני. באפריל 2024, כך לפי האישומים נגדו, חיפש הזדמנויות עסקיות ופנה לשני חברים טורקים. הם חיברו אותו טלפונית ל"אדי", איש עסקים איראני שמחזיק מפעלים ומלון. ב-5 במאי טס ממן לטורקיה והוברח ברכב לאיראן, שם נפגש עם אדי ועם "חאג'ה", שהתברר כאיש מנגנוני הביטחון. בדרך חזרה שאל אותו אדי אם יהיה מוכן לעשות "דברים נוספים", וממן ענה שכן.

מוטי ממן נשלח לבית הסוהר שקמה, משם לאגף 21, ואחר כך לגלבוע, לשאטה ולרימונים. היום הוא בכלא איילון. בנו, עו"ד בן ממן: "הוא בתנאים הכי נוראים שיכולים להיות, שנתיים בלי שיחות טלפון וביקורי משפחה. כמו אסיר ביטחוני"

באוגוסט אותה שנה חזר ממן לאיראן, הפעם מוסתר במושב האחורי בקבינה של משאית. בווילה של אדי חיכו לו שני אנשי מודיעין איראנים שביקשו מהישראלי שיתנקש בראש הממשלה נתניהו בנקמה על חיסול איסמאעיל הנייה בטהרן, שבועות ספורים קודם לכן. לפי מזכר של חוקר שב"כ, "ממן נרתע ונדבק לכיסא". האיראנים הציעו כתחליף את שר הביטחון לשעבר גלנט ואחר כך את בנט; ממן דרש מקדמה של מיליון דולר, הם סירבו, והוא חזר לישראל בלי לעשות דבר. "אני לא יודע מה היה קורה אם היו נותנים לי מיליון דולר", אמר בחקירתו. "אנחנו רק בני אדם".

ממן נעצר בנתב"ג ב-29 באוגוסט 2024. אחרי הליך גישור הודה במיוחס לו, ובית המשפט קבע כי פעל ממניע כלכלי וכי לא ביצע את המשימות שהוטלו עליו. הוא הורשע במגע עם סוכן חוץ ובכניסה למדינת אויב; הפרקליטות ביקשה 12 שנות מאסר, ובאפריל 2025 גזר עליו השופט בני שגיא עשר שנים. ממן נשלח לבית הסוהר שקמה, משם לאגף 21, ואחר כך הועבר לגלבוע, לשאטה ולרימונים. היום הוא נמצא בכלא איילון.

"השיטה בכלא גלבוע היא מכות מהבוקר עד הערב, ורק אחרי כל מיני עתירות הסכימו להעביר אותו לכלא איילון", טוען בנו של ממן, עורך הדין בן ממן. "שם זה לא 'מחנה השמדה' כמו גלבוע, אבל עדיין הוא נמצא בתנאים הכי נוראים שיכולים להיות. הוא כלוא שנתיים בלי שיחות טלפון וביקורי משפחה, תנאים של אסיר ביטחוני". לדבריו, אביו השיל 25 ק"ג ממשקלו. בתוך כך, אשתו של ממן – נטליה, עורכת דין מבלארוס הצעירה ממנו ביותר מ-30 שנה – חזרה למדינתה, והשניים פתחו בהליכי גירושים.

ביוני 2025 ערער ממן על גזר דינו. הדיון בערעור נקבע לינואר 2027.

תהאני: התינוק נולד בכלא

תהאני אבו סמחאן (33), נשואה ואם לחמישה, עבדה כמורה מחליפה ללימודי דת בבית ספר יסודי בפזורה הבדואית, קילומטרים ספורים מבסיס חיל האוויר בנבטים. בסתיו 2024 הצטרפה ביוזמתה לקבוצת הטלגרם "ערב 48", שם פנה אליה סוכן שהציג עצמו כאיראני. תחילה ביקש סיכומי חדשות; אחר כך קיבלה ממנו טלפון מבצעי ו-3,000 שקל במזומן, והטמינה לבקשתו כסף בנקודות ציון בבאר שבע. כשאדם לא מזוהה איים לספר לבעלה היא ניתקה את הקשר, אבל חידשה אותו כעבור כמה חודשים. בחקירתה הודתה שהמשימות נראו לה "מסריחות ולא שגרתיות", אבל אמרה שהכסף עניין אותה.

ביוני 2025, ימי "עם כלביא", ביקש הסוכן מאבו סמחאן שתצלם מטוסי קרב שהמריאו מנבטים לאיראן. היא צילמה אותם ממרפסת ביתה, אבל לא שלחה את התמונות. כשהתבקשה לקנות מצלמה מקצועית ולהציב אותה ליד הבסיס, השיבה שאין לה כסף. היא נעצרה בסוף אותו חודש, בהיריון מתקדם, והואשמה במגע עם סוכן חוץ ובמסירת ידיעה העלולה להועיל לאויב.

בעודה במעצר ילדה תהאני אבו סמחאן את בנה השישי ושהתה איתו בנווה תרצה. בספטמבר 2025 החליט בית המשפט כי מדובר ב"נסיבות חריגות", ושחרר אותה למעצר בפיקוח אלקטרוני בבית אביה ברהט

באוגוסט 2025 קבע בית המשפט שאבו סמחאן תישאר במעצר. זמן קצר אחר כך, בעודה במעצר, ילדה את בנה השישי ושהתה איתו בנווה תרצה. "האסירות לידי צורחות כל הזמן", תיארה בדיון בעניינה. "התינוק שלי נבהל ולא מצליח להירדם". בספטמבר 2025 החליט השופט נסר אבו טהה שמדובר ב"נסיבות חריגות" ושחרר אותה למעצר בפיקוח אלקטרוני בבית אביה ברהט.

בינואר השנה ביקשה אבו סמחאן לחזור לביתה שביישוב אבו תלול. לשירות המבחן אמרה שהגיעה למצבה בגלל לחצים כלכליים וסחיטה, ושלא התכוונה לפגוע במדינה. שירות המבחן והפרקליטות התנגדו, אבל בית המשפט ביטל את האיזוק והעביר אותה למעצר בית מלא. באותה עת הייתה שוב בהיריון, הפעם של תאומים. משפטה עדיין מתנהל.

אלי: מינוס 20 קילו

אלי לוון (21), אזרח אמריקאי ותלמיד ישיבה, עבד בעת לימודיו בירושלים במאפייה במאה שערים. לפי כתב האישום נגדו, בעיצומה של המלחמה ביקר בארה"ב ושם פנה ביוזמתו דרך מודעת דרושים בקבוצת טלגרם לגורמים שהזדהו כ"סינא" ו"אלכסנדר". לפי הפרקליטות, שניהם פעלו מטעם המודיעין האיראני.

בסוף 2025 ובתחילת 2026 צילם לוון אתרים בירושלים בשליחות מפעיליו. בקניון הדר הטמין קופסת סיגריות עם פתק ("העבודה הושלמה"), ובמסעדה בירושלים הטמין התקן USB עטוף בשטר של 50 שקל. בסך הכל קיבל כ-1,400 דולר. לדברי מקורביו, בהמשך השנה ניתק את הקשר מיוזמתו.

ביולי הוגש נגד לוון כתב אישום המייחס לו מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעה לאויב. הוא ישב ארבעה חודשים באגף המרגלים בכלא גלבוע. "הוא ירד 20 קילו", מספר אדם המקורב לו, "ואף אחד מהמשפחה לא הורשה לפגוש אותו. אבא שלו הגיע פעמיים מארה"ב, ופעמיים נאסר עליו להיפגש איתו".

שירות המבחן התנגד לשחרורו של לוון מחשש שיברח מהארץ; ארגון "צדק" האמריקאי, שמטפל באסירים יהודים, לקח את התיק כפרויקט, גייס עורכי דין והפקיד עבורו ערבות בסך מיליון שקל. ב-12 באוקטובר הורה נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית לשחרר אותו למעצר בית באיזוק אלקטרוני.

אשר: הטארבל מייקר של האגף

אשר בנימין וייס בן ה-25 גדל במשפחה דתית-לאומית במושב חלקיה. הוא למד הנדסה אזרחית ונישא זמן קצר לפני מעצרו. לפי כתב האישום נגדו, וייס הופעל בידי סוכן איראני וביצע עבורו שורת משימות תמורת אלפי דולרים בקריפטו. הוא הצית כלי רכב, השליך צינורות על כבישים, ריסס גרפיטי ותלה כרוזים הקוראים למרי אזרחי. המשימה המשמעותית ביותר שקיבל היה תיעוד במצלמת גו-פרו של ביתו ורכבו של מדען גרעין ישראלי; את התיעוד העביר לתושב בית צפאפא, שעליו הוטל החיסול בפועל.

באוקטובר 2024 פשטה המשטרה על דירתו של וייס בבני ברק. בחקירתו טען שלא ידע מי עומד מולו, וכי גילה זאת רק אחרי שנעצר. "אני אוהב את המדינה", אמר והוסיף ש"שיחק תפקיד" ורק העמיד פנים שהוא מבצע את ההוראות. הוא הואשם במגע עם סוכן חוץ, במסירת ידיעה לאויב ובשיבוש מהלכי משפט. העבירה החמורה ביותר שיוחסה לו – מסירת ידיעה בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, שהעונש עליה הוא מאסר עולם – נמחקה מכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו בפברואר השנה.

באוקטובר 2024 פשטה המשטרה על דירתו של אשר בנימין וייס. בחקירה טען שלא ידע מי עומד מולו, וכי גילה זאת רק אחרי שנעצר. "אני אוהב את המדינה", אמר והוסיף ש"שיחק תפקיד" ורק העמיד פנים שהוא מבצע את ההוראות

מאז מעצרו עבר וייס מגלבוע לכלא רימונים, ומשם לכלא איילון. בחודשים הראשונים לכליאתו עתר נגד שב"ס בטענה שסוהרים מתעללים בו, מכים אותו ומשפילים אותו. "הוא הטראבל מייקר של האגף", טוען גורם המעורה בפרטים. "לא יודעים מה לעשות איתו, בכל מקום הוא עושה בלגן, אז מעבירים אותו בין בתי מאסר. אבל בסופו של דבר הוא נלחם על הזכויות שלו, על ציוד, על ספרים, על מצרכים". מי שראה אותו לאחרונה מתאר אדם חיוור עם חבלות על הפנים, וכזה שעבר שינוי רוחני: בשנים שלפני המעצר הסיר את הכיפה, וכעת הוא נראה עם פאות וכיפה שחורה.

רז: שואל מה קורה בחוץ

רז כהן, בן 26 מירושלים, שירת במילואים כטכנאי ומשגר במערך כיפת ברזל. בדצמבר 2025, כך לפי כתב האישום, פנה אליו בטלגרם גורם איראני. כהן קיבל ממנו תשלום ראשון כ"הוכחת רצינות" ותשלום נוסף לאחר שאימת את זהותו מול המפעיל. אז גם סיפר לו שהוא חלק ממערך כיפת ברזל. לפי האישומים, כהן פירט את חלוקת התפקידים בסוללה, את אופן פעולת המערכת ואת הליכי החימוש והשיגור. הוא העביר תמונות וסרטונים, כולל תיעוד מבצעי, ומסר מיקומים של בסיסי חיל אוויר ושל סוללות כיפת ברזל.

בסך הכל קיבל כהן ממפעילו כ-1,000 דולר בקריפטו. הוא נעצר יממה לאחר פרוץ "שאגת הארי" והודה במיוחס לו. בחקירתו עלה כי היה מודע לזהות הגורמים שפעל מולם. "הייתי טיפש", אמר לחוקרים, וסיפר שקרא בעבר כתבות על ישראלים שריגלו בשירות איראן, ובכל זאת נפל. במרץ השנה הוגש נגדו כתב אישום על מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעה לאויב.

"זה אחד המקרים הכי חמורים, בגלל המשימות שביצע", אומר גורם שמכיר את התיק. "הוא מצדו חייל מילואים, האדם הכי נורמטיבי שיש, והוא עדיין לא מבין איך הוא מצא את עצמו במצב הזה". כיום כלוא כהן בגלבוע, ומשפטו עוד לא התחיל. "אין טלוויזיה, אין רדיו, הוא רואה אור יום שעה ביום", מספר אחד ממקורביו. "הוא כל הזמן שואל מה קורה בחוץ, במשפחה ובישראל".

דורון: מבין ומתחרט

דורון בוכובזה – בן 30 מבאר שבע, נשוי ואב לילד – עבד בעבר כהנדסאי במפעל כימיקלים וכמאבטח בבית משפט. בתחילת מלחמת חרבות ברזל התנדב בפיקוד העורף והיה פעיל ב"ועד להצלת הנגב"; הוא מכיר אישית את החטופים נועה ארגמני ואבינתן אור.

לפי כתב האישום נגדו, בדצמבר 2024 פנה בוכובזה ביוזמתו לפרופיל בטלגרם שנשא את דגל איראן. "אני ישראלי, ואני רוצה לעבוד אתכם", כתב. לבקשת מפעילו צילם מחירים בסופרמרקט ושיתף פוסטים ברשת, בין השאר למען ארגמני ואבינתן. כדי להגדיל את ערכו בעיני המפעיל טען שהוא עובד בכור בדימונה ו"אחראי למים הכבדים", וכדי להוכיח את דבריו שלח צילום מסך מוויקיפדיה ותמונה של ארון תקשורת במפעל. בסך הכל הרוויח 3,250 שקל.

לפי כתב האישום נגדו, דורון בוכובזה פנה ביוזמתו לפרופיל בטלגרם שנשא את דגל איראן. "אני ישראלי, ואני רוצה לעבוד אתכם", כתב. כדי להגדיל את ערכו בעיני המפעיל טען שהוא עובד בכור בדימונה ו"אחראי למים הכבדים"

בשלב מסוים כתב בוכובזה לסוכן, "אתם לא תנצחו אותנו, עם ישראל חי", וחסם אותו. מאוחר יותר חידש איתו את הקשר, ובתחילת פברואר 2025 הודיע לו: "הכסף לא שווה את הסיכון". כעבור שלושה ימים פנה למפעיל והזהיר שישראל עומדת לתקוף את מתקני הגרעין באיראן. אחרי חמישה ימים הוא נעצר.

בינואר השנה נחתם בתיק הסדר גישור (הדבר נעשה בניהול נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, השופט בני שגיא, שנהרג כעבור כמה שעות בתאונת דרכים). בוכובזה הורשע במגע עם סוכן חוץ, והחודש גזרה עליו השופטת דינה כהן שלוש שנות מאסר.

בוכובזה שוחרר למעצר בית זמן קצר אחרי מעצרו, ומאז הוא בבית עם משפחתו בבאר שבע. עדיין לא ידוע מתי יתחיל לרצות את מאסרו, ובינתיים מתכננים עורכי דינו לערער על העונש. "הוא מבין מה הוא עשה ומתחרט מאוד", אומר גורם שמכיר את התיק. "זה לא יותר ממעשה הבלים, אבל דורון רואה בזה את מה שהרס את מסלול חייו".

אלכסנדר: יותר שנים מגונן שגב

אלכסנדר גרנובסקי, בן 31 מפתח תקווה, נעצר בדצמבר 2024. לפי האישומים נגדו, הוא היה בקשר עם סוכן חוץ רק במשך כשלושה שבועות – אבל הספיק הרבה מאוד. הוא התחיל בריסוס גרפיטי ("כולנו נגד ביבי") תמורת מאות שקלים, ובהמשך הצית תשעה רכב וצילם את הכניסה לשכונה שבה גר ח"כ בני גנץ ואת ארובות תחנת הכוח רדינג. כשנשלח לצלם את תחנת הכוח בחדרה, האבטחה הרתיעה אותו. הוא דרש תוספת תשלום, וכשסורב פשוט הלך. בהנחיית הסוכן קנה מדי צה"ל, כנראה כדי לצלם את עצמו מצית אותם, ובהמשך דיווח שהמדים נגנבו. בסך הכל נכנסו לארנק הדיגיטלי שלו אלפי דולרים.

אלכסנדר גרנובסקי הועבר מאגף 21 לאגף המרגלים בכלא גלבוע. "אין שום פרופורציה בין המעשים שביצע לעונש שקיבל", אומר אדם שמכיר אותו. "הוא לא פעל מתוך אידיאולוגיה, יש כאן נטו מניע כלכלי, ומתייחסים אליו כמו לחמאסניק"

גרנובסקי הודה בכל: מגע עם סוכן חוץ, מסירת ידיעה לאויב, הצתות והשחתת פני מקרקעין, ועוד תיק נפרד של איומים ותקיפה. ההגנה טענה שהוא "לא המרגל הקלאסי", לא פעל ממניע אידיאולוגי וסירב לפגוע בחפים מפשע; עורכות הדין שלו תיארו אדם שחי בשולי החברה, שמתמודד עם התמכרות לסמים ועם בעיות נפשיות מורכבות. בספטמבר אושר הסדר טיעון ובו הסכימו הצדדים על עונש של 13 וחצי שנות מאסר; זה לא רק העונש הכבד ביותר שנגזר בגל הנוכחי, אלא גם עונש כבד יותר מזה שנגזר על שר האנרגיה לשעבר גונן שגב, שהורשע בריגול למען איראן.

גרנובסקי היה באגף 21 בכלא דמון ולאחר מכן הועבר לאגף המרגלים בכלא גלבוע. "אין שום פרופורציה בין המעשים שביצע לעונש שקיבל", אומר אדם שמכיר אותו. "הוא לא פעל מתוך אידיאולוגיה, יש כאן נטו מניע כלכלי, ומתייחסים אליו כמו לחמאסניק".