דו"ח מבקר המדינה האחרון הנוגע לפשיעה בחברה הערבית חושף כי 70% ממעשי הרצח במגזר מבוצעים על ידי נשק חם, זאת כאשר הנתון באוכלוסייה הכללית עומד על 22% בלבד. בנוסף, 95 מקורבנות הרצח בשנת 2019 היו בחברה הערבית, שהיא כרבע מסך האוכלוסייה, אל מול 50 רציחות ביתר האוכלוסייה.
ב-2020 נרצחו 113 אזרחים ערבים, ופה יש לציין שרבים מהם חוסלו כחלק מהמאבק בין כנופיות פשע מקומיות אותן מפעילות המשפחות הגדולות במגז. בנוסף, 94 מהחשודים באירועי ירי בישראל בשנת 2019 היו בני החברה הערבית, וכנראה שלא צריך לקרוא את כל הדוח הזה כדי להבין שמדינת ישראל איבדה את השליטה על הפשיעה בחברה הערבית.
אירועי רצח, סחר בסמים, נשק לא חוקי, פרוטקשן ומה לא - ולמרות שמדובר באוכלוסייה שמהוה 24% מסך אזרחי המדינה - נראה שהעבריינים בחברה הערבית שולטים כמעט בכל תחום ונתון, כשמולם עומדת משטרת ישראל שאיבדה שליטה אחרי לא מעט שנים של הזנחה.
בכל הקשור לחברה הערבית, במשטרה לא מדברים על משפחות פשע אלה על "אימפריות פשע", כפי שהגדיר זאת קצין בכיר במטה הארצי. "חד משמעית הייתה פה הזנחה של שנים כשגם למשטרה כגוף וגם למדינה היה מאוד נוח להתעלם מהמצב כל עוד זה היה בשטח שלהם", מודה אותו בכיר ביושר.
לדבריו "מקרי רצח בחברה הערבית או סחיטת דמי חסות הם לא משהו שנולד בשנים האחרונות. זה היה שם תמיד, רק שכל עוד זה קרה בעיר ערבית או בכפר זה פשוט לא עניין אותנו, לא היו תקציבים וגם לא תקנים". עוד מוסיף אותו קצין המשטרה ש"בחלק מהערים הערביות לא היו תחנות משטרה וכמה מהן בנו כמה רק בשנים האחרונות. מישהו מדמיין עיר של יהודים בלי תחנת משטרה? זה אומר הכל".
"כחברה היה לנו נוח להגיד: 'ערבי הורג ערבי וזה לא בעיה שלנו'. סיפרנו לעצמנו שזה המנטליות והבעיה היא שלהם", הוא מוסיף, "התעוררנו כשזה התחיל לגלוש למרחב הציבורי של כולנו, כשהחיסולים היו בכביש 6 או בצומת גולני, כשהפרוטקשן גלש לכל שטחי המדינה ועכשיו עם הפרעות במהלך מבצע שומר החומות".
הוא מוסיף: "לא כל ההרוגים בחברה הערבית הם מחוללי פשיעה. בכל שנה נהרגו 10 עד 15 אזרחים ערבים שלא היה להם שום קשר לעולם העברייני גלל טעות בזיהוי או בגלל שהיורה ריסס את המטרה כשלא עניין אותו מי עוד יפגע. יש גם חפים מפשע שחוסלו רק כדי להעצים את הפגיעה במשפחה היריבה".
בהמשך השיחה איתו מזהיר הקצין שכנראה התעוררנו מאוחר מדי: "המלחמה בתופעת הפשיעה בעולם הערבי תהיה הרבה יותר קשה עכשיו. היא דורשת מאיתנו משאבים הרבה יותר גדולים וכל זה לא יהיה שווה כלום בלי שכלל הגופים בישראל ישלבו ידיים. אם לא תהיה מעורבות של משרדי הממשלה, של החינוך, הרווחה, בנייה והכל, פשוט הכל, אז כל העבודה המשטרתית תהיה על ריק. יש פה כמה משפחות וארגוני פשיעה שהפכו למפלצות, וככל שאנחנו, לא המשטרה, הכוונה למדינה, לא נפעל למיגור התופעה - אז המאבק יהיה הרבה יותר קשה".
המאבק הזה חשוב אגב, ומעט מאוד ישראלים יודעים זאת, כי הוא גולש מעבר מעבר לעולם הפלילי הצר. "ארגוני הפשיעה הערבים חושבים בגדול, הכי גדול, והם נכנסו לתחום הפוליטי ומריצים מועמדים לרשויות ולמועצות המקומיות. בשנתיים האחרונות יש מאמץ של משפחות הפשע הגדולות במגזרלקחת חלק בפוליטיקה הארצית. איפה שזה לא הולך להם, יש מי שמספק נשק לקבוצה של הפוליטיקאי מהצד השני ושם כבר יודעים מה לעשות".
לדבריו, משפחות הפשע הערביות ראו בהיעדר האכיפה וחוסר האכפתיות מצד המדינה לגיטימציה לפעול ולגדול בלי הפרעות: "ככל שהם גדלו יותר כסף זרם לכיסים שלהם, וכסוג של תהליך התפתחות טבעי בעולם הזה, הכסף משך עוד אנשים והגביר את המלחמות על רקע שליטה, כבוד וכוח עד שמצאנו את עצמנו פשוט במרחץ דמים".
אלו הם ארגוני הפשיעה הערבים הגדולים בישראל
ארגוני הפשיעה בחברה הערבית פועלים באופן היררכי מסודר, כמעט כמו צבא. לראש הארגון יש מספר סגנים שכל אחד מהם אחראי על תחום אחר; למשל כספים, קשרים עם גורמים חיצוניים, מודיעין ועוד. תמיד יהיו לו מספר סגנים כדי שלא יהיה איום דרך אדם אחר שיצבור יותר מדי כוח, ולרוב השכבה הבכירה ביותר תהיה מאותה משפחה, אולם בניגוד למה שידוע בחברה היהודית - שאר חברי הארגון מפוזרים על פני מספר חמולות ומשפחות.
בנוסף, לכל ארגון פשיעה ערבי יהיה "סניף" מקומי בכל עיר וכפר שפועל למענו, והשלב הבא בהיררכיה הוא עוד קבוצה של יחידים או כנופיות קטנות אותם שוכרים הארגונים לביצוע עבודות כאלה ואחרות מבלי לקחת עליהם אחריות. מדובר בעצמאיים קטנים שעניינם לעשות כסף מהיר ומנוצלים על ידי ארגוני הפשע הגדולים.
בכל הקשור לכנופיות הקטנות, מעניין לציין שלא פעם העבריינים שם נכנסים לתחום הפרוטקשן כשהם משתמשים בשם של משפחות פשע גדולות, זאת למרות שלא קיימת שום שייכות. גם לזה יש הסדר וכנופיה מקומית שמשתמשת בשם של משפחת פשע גדולה משלמת לה אחוזים מסך הרווחים עליהם הסכימו שני הצדדים מראש יחד עם ה"זיכיון" להשתמש ב"שם של הגדולים".
בשנת 2019 הכינה משטרת ישראל רשימה של ארגוני הפשיעה הגדולים ביותר בחברה הערבית במטרה למקד את המלחמה שלה בתופעה. במשטרה נטען כי הדו"ח נבנה על בסיס תמונת מודיעין אותה דחו בחברה הערבית, במיוחד בני המשפחות שהשם שלה שורבב לרשימה.
לפי התמונה הארצית, ארגון הפשע החזק ביותר הוא זה של משפחת חרירי, כשאחריו נמצא ארגון אבו לטיף, ועל פי המודיעין המשטרתי למקום השלישי במדד הכוח הגיעה משפחת עראר. על פי המשטרה, ארגוני הפשיעה הערבית בצפון היררכיים ומאוד מסודרים בהשוואה לאלה שבנגב, שם הניהול נחשב ל"משפחתי" יותר. זה מתבטא במעמד העוצמה, כולל הכלכלית, כאשר ארגוני הפשיעה הערבים מהדרום כמו אל קיאען ואל עזאזמה ממוקמים בתחתית המדד המשטרתי.
השליטה של ארגוני הפשע הערבים היא אזורית ברובה; בג'לג'וליה פועל ארגון הפשע של עודה קוטייר, שלמרות הכותרות הרבות שנקשרו בשמו עדיין לא עלה לליגה הארצית של ארגוני ענק כמו זה של אבו לטיף, אולם במשטרה מעריכים שהוא נמצא בדרך לשם.
משפחת ג'ארושי המוכרת כבר שנים היא השולטת בעיר רמלה, כשבנוסף לזה היא גם שולטת על כמה מקווי חלוקת הסמים המובילים לתל אביב ובאופן כללי באזור המרכז. משפחת קראג'ה נחשבת גם היא לבולטת בעולם הפשיעה הערבי, ועיקר הפעילות שלה נמצא באזור באקה אל-גרבייה, ג'ת ובמחוז חוף. באזור דרום שולטות שלוש משפחות; טארבין, אל עזזאמה ואבו אל קיאען, שהן אגב המפעילות הבלעדיות של קווי הברחות הסמים ממצרים וירדן. אז טומן לו העתיד? אם נתייחס לדברי הקצין הבכיר איתו שוחחנו, ימים קשים עוד לפנינו, ובמשטרה כך נראה נזכרו מעט מדי ומאוחר מדי, והזרועות של ארגוני הפשע הערביים כבר נצאות עמוק בתוך ערים יהודיות בכל רחבי ישראל.