"ההאקר מאשקלון" הוא מזמן לא הנער שנעצר בחדרו, אבל את הסיפור שלו מלוות אותן שאלות

כשמייקל קידר היה בן שנה הוא התחיל לפתור פאזלים מורכבים. בגיל 6 הוציאו אותו הוריו מבית הספר והעבירו אותו לחינוך ביתי, וכעבור שנה כבר כתב ספרים באורך עשרות עמודים. כשהיה בן 10 נהג לפתוח את ספר הטלפונים ולהזמין אמבולנסים לאנשים מבוגרים שגרו בסביבתו, ללא שום סיבה. בגיל 13, לאחר התפרצות חריגה, אושפז ועבר הסתכלות. בגיל 14 התגלה במוחו גידול באזור המעורב בעיבוד מידע חושי ובוויסות הפעילות העצבית.

כשהיה בן 17 החל קידר בפעולות שבעקבותיהן כונה לימים "ההאקר מאשקלון". הוא איים בשיחות טלפון על מוסדות יהודיים, שגרירויות, בתי ספר, חברות תעופה, שדות תעופה, בתי חולים ובתים פרטיים, ומסר התרעות שקריות על פצצות, מטעני חבלה ואירועי ירי וחטיפה. את איומיו פיזר בין ארה"ב, קנדה, אירופה, אוסטרליה וניו זילנד. כדי להסוות את עצמו השתמש במערכות מחשב מתקדמות, ניתב את השיחות דרך שרתים ברחבי העולם והשתמש בטכנולוגיות לעיוות קול. את השיחות, שגרמו לסערה בכל העולם, עשה מתוך חדרו שבדירת משפחתו באשקלון. ב-2017, לאחר יותר מ-2,000 שיחות איום, הוא נעצר.

בשנה וחצי האחרונות שהה קידר בבית חולים פסיכיאטרי בנורווגיה, לשם הגיע כדי לבקש מקלט מדיני ושם נעצר מכוח בקשת הסגרה רשמית של ממשלת ארה"ב. בתחילה סירבו הנורווגים לבקשה, אבל ביום חמישי האחרון הוסגר קידר, וכעת הוא צפוי לעמוד לדין בארה"ב על הפשעים שביצע לכאורה מחדרו שבאשקלון. אם יורשע בכל העבירות, צפויות לו עד 35 שנות מאסר. הוא מואשם בפשעי שנאה (עונש מרבי של 20 שנות מאסר), איום בפצצה (עונש מרבי של 10 שנות מאסר) ועבירות של שיגור איומים בין מדינות שונות (עד 5 שנות מאסר).

קידר היה בן 17 כשהחל לאיים בשיחות טלפון על מוסדות יהודיים, בתי ספר וחברות תעופה, ומסר התרעות שקריות על פצצות ואירועי ירי. בכתב האישום שהוגש נגדו צוין שהרוויח מיליוני שקלים כשהציע שירותי הפחדה, סחיטה ואיום

גבריאל קידר, אביו של מייקל, שוחח איתי השבוע לאחר השלמת הליך ההסגרה ולאחר שבנו הובא לבית המשפט באורלנדו, פלורידה, להקראת כתב האישום. "אני משתף אותך מתוך צער, כדי לפרוק", אמר לי קידר האב וקולו חנוק מדמעות. "זה לא יעזור לנו בכלום, אנחנו כבר מחוסלים". כדי להמחיש את המצב הנפשי הקשה שבו נמצא בנו, הוא שלח לי את התמונה העדכנית שלו, שמופיעה בראש הכתבה ושצולמה בבית חולים פסיכיאטרי בנורווגיה.

"מייקל בכלל לא היה אמור לעמוד לדין. הוא לא היה שפוי בעת המעשים ולא היה אחראי למעשיו", טוען קידר, שמבקר כעת בארץ לאחר ששהה כמעט שנתיים בנורווגיה לצד בנו. "מתייחסים אליו כאל אדם שעשה עבירות קשות, ולא מתייחסים למצב הפסיכוטי שהוא היה בו. יש כאן מחדל ענק".

בישראל נקבע שהוא כשיר לעמוד לדין.
"המחדל התחיל כאן בישראל, כשבמקום לשלוח אותו להסתכלות פסיכיאטרית ממושכת לצורך אבחון של הפרעה פסיכוטית, הוחלט להפנות אותו לוועדה לאבחון אוטיזם (בפרקליטות המדינה בחרו השבוע שלא להגיב על טענותיו של קידר על ההליך המשפטי שנערך לבנו – ל"ש). הבן שלי בכלל לא אוטיסט, האבחנה שניתנה לו כאן בישראל לא נכונה. הוא סובל מפסיכוזה, ממחשבות שווא. מדינת ישראל פישלה, והתקשורת השחירה אותנו. המדינה נטשה את מייקל ורצחה אותו, רצחה אותנו, ואז נתנה את הראש שלו לאמריקאים".

אתה יודע למה האמריקאים התעקשו על העמדתו לדין גם כשבנורווגיה סירבו להסגיר אותו?
"יש להם את האינטרסים שלהם".

מודה או מכחיש

בשלהי שנת 2015 החל גל של בהלה לשטוף את אמריקה. מאות שיחות איום מסתוריות זרמו כמעט מדי יום למרכזים קהילתיים יהודיים, בתי ספר, בתי חולים וחברות תעופה. קול מעוות ומאיים התריע שוב ושוב על מטעני חבלה שעומדים להתפוצץ, מה שהוביל פעם אחר פעם לפינוי המוני של אזרחים וילדים מבוהלים, ולכוננות שיא של כוחות הביטחון. גופי תקשורת, חברי קונגרס וארגונים יהודיים היו משוכנעים לחלוטין כי מי שעומדים מאחורי גל הטרור הפסיכולוגי הזה הם תאים אנטישמיים מאורגנים, פעילי ימין קיצוני וניאו-נאצים מקומיים.

גבריאל קידר, אביו של מייקל: "העלו אותו על טיסה כמו שמובילים פרה, ישר למעצר בארה"ב. מייקל במצב לא טוב, הוא רועד ויש לו תופעות לוואי של כדורים פסיכיאטריים. הוא מוזנח, עם שיער מרושל וזקן. הוא לובש את אותם בגדים מ-2017"

המתחים עוררו גם סערה פוליטית. ראש ה-FBI אז, ג'יימס קומי, הבהיר שהסוכנות משקיעה משאבים טכנולוגיים אדירים בפיצוח הפרשה והצהיר כי "פושעי סייבר לא יוכלו להסתתר מאחורי מסכים וגבולות". בצעד נדיר, כל 100 הסנאטורים בארה"ב – דמוקרטים ורפובליקנים כאחד – חתמו יחד על מכתב רשמי דחוף שנשלח ל-FBI ולמשרד לביטחון המולדת, ובו דרשו כי האירועים יוגדרו פשעי שנאה וכי משאבים פדרליים יוקצו מיד לשמירה על מוסדות יהודיים. דונלד טראמפ, שהיה אז בתחילת כהונתו הראשונה כנשיא, גינה את המעשים וכינה אותם "מגונים ונוראיים".

המצוד הבין-לאומי אחר מקור האיומים הגיע לסיומו בבוקר 23 במרץ 2017. יחידת הסייבר הארצית של משטרת ישראל פשטה על בית משפחת קידר באשקלון; מייקל, אז בן 19, נתפס כשהוא יושב בחדרו מול מסכי המחשב שלו, בעיצומה של אופרציית האיומים. במהלך החיפוש נחשפו מחשבים חזקים, ציוד ניתוב מתקדם וארנקים דיגיטליים שהכילו מאות אלפי דולרים במטבעות ביטקוין, תשלומים שקיבל בדארק-נט מאנשים ששכרו את שירותיו כדי להטיל אימה. נמצא גם אוסף מודפס של כל הכתבות שפורסמו באותן שנים על איומיו.

על פי כתב האישום שהוגש אז נגד קידר בישראל, "מטרתו של הנאשם הייתה לגרום לבהלה בציבור, להזניק כוחות חירום רבים למקום המאוים, לגרום לפינוי בהול של המקום, לעריכת חיפושים וסריקות, וליצור הד תקשורתי שיעצים את הפגיעה הגלומה במעשיו [...] בנוסף לכך הציע הנאשם שירותים לביצוע שיחות הפחדה, סחיטה ואיום [...] הוא תמחר את שירותי ההפחדה ודרש 40 דולר עבור שיחת טלפון הנוגעת לטבח בבית פרטי, 80 דולר עבור איום בשיחת טלפון בנוגע לטבח שיבוצע בבית ספר ו-500 דולר עבור איום על הטמנת פצצה במטוס [...] כמו כן הציע למכירה ברשת האפלה סרטוני הדרכה המסבירים איך לבצע שיחות איום תוך הסוואה, והציע למכירה סמים מסוכנים והוראות כיצד לבצע עבירות בתחומים שונים".

בחקירותיו הראשונות הכחיש קידר את המעשים המיוחסים לו. בהמשך הצהיר שאינו מכחיש את ביצוע העבירות, אולם טען כי אינו אחראי למעשיו. הוא סיפר ש"נהנה לראות אנשים מתרוצצים בפאניקה" וכי הפיק הנאה מהסבל ומהפחד שלהם

כתב האישום מתעכב גם על פניות ספציפיות של קידר לאזרחי ארה"ב. בין השאר נכתב כי איים לחטוף ולרצוח את ילדיו של בכיר בממשל האמריקאי, ולאחר מכן התחזה לאשתו; במקרה אחר ניסה לסחוט סנאטור תוך איום לרצוח את בתו. בכל הנוגע לרווח הישיר שלו ממעשיו, נטען כי לקוחות רבים פנו אל קידר ורכשו את שירותיו, והוא קיבל "בסך הכל 183.8659 מטבעות ביטקוין, ששווים היום מיליוני שקלים".

בחקירותיו הראשונות הכחיש קידר את המעשים המיוחסים לו, וטען שהמחשב שנתפסו בו החומרים המפלילים שייך בכלל לאביו. בהמשך, באמצעות עורך דינו יורם שפטל, הצהיר בפני בית המשפט שאינו מכחיש את ביצוע העבירות, אולם טען כי אינו אחראי למעשיו. משמעות האוטיזם של קידר, טען שפטל, היא שאינו אחראי למעשיו, לא מבחין בין טוב לרע או מותר לאסור, ואינו מסוגל לעקוב אחר הליכי המשפט. לאחר ההכחשה הראשונית סיפר קידר עצמו שהוא "נהנה לראות אנשים מתרוצצים בפאניקה" וכי הפיק הנאה מהסבל ומהפחד שלהם. בשלב מסוים אף טען שמעשיו ראויים לפרס, כי הם הביאו "רק טוב לאנשים".

בהכרעת הדין כתבו השופטים: "הנאשם הינו מגמתי ומבין היטב את משמעות השינוי בגרסאותיו, ולכן מקצין את ההתפארות במעשיו מתוך הבנה שאם אינו חושב שמעשיו אסורים, יהיה פטור מאחריות פלילית. השינוי בגרסאותיו כדי ליצור קו הגנה חדש מלמד כי הנאשם מבין את משמעות מעשיו ולכן שינה את קו הגנתו".

בהתאם להכרעת הדין, קידר נפגש עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים החל מהשבועות הראשונים למעצרו. אז נקבע חד-משמעית כי בוחן המציאות שלו תקין, אף שעלו רמזים לחשיבה דלוזיונלית (מחשבות שווא) רודפנית. עם זאת, גבריאל קידר מציג כיום תמונה שונה לחלוטין. לטענתו, בנו מעולם לא עבר הסתכלות פסיכיאטרית ממושכת לצורך בירור ההפרעה שלו, ובעת שנבדק בידי הפסיכיאטרים של שירותי הרווחה היה תחת השפעה כבדה של כדורים אנטי-פסיכוטיים ששיבשו את תגובותיו.

רדוף או נרדף

ביוני 2018 הורשע קידר על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב במאות סעיפי אישום, ובהם סחיטה באיומים, חדירה לחומר במחשב, הלבנת הון ופרסום ידיעות כוזבות המעוררות אימה בציבור. נגזרו עליו עשר שנות מאסר בפועל, עונש שהביא בחשבון את נסיבותיו הרפואיות (אלמלא המצב הרפואי, ציינו השופטים, היה העונש עומד על לפחות 17 שנה). המשפחה ערערה לבית המשפט העליון, שם הוחלט להפחית את העונש לשבע שנות מאסר בפועל. הוא שוחרר במאי 2024.

עו"ד ניר יסלוביץ, שייצג את קידר בהליך ההסגרה: "נורווגיה הכריזה שמייקל בר-הסגרה אחרי שארה"ב התחייבה לדאוג לשלומו ולביטחונו, אבל לדעתי מדובר בהתחייבות שאין בה ממש – בהינתן המצב הנפשי הקשה שהוא סובל ממנו"

בכלא גזר על עצמו קידר שביתות רעב ממושכות, איים באובדנות ואף כתב מכתב פרידה להוריו. "מייקל סבל בכלא בישראל", אומר גבריאל. "הוא סבל ממחשבות רדיפה, היה בטוח שמתנכלים לו, והשתחרר במצב פסיכוטי. כבר ביום הראשון ראינו שהוא עם פסיכוזה: הוא ביקש לראות את חוף עתלית, וכשהגענו לשם הוא רץ לתוך הים והודיע שהוא הולך לשחות לקפריסין. רדפנו אחריו בערך עשרה קילומטר כשהוא רץ על החוף וצועק שרודפים אחריו, שרוצים להרוג אותו ושהוא חייב לשחות לקפריסין ולעזוב את ישראל".

איך זה הסתיים?
"בערב הצלחנו להרגיע אותו ואכלנו איתו ארוחת ערב באיזה פארק. אז הוא אמר שהוא לא מוכן לחזור הביתה, ורוצה לישון באוהל על החוף, וזה מה שהוא עשה מאותו יום. היה קיץ, 40 מעלות, אבל הוא רצה לישון רק בחוץ".

הייתם איתו בקשר באותם ימים?
"כן, היו לו טלפון פשוט ולפטופ. באותה תקופה הוא החליט שהוא המשיח, הוא דיבר על זה המון ואפילו כתב על זה ספר. הוא אמר לי שאם תהיה מדינה שתאמין לו שהוא המשיח, הוא בטוח יקבל בה אזרחות. זה לא הוא דיבר, זו הפסיכוזה".

הוא לא רצה להישאר בישראל?
"הוא הרגיש שרודפים אותו כאן. אמרתי לו שאסור שייצא מהארץ, אבל הוא לא הבין שאמריקה רק מחכה לתפוס אותו. לא היה עם מי לדבר".

"להערכתי, אם מייקל היה נשאר בארץ אחרי ששוחרר – ספק אם הוא היה עומד כיום בפני הליך פלילי בארה"ב", אומר עו"ד ניר יסלוביץ, שייצג את קידר בהליך ההסגרה. "נדמה שהרשויות האמריקאיות המתינו להזדמנות שבה יימצא בחו"ל, במקום שבו לא יעמדו בפניהן החסמים המשפטיים והמדינתיים שיצרה שהייתו בישראל, שבה נשפט על מעשיו והורשע".

ואכן, לפי חוק ההסגרה הישראלי, המדינה אינה מסגירה אזרחים בגין עבירות שעליהן כבר נשפטו, הורשעו וריצו את מלוא עונשם. ישראל, אם כך, הייתה דוחה על הסף כל בקשת הסגרה ישירה מצד ה-FBI. "אחת מטענות ההגנה המרכזיות והחזקות בתיק היא העיקרון של 'סיכון כפול', כלומר, אין לשפוט אדם פעמיים על אותה מסכת עובדתית", מסביר יסלוביץ. "זו הייתה גם אחת הטענות שהתקבלו בשלב מסוים בבית המשפט בנורווגיה כשנדונה שם בקשת ההסגרה האמריקאית".

גבריאל קידר: "רוב האישומים שמייקל עומד בפניהם הם פשעי שנאה אנטישמיים. איך אפשר לקרוא לו אנטישמי? אנחנו יהודים, אני הייתי לוחם ביחידה מובחרת. הרי ברור שהוא לא אנטישמי, הוא פשוט לא שפוי"

גבריאל מספר שמייקל לא הגיע מיד לנורווגיה: "הוא יצא מהארץ והתחיל להסתובב בין מדינות. אחרי חודש קיבלתי ממנו מייל, הוא כתב שהוא במלטה ושהוא בסדר, ואז הוא ישר נעלם לנו. למדתי שכשהוא מתעורר מהפסיכוזה הוא מתקשר איתנו, וכשהוא נכנס לפסיכוזה הוא שוב נעלם".

חיפשתם אותו בחו"ל?
"אני טסתי למלטה, ושם הוא שלח לנו נ.צ של איזו גבעה ליד הים. חיפשתי את זה במפה וקיבלתי ממנו מייל נוסף, שאם אני לא מגיע תוך 30 דקות הוא עוזב כי רודפים אחריו ורוצים להרוג אותו".

הגעת אליו?
"כן, והוא נכנס למכונית שלי מאוד מבוהל, במצב פסיכוטי. הוא דיבר על זה שהוא המשיח וברח שוב. אני חזרתי לישראל, ואז נסעתי אחריו שוב בכל אירופה. הצלחתי לתפוס אותו מחדש באיטליה, שכרתי שם בית מתוך רצון שיהיה לו מקום לנוח כי לא היה אפשר באמת לעצור אותו. זה עבד לכמה ימים, והוא המשיך במסע שלו. הוא טס לאיי פארו, ואז לנורווגיה. הייתה לי תחושה רעה. ידעתי שמתישהו הוא ייעצר".

כשיר או פסיכוטי

בנובמבר 2024 טס מייקל קידר מנורווגיה לאנגליה. במעבר הגבול נאסר עליו להיכנס למדינה, והוא חזר לנורווגיה ונכנס לתחנת משטרה באוסלו כדי לבקש מהרשויות מקלט מדיני והגנה מפני "האנשים שרודפים אחריו". הוא קיווה ששם יקבל טיפול הומניטרי, אך ברגע שפרטיו הוקלדו במחשבי המשטרה נדלקה במערכת "התרעה אדומה" של ארגון האינטרפול, שהוצאה לבקשת ה-FBI. קידר נעצר במקום.

זמן קצר לאחר מכן הוגשה לממשלת נורווגיה בקשת ההסגרה האמריקאית. היא זכתה לחותמת האישית של מזכיר המדינה דאז, אנתוני בלינקן, שמשרדו פיקח על התיאום המורכב עם השלטונות באוסלו. בינתיים, במתקן הכליאה הנורווגי, נכתב כך על העציר הישראלי: "הוא נושא ערימת מסמכים עבה שלדבריו מוכיחה את קיומו של אלוהים, ושהוא עצמו האלוהים. הוא חזר ואמר שיהפוך למלך של אירופה המאוחדת, שתשמיד 5 מיליארד בני אדם שאינם מערביים".

"מייקל נכנס למעצר בנורווגיה ודיבר עם העצורים האחרים על זה שהוא המשיח. היו שם מוסלמים ואנטישמים שרצו להרוג אותו, הוא היה בסכנה", טוען גבריאל. "חודש הם הסתכלו על ההתנהלות שלו בכלא, זיהו שמשהו לא בסדר איתו, והחליטו לשלוח אותו לפסיכיאטר. בהתאם למה שהוא אמר הוציאו את מייקל מהכלא והעבירו אותו לבית חולים פסיכיאטרי, שם צולמה התמונה שהעברתי לך. הוא אובחן במשך חמישה חודשים בידי צוות של פסיכיאטרים, וקיבל אבחנה חד-משמעית של דלוזיה פרנואידית. קיבלנו מסמכים מרופאים מומחים שהגיעו למסקנה שהוא פסיכוטי וצריך כדורים פסיכיאטריים ואשפוז כפוי".

בנובמבר 2025 דחה בית המשפט בנורווגיה את בקשת ההסגרה של קידר משיקולים הומניטריים, וספציפית "אבחנה של סכיזופרניה פרנואידית, חשד שהיה פסיכוטי בזמן המעשים וחשש לגבי ההשלכות של הסגרתו ומעצרו בארה"ב". בדצמבר אותה שנה קיבל בית המשפט העליון של נורווגיה ערעור שהגישה המדינה, וקבע כי גם במצבו הנפשי אין מדובר במקרה חריג המצדיק מניעת הסגרה.

"בנורווגיה הוחלט שמייקל לא הבין את הפסול שבמעשיו ולא היה כשיר לעמוד לדין בישראל, אבל הוחלט גם שבארה"ב יקבעו באופן עצמאי אם הוא יכול להישפט או לא", מסביר עו"ד יסלוביץ. "הרשויות בארה"ב טענו שפתוחה בפני ההגנה האפשרות להעלות את הטענות שמייקל לא כשיר, ושבית המשפט האמריקאי יחליט בעניין זה. לצערי, הטענה הזו התקבלה בנורווגיה בסופו של דבר. מבחינתי מדובר בהחלטה קשה ובלתי מתקבלת על הדעת, שהעמידה את מייקל בסכנת חיים ממשית ובהתמודדות עם מספר כתבי אישום והליך משפטי שאין לו יכולת להתמודד איתם. על כך יעידו המסמכים שהוגשו לבית המשפט בנורווגיה באשר למצבו".

מה בעצם גרם לנורווגיה לשנות את ההחלטה שלה?
"נורווגיה החליטה להכריז שמייקל בר-הסגרה אחרי שארה"ב התחייבה לדאוג לשלומו ולביטחונו, אבל לדעתי מדובר בהתחייבות שאין בה ממש בהינתן המצב הנפשי הקשה שהוא סובל ממנו. מצבו מונע ממנו להבין את הפסול שבמעשיו, כפי שידוע היטב לרשויות בישראל וגם בנורווגיה, ויש סכנה ממשית שההליך עצמו יסב לו פגיעה שלא ניתן יהיה למנוע אותה".

ביום חמישי שעבר, בדיוק לפני שבוע, הוסגר קידר לארה"ב. "ההסגרה שלו נעשתה ישר מתוך בית החולים הפסיכיאטרי", מספר גבריאל. "העלו אותו על טיסה כמו שמובילים פרה, ישר למעצר בארה"ב. בבית החולים בנורווגיה התייחסו אליו בצורה אנושית, אבל כרגע הוא במצב לא טוב, הוא רועד ויש לו תופעות לוואי של כדורים פסיכיאטריים. הוא מאוד מוזנח, יש לו שיער מרושל וזקן. הוא לובש את אותם בגדים מ-2017".

אסיר או מטופל

קידר בן ה-27 הוא יליד הארץ שעבר עם הוריו לארה"ב כשהיה תינוק, בן יחיד למשפחה שמנהלת אורח חיים דתי. כשהיה בן 6 חזרו הוריו לארץ, וכעבור שבע שנים שבו לארה"ב. כשהשתקעו מחדש בארץ הוא היה בן 15.

בעיות גופניות ונפשיות ליוו תמיד את קידר. בגיל שבועיים התגלה כי היקף ראשו גדול באופן חריג; הוא מגמגם מילדות; כשהיה בכיתה א' החליטו הוריו, שהבינו כי אינו מקיים קשרים חברתיים כלל ואינו מסוגל לשבת בכיתה לצד ילדים אחרים, להעביר אותו לחינוך ביתי. כשהיה בן 13, בעקבות התפרצות חריגה שלו, אמרו גורמים ברווחה להוריו שהוא צריך להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית. ההורים התנגדו, זמן קצר לאחר מכן ירדו מהארץ, וחזרו רק כשהתיק ברווחה נסגר.

שאלת מצבו הנפשי והרפואי של קידר אינה רק נספח לתיק המשפטי שלו, אלא הליבה של הפרשה כולה. זו דילמה מוסרית, רפואית, ביולוגית ומשפטית שמלווה את האירועים מהרגע הראשון: בעוד שאין יותר ויכוח על כך שביצע את המעשים שיוחסו לו, קו הגבול שבין פשיעה פלילית מחושבת ובין פסיכוזה עמוקה נותר מטושטש. השאלה אם היה נכון להעמיד לדין אדם במצבו, ואם הכתובת הנכונה עבורו היא תא כלא או אשפוז פסיכיאטרי כפוי, פיצלה גם את גורמי המקצוע. הרשויות בנורווגיה נטו להעריך שמצבו אינו מאפשר העמדה לדין והעדיפו להחזיקו במוסד רפואי, ואילו מערכת המשפט בישראל בחרה לשלוח אותו למאסר בפועל – ונראה שגם בארה"ב נחושים לצעוד באותו מסלול.

שאלת מצבו הנפשי והרפואי של קידר היא הליבה של הפרשה כולה. זו דילמה מוסרית, רפואית, ביולוגית ומשפטית שמלווה את האירועים מהרגע הראשון: אין ויכוח על כך שביצע את המעשים, אבל קו הגבול שבין פשיעה פלילית לפסיכוזה נותר מטושטש

פרוטוקולים רשמיים מהדיונים שנערכו בישראל, ושהגיעו לידינו, חושפים עמדות סותרות בנוגע לכשירותו המשפטית של "ההאקר מאשקלון". ההגנה טענה שהוא על הרצף האוטיסטי, וכי הגידול במוחו משפיע באופן ישיר על חשיבתו ומונע ממנו להבדיל בין טוב לרע. בית המשפט המחוזי קבע מצדו כי אף שאוטיזם אכן אובחן אצלו, אין באבחנה זו לבדה כדי להעניק פטור מאחריות פלילית או למנוע את שפיטתו. ובעוד בפרוטוקולים מהעבר טען גם גבריאל קידר כי בנו על הרצף האוטיסטי, בשיחות איתי טען שהאבחנה הייתה שגויה – מה שממחיש כמה קשה לקבוע היכן נגמרת המחלה והיכן מתחילה האחריות. "אמרתי בהליך בישראל שיש לו אוטיזם משום שזה היה האבחון שהוצג לי באותה תקופה, אבל מומחים בנורווגיה ציינו במפורש שמחלה נפשית ולא אוטיזם הביאה לכך שהוא אינו מבחין בין טוב לרע וסובל מליקויים משמעותיים בתפיסת המציאות. בדיעבד אני יודע שהתרופות האנטי-פסיכוטיות טשטשו את התסמינים של הסכיזופרניה, ולכן הקשו על זיהויים והביאו לאבחון שגוי", ענה גבריאל השבוע כששאלתי מה גרם לו לשנות את דעתו.

יסלוביץ: "מדובר באדם מורכב מאוד, עם קשיים נפשיים ותפקודיים משמעותיים שמשפיעים באופן ניכר על האופן שבו הוא תופס מצבים, מתקשר עם סביבתו ומתמודד עם ההליך המשפטי. לצד זאת, אני נזהר מלקבוע אבחנות רפואיות או מסקנות מקצועיות שאינן בתחום מומחיותי. התרשמותי היא התרשמות של סנגור שליווה אותו מקרוב, לא חוות דעת פסיכיאטרית. במישור האנושי, התחושה הייתה שמייקל מצוי במצוקה מתמשכת ולעתים מתקשה להבין את מלוא המשמעות החברתית והרגשית של מעשיו ושל תגובות הסביבה. לאורך הדרך ניכר פער בין חומרת האירועים כפי שהם נתפסו מבחוץ ובין האופן שבו הוא עצמו עיבד אותם. לכן, בעיניי, כל בחינה הוגנת של עניינו חייבת להביא בחשבון לא רק את המעשים המיוחסים לו, אלא גם את מצבו האישי, הנפשי והתפקודי בתקופה הרלוונטית.

"בסופו של יום, מאחורי כל תיק מתוקשר עומד בן אדם. במשך תקופת הייצוג שלי הכרתי את מייקל לא רק כנאשם בתיק מורכב, אלא גם כאדם עם חולשות, קשיים ואתגרים משמעותיים. התקופה שחלפה לא מחקה אצלי את התחושה שמדובר בפרשה טרגית עבור כל המעורבים בה, שהמחיר האישי שמייקל שילם ועודנו משלם הוא כבד מאוד, ושבני משפחתו סובלים איתו".

מלבד כתב האישום שהוגש ביום שני נגד קידר בפלורידה, הוא עתיד לעמוד במחוז קולומביה (וושינגטון) בפני אישומים נוספים בגין איומים על שגרירות ישראל, ובמדינת ג'ורג'יה בגין דיווחי שווא למשטרה על אירוע בני ערובה. "רוב האישומים שמייקל עומד בפניהם הם פשעי שנאה אנטישמיים", אומר גבריאל. "איך אפשר לקרוא לו אנטישמי? זה לא נורמלי. אנחנו יהודים, אני הייתי לוחם ביחידה מובחרת, סבתא של מייקל עלתה לישראל. אנחנו יותר מישראלים. הרי ברור שהוא לא אנטישמי, הוא פשוט לא שפוי".