ג'וב החלומות
אף אחד לא נפל מהכסא כשדייויד בלאט הודיע השבוע רשמית על פרישה מאימון. הכתובת הזו הייתה על הקיר מהרגע שבישר שהוא חולה בטרשת נפוצה.
הג'וב החדש שלו בניו יורק ניקס, לעומת זאת, קצת יותר מפתיע. בלאט - המאמן הישראלי המצליח בכל הזמנים אם צריך להזכיר - יהיה היועץ המקצועי של קבוצת NBA, תפקיד משרדי לכל דבר ועניין, כשבין תחומי פעילותו יהיו הסקאוטינג הבינלאומי וקבוצת ליגת הפיתוח של המועדון. במילים אחרות - תפקיד די אמורפי, עם שכר נאה בצדו וחיים בניו יורק. מה יש לומר - ג'וב החלומות.
עכשיו ככה: לניקס אין באמת צורך מקצועי בדיוויד בלאט, לא הוא האיש שיעזור להציל את הקבוצה הכושלת והנחשלת הזו. יש שורה ארוכה של דברים דחופים יותר למועדון מאשר המינוי הזה. אבל נשיא המועדון סטיב מילס הוא חבר ותיק עוד מימי האוניברסיטה, וגם סגן הנשיא לענייני פיתוח שחקנים - איתו יעבוד בלאט - הוא ידיד.
ובלאט, יגידו גם (ואולי בעיקר) שונאיו, תמיד היה פוליטיקאי משופשף שיודע לשמר את הקשרים הנכונים. ושוב, מדובר במוח כדורסל מבריק, איש מקצוע מהשורה הראשונה, אלוף אירופה לקבוצות ונבחרות, מדליסט אולימפי, מאמן עבר ב-NBA, דמות נערצת שראויה להערכה הגבוהה ביותר.
אבל המשרה החדשה היא - מבלי להעליב - משרת חברות יותר מכל דבר אחר. משהו שיאפשר לו להתחיל קריירה חדשה שלווה, כזו שתיתן לו את הזמן והמשאבים לטפל בעצמו. פקיד בכיר במפעל ענק. שרק לא ימות משעמום.
מאופסים
זה היה משחק מבאס. קלאסיקו ספרדי, ריאל נגד ברצלונה, שוויון נקודות בראש הטבלה, מסי, סוארס, בנזמה, מתח ספורטיבי ופוליטי מובנה, משחק שכבר נדחה פעם אחת בגלל חשש למהומות - בקיצור, כל מה שצריך להצגה הכי גדולה בעיר.
והוא נגמר 0:0. שלא ימכרו לכם את איכויות תנועת הכדור, הטקטיקה או ההזדמנויות. בשורה התחתונה רצינו לראות פה גולים, והרבה. תיקו אפס זה תיקו אפס, גם אם המשחק עצמו ברמה גבוהה. ולא סתם היו ציפיות. זה התיקו המאופס הראשון בליגה בין שתי הקבוצות מאז נובמבר 2002. 17 שנים של גולים.
המנצח הגדול של המשחק הזה היה בכלל שחקן שהוא כבר לא חלק מהקלאסיקו. כן גם כשהוא לא שם, כל העיניים בסוף הלכו לכריסטיאנו רונאלדו, שכבש שער בנגיחה אחרי ניתור מטורף ולא אנושי לגובה של 2.56 מטר. אני בטוח שאחרי שראה איך הוא שוב גנב למסי את תשומת הלב, רונאלדו עד עכשיו נמצא בעננים.
משחקים באש
תקראו לי סמולן עוכר ישראל (היי טוקביקסטים אהובים, זו לא תהיה פעם הראשונה, או השנייה, או ה-95), אבל אני מסרב להתרגש משריפת דגל ישראל ביציע במהלך המשחק של הפועל ירושלים באתונה.
ולא, גם לא מהנפת דגלי חיזבאללה ופלסטין. בדיוק כפי שלא הזיזה לי המשלחת האיסלנדית לאירוויזיון בתל אביב שהניפה דגלי פלסטין בשידור.
שרפו חתיכת בד ותלו חתיכות בד אחרות. סו פאקינג וואט. זו לא הייתה הצהרה לאומנית אלא סתם ניסיון התרסה של כמה אוהדים לא הכי מבריקים, שספק אם יש להם מושג ירוק בסכסוך של ישראל ושכנותיה. ובואו - שירים יד מי שמופתע שלא הכי מתים עלינו בעולם. למרות היחסים החדשים המסעירים עם הונדורס.
מי שנסער עד כדי כך מאירוע כזה כדאי שיבדוק עם עצמו למה הביטחון שלו הו כה מעורער. האם מישהו איים על האוהדים או השחקנים באלימות? האם אחד הישראלים אשכרה חשש לחייו עם סוללת האבטחה מסביב? ספק רב. האם זה הפריע לקבוצה של עודד קטש להתרכז בנעשה על המגרש? זה יהיה תירוץ מביך במיוחד להפסד לאא"ק.
מטריד שמישהו הצליח להחדיר אמצעי בעירה לאולם הספורט, אבל זה עניין פנימי של המארחים (ואנחנו מדברים על יוון, מדינה שבה החלטוריזם גדול יותר אפילו מישראל) ונושא לוועידת משמעת של איזו ליגה אירופית שזו לא תהיה שירושלים משחקת בה.
משב"ש
הפועל באר שבע במשבר. מי שעד לפני שנתיים סגרה שלוש אליפויות ברצף מתקשה לשחזר את ההצלחה. עד כדי כך גדול השבר שהבעלים אלונה ברקת ביטלה חופשה פרטית!
כן, זה מה שחסר לה, לחטוף ביקורת כפי שעשו לתובעת בתיקי נתניהו, ליאת בן ארי, שטסה לחו"ל ונעדרה מהשימוע. כאילו שלנוכחות של ברקת באימונים יש השפעה מאגית על יכולת השחקנים. או שעכשיו היא תיתן למאמן ברק בכר עצות מקצועיות על שיטת המשחק.
מה ייתן ביטול החופשה חוץ מהפעלת עוד לחץ מיותר על קבוצה לחוצה ממילא. ביטלה חופשה. אולי מההחזר היא תוכל להחתים רכש חדש. זה יהיה הדבר היחיד שיצדיק.