5. כמה יוסי
יוסי בניון חתם במכבי פתח תקווה. אני בספק אם בניון דמיין לעצמו אי פעם לקרוא את המשפט הזה, שלא לומר אשכרה לחתום במכבי פתח תקווה.
לשם הגענו בסופו של דבר. אחד הכדורגלנים הגדולים בתולדות ישראל, עומד לסיים את הקריירה המפוארת שלו בקבוצת מרכז טבלה טיפוסית בליגת העל, אחרי שעזב בדמעות את קבוצתו הקודמת בית"ר ירושלים לאחר שלא קיבל מספיק דקות וכבוד. לבית"ר הוא הגיע אחרי שהובהר שלא יימצא לו מקום בסגל של קבוצתו הקודמת, מכבי ת"א, אליה הגיע אחרי שסיים בטונים צורמים את הקדנציה שלו בקבוצתו הקודמת מכבי חיפה, אליה הגיע מאירופה.
קשה לקחת מבניון את הרצון והתשוקה לשחק, ואף אחד לא יכול להיכנס לו לראש ולנעליים. אם הוא יכול לרוץ עד גיל 40 ויש מי שישלם על זה - בבקשה. לקרוא לו לפרוש זו מעט חוצפה.
אז מה כל כך בוער לבניון לחתום בקבוצה שאין שום דבר שהוא יכול לתרום לה מקצועית? מכבי פתח תקווה תדשדש בפלייאוף התחתון, לא בסכנת ירידה ולא במירוץ לתואר. אין ריגוש, הכל משעמם. וזה לא שפתאום, בעקבות ההחתמה של בניון, יוכפל וישולש הביקוש למנויים, שמספרם עשוי להאמיר מ-20 לסביבות ה-65 (הערכה גסה). וגם כסף לא חסר לו (אלא אם יש משהו שאנחנו לא יודעים).
יותר ויותר נראה שמי שמנהל את הקריירה של בניון הוא האגו. הדחף להראות לכולם. המחשבה שעדיין, בגיל 37, מגיע לו לקבל דקות רק כי הוא יוסי בניון, בין אם זה בקבוצת צמרת או בנבחרת ישראל.
"עצם זה שקבוצה כמו מכבי פתח תקווה כל כך רוצה אותי זו ההצלחה הכי גדולה", אמר בניון במסיבת העיתונאים. ובכן, איך לומר בעדינות - לא מדובר באימפריית כדורגל. אבל מה הוא כבר יכול היה להגיד? שהוא אוהד את הקבוצה משחר נעוריו? הבדיחה הזו כבר מוצתה בקבוצות הקודמות.
האם כך בניון רוצה שיזכרו אותו? כאדם קטנוני שדואג לליטרת הכבוד שלו לפני הכל?
זקנתו של בניון מתחילה לבייש את נעוריו. אם כל כך דחוף לו לרדוף ולדרוש שיכירו בגדולתו, אפשר למצוא פתרון: שיעשה סיבוב פרידה, שבו ישחק בכל מחזור בקבוצה אחרת, יעלה ל-20 דקות מהספסל ויקבל את מחיאות הכפיים שלו. יותר עצוב מלהתראיין אחרי תיקו של פתח תקווה מול הפועל אשקלון זה לא יוכל להיות.
4. לברון הלוחם בדרכים
הידיעה לפיה לברון ג'יימס עשוי להיפגש עם גולדן סטייט ווריורס לקראת העונה הבאה כדי לדון באפשרות שיצטרף לקבוצה לקוחה מתחום הפנטזיה והמדע הבדיוני. הכדורסלן הטוב בדורו יעבור לקבוצה הטובה בדורה? אפשר לסגור את ה-NBA, בפלייסטיישן יהיה יותר מעניין. אבל הסיכוי שמהלך כזה יקרה שואף לאפס, ואם אני מנהל את הווריורס אני מתרחק מלברון כמו מאש. גם עם סטף קרי וקווין דוראנט לא נראה שמישהו יכול לקחת ממנה אליפות. הצטרפות של לברון תהפוך אותה מקבוצה אהובה ורומנטית לאחת השנואות.
ללברון זה לא ישנה, הוא רגיל להיות שנוא. וכדי לספק לעצמו תארים הוא כבר עזב בעבר לקבוצה עמוסת כוכבים, לקח שם שתי אליפויות וחזר לקליבלנד, שם אסף סביבו כוכבים ופיטר את המאמן כדי לקחת אליפות היסטורית, ולהבין שכנראה לא תהיה עוד אחת בעידן הזה בקבוצה הזו.
ג'יימס נמצא כרגע במרדף אחרי ההיסטוריה ובקרב נגד השעון. הוא רוצה עוד טבעות ולא משנה לו איך ישיג אותן. אבל גולדן סטייט לא צריכה אותו. ועד כמה שזה נשמע מופרך, אפשר להגיד "לא" גם לכדורסלן השני בטיבו בכל הזמנים.
3. מצב הפליטים
זה נורא, מה שקורה לפליטים פה, באמת. לחשוב על זה שהם צריכים לחזור, לעיתים בניגוד לרצונם החופשי, למקום ממנו באו, מדינה נחשלת שמתייחסת לאזרחיה בלי מידה רבה של חמלה. לא הייתי מאחל את זה לאף אחד. אני מדבר על שלל הכדורגלנים הישראלים שבחלון ההעברות הנוכחי חזרו מקבוצותיהם בחו"ל לליגה המקומית, כן?
גידי קניוק עזב את טשקנט לטובת מכבי תל אביב. זה עוד סביר. אבל מה נאמר על אור אינברום שנפרד מגנט כדי להגיע למ"ס אשדוד. שלא לדבר על בן רייכרט - פעם צעיר מבטיח עם פוטנציאל - שלא השאיר רושם בזולטה ורכאם (נשבע שאני לא ממציא את השם, יש קבוצה כזו בבלגיה), ועכשיו חתם בהפועל עכו שאם לא תרד השנה ליגה זו תהיה סנסציה. וזה לא ששאר הישראלים עושים חיל בחו"ל: ליאור רפאלוב, תומר חמד וטל בן חיים, מבכירי הכדורגלנים הישראלים, נרקבים על הספסל וזוכים לשלל ביקורות.
לא תמיד חייבים לרוץ לאירופה רק כדי לסמן וי בקריירה על לשחק בקבוצה באירופה. פעם רק השורה הזו בקורות החיים הייתה יכולה להביא לשדרוג משמעותי וחסר פרופורציה בשכר בארץ, אבל אני בספק אם אשדוד או עכו משלמות יותר מקבוצה שולית בליגה משנית באירופה.
אבל היי - לפחות הם יקבלו יותר מ-3,500 דולר והמוות היחידי שמצפה להם בארץ מוצאם הוא מוות מקצועי.
2. כתם צהוב
אף אחד לא יכול להאשים את מרואן קבהא על כך שבחר לשחק בהפועל באר שבע על פני מכבי תל אביב. עם כל הכבוד להצעה הכספית הגבוהה יותר, יש גם שיקולים אחרים. קבהא, שקיבל הודעות נאצה וזכה ל"קבלת פנים" בדמות כתובת גרפיטי פוגענית מנציגי תא האוהדים הגזענים של הצהובים, לא רצה ולא חייב היה לשים את עצמו מראש בסיטואציה כזו, שבה לא משנה כמה יתרום לקבוצה, הוא יספוג קללות רק בשל היותו ערבי.
אותם "אוהדים" - סניף לה פמיליה התל-אביבי - מיררו את החיים גם למהראן ראדי, שהיה אחד השחקנים המשמעותיים ביותר בעונות האליפות של מכבי ת"א. ראדי עזב לבאר שבע, ואיתו התארים. אין לי ספק שקבהא שוחח עם ראדי שסיפר לו למה הוא יכול לצפות בכל אחת מהקבוצות.
הגזענים האלה הם כתם צהוב על המועדון, שחייב לעשות את כל המאמצים לאתר אותם, לדווח עליהם למי שצריך ולשלול מהם את הזכות להיכנס למשחקים. אחרת לא רחוק היום שבו להחתים שחקן ערבי בקבוצה תהיה משימה בלתי אפשרית כמו בבית"ר ירושלים. ואם יש משהו שמכבי תל אביב לא רוצה להיות (חוץ מהפועל תל אביב ש- לעולם לא אתעייף מלכתוב את זה- נמצאת בליגה השנייה) - זה בית"ר.
20. רוג'ר פדרר
לצפות ברוג'ר פדרר זה לחזות בתופעת טבע היסטורית בזמן שהיא מתרחשת וחוזרת ומתרחשת. לזכות בגיל 36 בעוד תואר גרנד סלאם, מספר 20 שלו. מתוך 30 גמרים. בלתי נתפס. רפאל נדאל, נובאק ג'וקוביץ', אנדי מארי, סטן ואוורינקה. כל מי שניסה לאיים על ההגמוניה של פדרר נכנע לפציעות, למשברים מנטלים, למעידות מקצועיות. אבל עוף החול האלמותי בשלו. שומר על עצמו בחרדת קודש, נכון. ממעט להחצין רגשות, בוודאי. סחי בלטה - הוא הראשון שיודה בזה. אבל לראות אותו מרחף על המגרש באסתטיקה שאין ולא יהיה שני לה זו שירה בתנועה. הדבר הכי קרוב לשלמות שיכול להיות.
פדרר לא היה צריך את הזכייה הזו באוסטרליה כדי לקבע את מעמדו בדיון על הספורטאי הגדול בכל הזמנים. זה אמנם דיון קצת עקר בהתחשב בכך שקשה להשוות בין כדורסל (ג'ורדן), כדורגל (פלה), אגרוף (עלי), שחייה (פלפס), אתלטיקה (בולט) וטניס. אבל מבין כל אלה, פדרר הוא היחיד שפעיל כרגע, ולכן נשאר רק לעמוד ולהתפעם ולהודות למזלנו הטוב שזכינו. שלא ייגמר לעולם.