הרמטכ"ל הטרי בני גנץ שבר את ראשו לאחרונה בסוגיה קיומית שמאיימת לשסע את העם. לא, אני לא מתכוון לדיונים מודיעיניים כבדי הראש, לא להמלצות על תקיפה במדינות האויב, גם לא לבחינה מחדש של מיגון יישובי הספר. רב אלוף גנץ נדרש לסוגיה הבוערת של "יזכור". זאת בעקבות מחלוקת מתמשכת, המתנהלת בעיקרה בין דתיים וחילונים, בשאלה אם בטקסים צריך לומר "יזכור אלוהים" או "יזכור עם ישראל".
משמח לדעת שיש לרמטכ"ל הטרי זמן להתעסק בעניינים כאלה שברומו של עולם, תרתי משמע, כמעט כמו שמרגש היה לשמוע שמפכ"ל המשטרה התחיל לצייץ בטוויטר על חשבון זמנו הפנוי במקום להקדיש עוד מחשבה לאכיפת החוק והבטחת הביטחון האישי של האזרחים.
גנץ - שנדרש לפסיקה הזאת ממש כאילו היה מרן עובדיה יוסף - הכריע, אם תהיתם, לכיוון האל. הנוסח המקורי, אותו כתב ברל כצנלסון, התחיל במילים "יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו", אבל הרמטכ"ל החליט לקבל את תיקון הנוסח של הרב הראשי הצבאי לשעבר שלמה גורן, ששינה אותו ל"יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו".
בואו נתעלם לרגע מהחיילים החילונים, לא עלינו, שאינם מאמינים באלוהים, ובשאלה מי יזכור אותם. אני תוהה למה בכלל צריכה להיות מחלוקת. הרי אלוהים – אם ניכנס רגע לפאזה תיאולוגית-טרנסאקזיסטנציאלית – לא אמור לזכור את הנופלים, כי לכאורה נשמותיהם של המתים כבר מתגלגלות אליו, כלומר הוא איתם. נקודת ההנחה היא שהאל נמצא מעל ענייני זמן – היה, הווה ויהיה, לא? – כלומר כולנו תמיד היינו, עודנו ונהיה איתו. אין צורך בתזכורות. כשם שהאנשים החיים לא צריכים להתאמץ לזכור את בני משפחתם וחבריהם כי הם נמצאים במחיצתם על בסיס קבוע. אלא אם כן הם חולי אלצהיימר, ואני משוכנע שאף לא כיוון לרמוז לשיטיונו של אלוהים.
מי שכן צריך לזכור הוא עם ישראל. עלינו לזכור על מה ולמה נפלו החיילים, לזכור את ערכי המדינה עליהם הם נלחמו (לפחות כפי שהם אמורים היו להיות) ובגינם קיפחו את זיו עלומיהם. כי לפעמים עושה רושם שקצת נוח לנו לשכוח.
אם הרמטכ"ל מתעקש להיכנס לענייני קדושה, אולי כדאי שיציין גם כי יש כאלה שמתקיימים במדינת ישראל בחסות הדת ועל חשבוננו. אלה אנשים שמתהדרים בכך שהם נלחמים עבורנו באוהלה של תורה – מלחמה שמניין הקורבנות בה לא בדיוק כבד מנשוא. ובכלל, עדיף שידאג מכך שיש יותר ויותר חיילים דתיים שביום פקודה יבחרו לשמוע לקול רבניהם על פני קול מפקדיהם.
בגדול, שיזכור להתעסק במה שחשוב.
מצא מין את מינו
שר החוץ אביגדור ליברמן קרא לבחור הישראלי שנעצר במצרים באשמת ריגול "מוזר וחסר אחריות". קצת אירוני כשזה מגיע מפיו של מי שבעבר הלא רחוק איים להפציץ את סכר אסואן במצרים וכמעט גרם למשבר מדיני, ומי שבתפקידו כיום למעשה יותר פוגע ביחסי החוץ של ישראל מאשר תורם להם. מוזר וחסר אחריות, מה? It takes one to know one.