ב-23.04.16 אמור להתקיים אחד הקרבות הטעונים והמסקרנים, ששנת 2016 מספקת לנו. דניאל קורמייר, האלוף המכהן, יפגוש שוב את נאלוף לשעבר (שחגורת האליפות ניטלה ממנו, אחרי מסכת הסתבכויות מביכות) ג'ון ג'ונס.

ג'ונס הוא היחידי שהצליח להביס את קורמייר, אחרי הרבה דם רע שעבר בין הלוחמים, קריאות תיגר פומביות, זריקת כפפות הדדית והתנגשות פומבית, שכמעט הרסה לובי של מלון והפכה כמה עיתונאים מסכנים למצולקים בגופם. שני החבר'ה הללו הם כמעט בלתי מנוצחים (ההפסד היחידי של ג'ונס הוא עקב פסילה על שימוש בטכניקה לא חוקית - מרפק בזווית אסורה, שיצרה זווית חדשה לפנים של היריב שלו...). ההיסטוריה האישית של השניים, העבר שלהם, וזה שהם נחשבים לשניים מהלוחמים הכי טובים בכל הזמנים (אם לא הטובים ביותר), הופך את הקרב העתידי שלהם למרתק. אני אנסה להשתמש בתפאורה שהשניים הללו מציבים, כדי להתייחס לאחת מאומנויות הלחימה העתיקות ביותר שהמין האנושי יצר- ההאבקות. מעבר לכך, ננסה להבין מה כל אחד מהענקים הללו אמור לעשות כדי לנצח בקרב.

האבקות - משחק האלים

האזכורים הראשונים להאבקות מגיעים אלינו מציורי קיר במערות שבצרפת, בערך לפני 15,000 שנה. זאת אומרת שבני אדם, באינסטינקט הראשוני שלהם, התאבקו לפני שהם ידעו קרוא וכתוב. לכל תרבות יש את הוורסיה שלה להאבקות, כשאפילו מצויינים קרבות כאלה בין האלים. גילגמש (מסיפורי גילגמש) מבסס את שלטונו אחרי זכייה בקרב האבקות מול אינקידו. זאוס, שמתואר כמתאבק מקצועי, זוכה במלוכה על האלים אחרי שהוא מנצח את אביו, גם כן בקרב האבקות. בכלל, האיליאדה מלאה ברפרנסים לאומנות הלחימה העתיקה. לטורקים יש האבקות עם שמן, למונגולים- האבקות מונגולית, לפרעונים - האבקות מצרית קדומה וגם בספר המלכים הפרסי, ישנם איזכורים למלכים לוחמים. מצעד הסלבים העתיקים שעסקו בענף הלחימה הזה ארוך מאוד. ממוחמד (שמתואר בספרות ערבית כמתאבק מוכשר) ועד הנרי ה-8, מלך אנגליה. נראה כי אחד המאפיינים של לוחם גברי בעל יכולות קרביות (אך אמפטי ורגיש), היה שליטה בתחום ההאבקות כחלק מהכשרתו כלוחם.

יש כמה גורמים לכך שדווקא האבקות הייתה האומנות העתיקה והפופולרית ביותר עד לפני משהו כמו 100-50 שנים. הראשונה היא שזה מאוד טבעי – הביטו על שני ילדים בני 4 מתגלגלים אחד עם השני, או על שני כלבים, או על שני קנגרואים. המכנה המשותף הנמוך ביותר (ברמה הכי חיובית) הוא האבקות. כולנו לומדים מתוך צפייה ותוך כדי מגע. התגוששות היא הצורה הכי בסיסית, הכי אינטואיטיבית והכי טבעית דרכה ילדים לומדים לחימה. הגורם השני הוא שזה לא דורש אמצעים מורכבים. אין צורך בכפפות, מגנים או עזרי אימון. תן חוף ים, משטח חול רך וזהו, אפשר להתגלגל. והגרום השלישי הוא שמדובר בלחימה בטוחה יחסית - בתקופות שבהן פצע קטן היה מזדהם ואנשים היו מתים מהתקררות, הורדה משמעותית של פציעות חמורות (כתוצאה מפציעות של אגרופים, בעיטות וכ'ו) אפשרה אימון לאורך פרקי זמן ארוכים יחסית. יש עדויות לכך שהאבקות היא האמא של אומנויות הלחימה, בעיקר באזורים נידחים כמו פקיסטן, הודו, מונגוליה ואפריקה. 

נלחמים ברמת עצימות גבוהה כדי להתיש

מתאבק טוב יודע לשלוט במרכז הכובד של היריב שלו בכל זמן נתון. הוא יודע לצמצם את הטווח שבינו לבין היריב שלו, בערך באותה מהירות שאדם רגיל למצמץ. בגלל האופי של ענף הלחימה הזה, שתלוי בכוח מתפרץ (הנפה, הטלה, זריקה), מתאבקים הם מהספורטאים החזקים ביותר שניתן למצוא. היכולת שלהם לעבוד ברמות עצימות מטורפות, לאורך פרקי זמן ארוכים יחסית, היא לא פחות ממעוררת השראה.

בגלל היכולת לעבוד בלחצים מטורפים, בסביבה שיחסית דומה לזירת ה-MMA (בלי קימונו למשל, בשונה מהג'ודו, הסמבו והג'יוג'יטסו הברזילאי), הרבה מתאבקים היו צריכים אדפטציות קטנות יחסית, כדי להיכנס לתוך האוקטגון. אחרי השליטה הדומיננטית של לוחמי הג'יוג'יטסו בתחילת הדרך, המעבר לסטרייקינג בהמשך, נוצר מצב שבו הייתה דומיננטיות למתאבקים. ברגע שמתאבקים למדו לשלוט על פוזיציות עיליות על הקרקע ולשלב בזה משחק גראונד אנד פאונד אגרסיבי, זה הפך אותם למאוד מאוד מפחידים. אבל זה גם קצת הפך את המשחק למשעמם. מישהו שם מישהו אחר על הגב, זורק עליו גיהינום של מכות, שהן לא מספיק חזקות כדי לייצר נוק אאוט, אבל מספיק מפחידות כדי לשנות חלקי פנים,  ואחרי רבע שעה - זהו. שלא כמו לוחמי BJJ, מתאבקים לא חיפשו הכנעה. הם חיפשו התשה. כולם רצו לעשות השלמות האבקות והיום לקחת יריב לקרקע, זה הרבה יותר קשה.

קרב המלכים

הבמה הזו של מתאבקים מקצוענים, והאבקות, מספקת פלטפורמה לאחד הקרבות המעניינים של השנה הזו. נתחיל בדניאל קורמייר, אשר מוכנה DC ויככב בקרב המדובר. קודם כל צריך להבין שיש הרבה אנשים עניים ולא משכילים בארה"ב. אחת הדרכים היחידות של האנשים האלו לפרוץ מהגטו היא דרך ספורט מקצועני. מי שיכול מוצא את הדרך בעזרת פוטבול, בייסבול, או כדורסל. במדינות הדרום, ענף ההאבקות הוא גם כלי ליציאה מהגטו. אם לא לכסף הגדול, אז לפחות למלגת לימודים באוניברסיטה טובה. קורמייר גדל בלואיזיאנה, אחת המדינות הכי עניות וגזעניות בארה"ב. אביו נורה ונרצח לנגד עיניו, בידי סבו, כשהוא היה בן 8. על פי נתוני הפתיחה הללו, לא הייתי מהמר עליו כמישהו שיסיים את חייו מחוץ לאיזו תעלה. אבל זה בדיוק העניין עם ווינרים, הם מסתכלים לקשיים בעיניים ומתגברים עליהם, בדיוק כמו שהוא עשה.

קורמייר עלה כמו מטאור בסצנת האבוקות התיכונים, משם המשיך לג'וניור קולג' ומשם לאחד ממוקדי הידע החשובים בעולם ההאבקות – אוקלהומה סטייט יוניברסיטי, שזה בערך כמו הלייקרס בכדורסל מקצועני. הוא הפך להיות אול אמריקן, אחד משמונת המתאבקים הטובים ביותר בכל שנה. הצטרף לסגל האולימפי, נלחם על הארד באולימפיאדת אתונה והפסיד, נלחם על הארד באליפות העולם ב-2007 וניצח. ובדרך גם קרתה לו טרגדיה: שנה לפני האולימפיאדה ב-2003, הבת שלו מתה בתאונת דרכים. כל פעם שיש לי יום קשה בדרך לאימון, ואני חושב לוותר, התמונה של קורמייר עולה לי בראש. זה פשוט לוחם שלא נותן לחיים להגיד לו לא. נראה שלא משנה מה תזרוק עליו, הוא לא יישבר. גם את המעבר ל-MMA  הוא עשה בצורה מטורפת. הוא הארד וורקר. יש לו ידי מתאגרף כבדות ורואים שהמאמנים שלו ב-AKA ((American Kickboxing Academy) עשו עבודה מטורפת בלגלות ולהעצים את החוזקות שלו. הוא מדורג כמספר 2 כלוחם בדיביזיית ה-205 פאונד בכל הזמנים. ומיד אחרי ממוקם, בטח הצלחתם לנחש, מי שיתמודד מולו בקרב - ג'ון ג'ונס.

קורמייר (צילום: Steve Marcus, GettyImages IL)
הכל בא לו בקלות. ג'ון ג'ונס | צילום: Steve Marcus, GettyImages IL

ג'ון בונס ג'ונס, עבר דרך ענף ההאבקות, אבל במסלול שונה לגמרי. הוא התאבק בתיכון והיה די טוב, וגם קצת בקולג', אבל עזב הכל בשלב די מוקדם בשביל קריירת ה-MMA. הוא מדורג על ידי רבים מהמומחים כטוב ביותר בכל הזמנים, גם פאונד טו פאונד. הוא אינטגרטור – כינוי ללוחם שמצליח לשלב כלים מעולמות תוכן שונים, כדי לייצר סגנון מובחן ויצירתי. אם קורמייר זורק אותם לאויר ומפרק אותם לגורמים, ג'ון ג'ונס משתמש באזמל מנתחים, בגודל של מצ'טה. בכלל, נראה שהכל מגיע לג'ונס די בקלות. הוא קטן מקורמייר בקצת פחות מעשור, אבל נראה כאילו הם מתקופה אחרת לגמרי. יש כאלו שאומרים שג'ונס קצת יהיר. הוא ילד יפה והרבה הישגים בזירה באו לו בקלות, לפעמים בגלל הנתונים המטורפים שלו (הגובה והריצ' שלו בלתי נתפסים...אין לוחם שנכנס לזירה עם ידידנו ג'ונס ולא יצא מפורק, כולל קורמייר). אבל ניצוצות התהילה השפיעו על ג'ונס. זה התחיל מתאונת פגע וברח ונגמר בבדיקות, שהצביעו על שימוש בקוקאין וגרמו להשעיה מהענף. תואר האלוף, שהיה של ג'ונס, עבר לקורמייר. ובגלל שדרמה תמיד טובה לשואו ביזנס -  היחצ"נים יושבים על כורסת עור וסופרים שטרות. 

איך מנצחים אלוף?

אז מה צפוי לנו בקרב הזה שמייצג שני מתאבקים, שעברו אבולציה ועברו להיות משהו אחר לגמרי? קורמייר ירצה לצמצם את הטווח לג'ונס ולבטל את יתרון הגובה והריצ' שלו. הוא עושה את זה מעולה מול לוחמים אחרים. הוא מצליח לשים אותם עם הגב לגדר ולגבור עליהם בקרב, ככה שבסופו הם מוצאים עצמם חבוטים עם מבט מושפל.

כדי לעשות את זה, קורמייר משתמש במספר טקטיקות. הראשונה היא קפיצה קדימה ושימוש בעבודת רגליים מדויקת, כדי לצמצם מרחק, עם קומבינציות שמתחילות בג'ב, קרוס או הוק קידמי. בדרך כלל הקומבינציות שלו ממשיכות לתוך מרחב הלחימה של היריב. זה מתאפשר בגלל שפלג גופו התחתון מתואם עם העליון. כוח מתפרץ ואגרסיביות הן לא מילים גסות במקרה הזה. הטקטיקה השנייה היא לעשות בדיוק את אותו דבר, רק כקאונטר (התקפת נגד, שמתבצעת לאחר שהיריב התקיף) סימולטני, יחד עם התקפת יד של היריב (בדרך כלל קרוס או אובר לפט על ג'ב). הטקטקיה השלישית היא צלילה לייק דאון מול התקפות של היריב, או אחרי רצף התקפות שלו. זה אולי נשמע קל, אבל מאוד קשה לעמוד מול מכונת הרס שזורקת עליך מכות ולהחליט שאתה צולל בדיוק מול משהו כזה. זה כמו לשחק ברולטה רוסית.

בתוך הקרב הקרוב לקורמייר יש "אגרוף מלוכלך" מעולה. הוא שולט ביד אחת על הראש/צוואר וביד השנייה מייצר טכניקה שנקראת 'מכונת תפירה' - מעבר בין אפרקאטים להוק.

האבקות (צילום: plus.google.com)
האבקות | צילום: plus.google.com

 הוא טוב בזה. זה מהלך שגורם ליריבים להזדקף ואז הרבה פעמים מגיע הטייק דאון.

האבקות1 (צילום: www.mmamania.com)
האבקות1 | צילום: www.mmamania.com

בקרב הקודם, קורמייר הצליח להביא עצמו לידי ביטוי בסיבוב אחד מתוך חמש. האפרקאטים שלו עשו עבודה. אבל קרו כמה דברים שביטלו לגמרי את הדומיננטיות והאגרסיביות שלו.

ג'ונס הצליח בעזרת שילוב של בעיטות אובליק וגם בעזרת בעיטות גוף והיי קיקים, לנטרל באופן יחסי את הקפיצה של קורמייק לתוך מרווח הלחימה. הוא יצר "כתישה" של הרגל הקדמית של קורמייר, מה שנטרל את עבודת הרגלים ואת הזינוק של קורמייר פנימה. 

האבקות2 (צילום: cagepotato.com)
משתמש בבעיטות אובליק | צילום: cagepotato.com

האבקות3 (צילום: sherdog.com)
וגם בביעטות גוף והיי קיק | צילום: sherdog.com

אחרי שהוא "טיפל" בזה, הוא ייצר מצבים שבהם הוא נילחם מול קורמייר בתוך הקלינצ' (קרב קרוב, שמשלב אחיזות ותפיסות, בדרך כלל מוביל לברכיים או להטלות).

האבקות4 (צילום: www.bloodyelbow.com)
האבקות4 | צילום: www.bloodyelbow.com

זאת הייתה הפתעה, בעיקר בשביל קורמייר. ג'ונס עשה משהו יפה ולא מאוד אינטואיטיבי ללוחם גבוה: הוא הנמיך גובה בכל מכה שהוא זרק, מכופף את הראש מתחת לגובה הכתף, מה שנטרל את עבודת הקאונטרים של קורמייר. הוא השתמש בהתקפות מפתיעות, כתפיים, מרפקים, ויצר בלבול והשתהות.

האבקות5 (צילום: www.bloodyelbow.com)
האבקות5 | צילום: www.bloodyelbow.com

האבקות6 (צילום: plus.google.com)
האבקות6 | צילום: plus.google.com

כשקורמייר ניסה ללכת לטייק דאון, ג'ונס עצר אותו עם האמה שלו, וייצר מאזן אימה מפחיד של ברכיים למרכז המאסה, על כל כניסה של קורמייר. מתסכל... הדבר האחרון שקשור מאוד לממד המנטאלי. ג'ונס הצליח לשים את קורמייר עם הגב לגדר, ולא רק זה, להטיל אותו יותר פעמים ממה שהטילו אותו בכל הקריירה שלו...

האבקות8 (צילום: plus.google.com)
האבקות8 | צילום: plus.google.com

 זה שבר את קורמייר מנטאלית. כדי לנצח בקרב הבא שלהם, קורמייר צריך לשנות פאזה. הוא צריך למצוא דרך לקחת את ג'ונס לקרקע ולא להיגרר למשחק העמידה שלו, או לחתוך את הזירה בצורה שתאפשר לו לשים את ג'ונס על הגדר. הדבר הזה ינטרל את יתרון הגובה ויהיה פשוט יותר לכתוש אותו לאורך כל הסיבובים. אבל זאת אולי הבעיה העיקרית וההבדל המשמעותי בין השניים: ג'ונס הוא לא מתאבק אולימפי, אבל היכולת שלו לשלב בין האבקות מעולה ולחבר אותה עם משחק עמידה קטלני ומשחק קרקע ורסטילי, הופכת אותו למשהו אחר. קורמייר הוא מתאבק, שלמד עמידה ועושה את זה טוב מאוד, במסגרת המגבלות.

ג'ונס מוציא כל פעם שפן אחר מהכובע. אתה לא יודע בדיוק מה יקרה בקרב הבא, פעם מרפקים, פעם אובליק קיקס, פעם קלינצ'. הוא באמת מייצג טיפוס חדש של לוחם, כזה שצמח לתוך ה-MMA ולא כזה שעשה הסבה מקצועית. למרות שג'ונס צריך לעשות בדיוק אותו דבר כמו בקרב הקודם כדי לנצח (אני הייתי מוסיף עבודה על אפרקאטים, הטעיות ואולי עבודה על הגוף של קורמייר, מה שיפגע בקונדישנינג שלו בסיבובים המאוחרים של הקרב), אף אחד לא יודע איזה מהלך חדש הוא וגרג ג'קסון, המאמן האגדי שלו, ישלפו בזירה. מה שכן, ג'ונס נראה מפחיד באימונים שלו, כאילו הוא העלה עוד 5 קילו של מסת שריר, שעוזרים לו להראות חזק וחד. אם מוסיפים לזה את הכוח שיתווסף למשחק הסטרייקינג שלו - מדובר בבשורות רעות לקורמייר. השאלה הפתוחה היא שאלת הבגרות: האם מה שעבר על ג'ונס בשנים האחרונות  ימתן ויבגר אותו? האם החוסן המנטאלי של קורמייר יוכל לו? הספקולטורים כבר מדברים על זה שג'ונס מתכנן לעבור לדיוויזיה הבאה, המשקל הכבד, לפסגה הגבוהה ביותר שכל לוחם שואף להגיע אליה. שם מחכים לו חבורה של אלים אנושיים, שינסו להראות לו שהוא רק בשר ודם.

מעניין לראות את שני הסגנונות הכל כך שונים הללו, שצמחו מאותו שדה, אבל הפכו להיות שתי תופעות טבע הופכיות כמעט. מה שבטוח הוא שאנחנו נראה אש וברקים בקרב הזה.

כרגיל אשמח לשמוע ולקרוא תגובות, שאלות וסתם הארות.

על הכותב: ערן ברט, לוחם MMA  מקצועי בעברו, בעל חגורה שחורה בג'יוג'יטסו ברזילאי וג'יוג'יטסו יפני, מדריך לחימה וקרב מגע בכיר במסגרות ממלכתיות וצבאיות. בעל מכון להכשרת לוחמים בתחומי הג'יוג'יטסו הברזילאי, הMMA-  וקרב פנים לפנים. http://www.mma-israel.com/