ספר הספרים רווי סיפורי גבורה, אומץ לב וחירוף נפש, אשר גורמים לנו להיות גאים באבותינו ולהעריך מחדש את היכולת שלנו לעמוד מול הזעם המוצדק של נשותינו, חמותינו ואויבינו. מתוך עשרות ואף מאות מלכים, שרי צבא, נביאים ושופטים בשדות הקטל והקרב של ארץ כנען, בחרנו את שבעת הגברים התנ"כיים שמלמדים אותנו מיהו גיבור אמיתי - החל מגבורת אדם מול אלוהיו, ועד לגבורת אדם מול אלפי לוחמים בשדה הקרב. מומלץ לא לשחק עם חרבות או סכינים במהלך הקריאה.
אברהם: מתווכח עם אלוהים
מעטים האנשים שהעזו לבקר את אלוהים. אברהם אבינו היה אחד מהם. באומץ לב ובעזות מצח ניהל דין ודברים עם אלוהים, ולא הרפה עד אשר השיג את מטרתו. ביום קיצי בהיר נגלה אלוהים לאברהם וסיפר לו כי "זעקת סדום ועמורה, כי רבה", והודיע לו שהחליט להשמיד את העיר. בדברי ביקורת חריפים, עמד אברהם מול אלוהים והתריס: "חלילה לך לעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע". גבורה, כך הוכיח לנו אברהם, היא לאו דווקא יכולת מופלאה עם חרב, אלא האומץ לעמוד ולומר את אשר על ליבך. כנראה שבימי קדם היה יותר חופש ביטוי ממה שחשבנו. בשורה התחתונה: לוט בן משפחתו של אברהם ניצל מסדום. נפוטיזם?
משה רבנו: זאב בודד צועד במדבר
כמעט כל ימי חייו היה משה רבנו לבדו בקדמת הבמה, כאשר אפילו אחיו הנאמן אהרן אכזב אותו במעמד הר סיני במה שנודע בעיתונות באותה תקופה כפרשיית עגל הזהב. משה קנה לעצמו שם של מתאגרף חסר רחמים כאשר הרג וקבר מצרי שנוגש בעבד עברי. משה נס צפונה, ובהמשך שב למצרים, ולבדו עמד מול המלך האימתני פרעה וביקש ממנו: "שחרר את עמי". ארבעים שנים נע ונד משה במדבר, הנהיג את העם היגע בצניעות ובגמגום, ויש הגורסים כי הוא היה זה שלימד את יהושע טקטיקות צבאיות. סופו הטראגי של משה, מתצפת על חבריו מהר נבו ומת עם אחיו בודד וערירי רק מוכיח שגם גיבורים עושים טעויות. ועל טעויות, כפי שיודע כל אלוף בצה"ל, צריך לשלם.
יהושע בן נון: איזהו גיבור? הכובש את ארצו
כאשר עלה משה להר סיני, יהושע, איש סודו ותלמידו, היה זה שליווה אותו חלק מהדרך. את הקריירה הצבאית הענפה שלו התחיל יהושע בקרב רפידים מול עמלק, ובהמשך היה אחד מ-12 המרגלים שנבחרו לבחון את ארץ כנען. יהושע חי את חייו על חרבו, ותהילתו הצבאית קנתה לו שם עולמי כטקטיקן וכאסטרטג ברמה הגבוהה ביותר. את כל מלכי הארץ הניס יהושע מפניו, ובקרב שנלמד עד היום באקדמיות הצבאיות הצליח לכבוש את הארץ זבת החלב והדבש.
שאול המלך: גיבור מעמד הפועלים
הלך לחפש את האתונות, סופר על שאול, ומצא את המלוכה. הימים היו ימי אי סדר בעם, ושמואל הנביא חיפש מנהיג. שאול נמשח על ידו כמלך הראשון, הקים צבא ומרד בפלשתים, בצובאים ובעמלקים. לאחר מלוכה רבת תהפוכות, וריבים מתוקשרים היטב עם דוד, שאול יוצא לקרב המפורסם בגבעון בידיעה מלאה כי לא ישוב ממנו בין החיים. "שלף חרבך ודקרני בה", מתחנן שאול בפני נושא כליו כאשר הוא רואה שהקרב אבוד, אולם הלה מסרב. "וייקח שאול את החרב, וייפול עליה". באקט נאמנות חסר תקדים, גם נושא כליו מחליט ליפול על חרבו שלו. לאחר לימוד סיפורו של שאול אי אפשר שלא לתהות מה היה קורה אילו אביו של שאול היה שומר מעט טוב יותר על אתונותיו.
יהונתן: בשדה הקטל והקרב
יהונתן היה בנו של שאול, ובמובנים רבים יריבו המר. בנוסף להיותו גיבור צבאי ללא חת, יהונתן היה גם שובב לא קטן. "מות תמות יונתן", גזר שאול עונש מוות על בנו לאחר שגילה כי למרות פקודה מפורשת לא לאכול, בחר לטעום דבש מן הארץ. "השתגעת?", טיקבקו נציגי העם למלך שאול. "היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל?". בסופו של דבר נהרג עלם החמודות בקרב גבעון לאחר לחימה עיקשת ומלאת גבורה. "איך נפלו גיבורים?... צר לי עלייך, אחי יהונתן", ספד לו דוד והוסיף את המשפט שאין אדם בקהילה הגאה שלא מכיר: "נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים".
שמשון: תמות נפשי עם נשים
שמשון השופט, נזיר אלוהים, הנהיג את ישראל במשך עשרים שנה והרג אלפי אנשים במו ידיו. כמו כל גיבור אחר, חולשתו של שמשון הייתה נשים - בעיקר זרות יש להדגיש. אשתו האחרונה, דלילה מפלשתים, הציקה לגיבורנו במשך שבועות ארוכים עד שהוא הסכים לספר לה שכוחו טמון במחלפותיו (שיערו). התוצאה: הפלשתים גזזו את שיערו, שאבו ממנו את כוחו וניקרו את שתי עיניו. במשתה אדיר שערכו לכבוד המאורע נעמד שמשון המושפל והמובך בין שני עמודי התווך של הבניין וזעק: "תמות נפשי עם פלשתים". הבניין קרס על החוגגים ושמשון הרג יותר אנשים "מאשר המית בחייו".
איוב: מסירות אין קץ
הדעות חלוקות האם אכן היה קיים אדם בשם איוב מארץ עוץ, או שמא היה זה משל. סיפורו מתחיל בוויכוח בין השטן ובין אלוהים. השטן מתריס באלוהים לפגוע באיוב ולראות אם הוא אכן יישאר הצדיק הכי ישר בסביבה. "כן? חכה חכה", אמר אלוהים ופגע בביתו, במקנהו, בילדיו, באשתו ובסופו של דבר באיוב אישית. "ה' נתן ו-ה' לקח", אמר איוב. וכך, שמר איוב על צדיקותו, לא קלל את אלוהים אף לא פעם אחת, וזאת למרות הפצרות חוזרות ונשנות מחבריו - אליפז התימני, בלדד השוחי וצפר הנעמתי - ואפילו מצד אשתו. איוב מלמד אותנו מסירות, נאמנות ואמונה, וגורם לנו לתהות: היו תימנים בתנ"ך?