סטודנטים מצטיינים, שנונים, צפונבונים מושקעים, זה שיוצא לברקפסט בחמישי בלילה, ההוא שיושב בבראסרי בשישי בצהריים, ההוא שמקפיד לאכול את ארוחות הערב שלו בקנטינה וגם זה שיושב עם סטלה קרה ביד בחוף הכלבים – אחת ולתמיד, בואו נשים דברים על דיוקם ונודה באמת המרה. אתם מצליחנים, בולדוזרים וכריזמטיים. חלקכם אולי אפילו עונים על ההגדרה של חלומה של כל בחורה. ובכל זאת, ולמרות הכול, נראה שמשהו השתבש בשנים האחרונות – הרשו לי לנפץ את הבועה: רווקים תל אביבים כבר לא נהנים כמו פעם.
תאשימו את ריבוי העולים החדשים מהפריפריות או את הקדמה, את תרבות הסמסים, הפיק-אפ-ברים הצפופים או את אובדן התמימות של בנות המין השני, וכנראה הכול יהיה גם נכון, אבל להיות רווק בתל אביב זה כבר לא עסק פשוט כל כך. הבנות כבר מזמן השכילו לגלות שהשמש לא זורחת לכם מהטוסטוס והמיתוס של הרווק התל אביבי עטור הכיבושים מעולם לא נראה מופרך יותר.
עלייתו ונפילתו של הרווק התל אביבי
במשך חמש השנים בהן תפקדתי כמעצב קהל (סלקטור) בדאנס-בר תל אביבי פופולרי, למדתי דבר או שניים על חייו הצחיחים של הרווק התל אביבי. בעקבות שיחות רבות שקיימתי עם אינספור רווקים מבושמים, הגעתי למסקנה המפתיעה והעגומה – להיות רווק בתל אביב של היום זה פחות אטרקטיבי ממה שזה נראה.
במהלך שנות התשעים, בעקבות עליית סצנת המועדונים והבילוי האורבאני הלילי, חיי הרווק התל אביבי הפכו לנהנתנים ולנרקוטיים מאי פעם. אימא עדיין המשיכה לקטר לך על חתונה ונכדים, אבל הסצנה הלילית נתנה לגיטימציה מוחלטת לחפלות הרווקות שלך. עם פרוץ המילניום החדש התופעה רק התעצמה וביססה את מעמדה, והיום כל טירון יודע: איך שחוזרים מהטיול שאחרי הצבא, חובה לחתוך מהפרובינציה ולהשתקע בכרך הגדול, שם כל לילה תארח על מיטתך פצצה אחרת.
אז זהו, שלא ממש. בעשור האחרון תל אביב אכן היוותה מקור עלייה לרגל של אלפי צעירים. המגיפה השפיעה מידית על מחירי שכר הדירה המופקעים, וכמובן גם על החנייה הבלתי אפשרית בעיר. התבוללותם של צעירי ישראל במדינת תל אביב גרמה גם למבחר רב ומגוון של רווקים חדשים אשר חדרו לטריטוריה המסומנת והנחשקת. ריבוי הרווקים במרדף אחר חיי מין סוערים משאירה לא מעט פצועים מאחור, כי למי שלא יודע היחס עומד על עשרים רווקים חרמנים על כל רווקה משובבת עין במתחם בילוי.
מי מקבל ומי רק מסתכל?
הרווק התל אביבי מתחלק לשני סוגים מרכזיים: הרווק הידוע בעיר ו/או המבוסס היטב, ומולו ניצב הרווק התפרן האנונימי המצוי. הראשון הוא אושיה תל אביבית מוכרת (לרבות סלבס כלל ארציים) או סתם אחד שעושה ים כסף בהייטק. בשעות היום תוכלו למצוא אותו בבתי קפה יושב עם הלפ טופ או במכון הכושר שולח מיילים עם הבלקברי, ובלילות תמצאו אותו בעיקר שתוי באזור לילינבלום. הוא ניזון מסושי ויין אדום, יש לו מראה מוקפד ואוצר מילים מאוד מוגבל: "ברור", "אליפות" ו"זה כל הכוסיות?" במקרים רבים מדובר ברווק תל אביבי אסלי, שנולד וגדל בעיר. מיותר לציין שככל שהוא יותר מפורסם (עוז זהבי, אושרי כהן, ציון ברוך) או עושה יותר כסף, כך מספר הכיבושים שלו עולה.
הרווק השני הוא סטודנט ממלצר או סתם ממלצר או סתם מובטל. בשעות היום תוכלו למצוא אותו בבתי קפה יושב עם העיתון או משרת לקוחות, ובלילות תמצאו אותו בעיקר שתוי באזור לילינבלום. הוא ניזון מסביח ומיץ ענבים, יש לו מראה מרושל ואוצר מילים מאוד מוגבל: "זורם", "חפיף" ו"זה כל הכוסיות?" מוצאו לרוב מאזורים נידחים יותר של ארצנו, אך נאמנותו המושבעת למדינת תל אביב היא חד משמעית. בנוסף לכך הוא מאוד מתבייש ממוצאו המקורי כך שאם תשאל אותו "מאיפה אתה במקור?" תפגע בנקודת תורפה שלו. הוא משתדל להדחיק את מקום הולדתו ולא פעם מתכחש אליה לחלוטין.
אמנם נתוני הפתיחה של הרווק הידוע/המבוסס בהחלט עובדים לזכותו, אך מאחר שהיחס בין הרווקים לרווקות כה דרסטי, לא פעם גם הוא כמו כל רווק מצוי מוצא את עצמו במיטה עם כונפה. כל תושב ותיק יודע, שבתל אביב לפחות ניתנת לך הבחירה: במקום ללכת הביתה ולעשות ביד לבד, אתה יכול להיעזר בכונפה התל אביבית המצויה. היא ידועה כמאוד צייתנית ומסורה במיטה, אבל השורה התחתונה היא שאף אחד (ולא משנה כמה הוא שיכור) לא עובר לגור בתל אביב בשביל לגמור עם ברירות מחדל.
רווקים תל אביבים, הבדיחה היא על חשבונכם
עוד סיבה מובהקת לריבוי הרווקים בעיר היא פשוט בררנות יתר. הרווק התל אביבי רואה את מבחר הרווקות המפתה ברחובות העיר ובטוח שמגיע לו הכי טוב. הוא מסרב להתמסד כי הוא באמת מאמין, שמחר בלילה הוא יפגוש באיזה פיק-אפ בר את הדוגמנית עליה הוא מפנטז והיא באמת תלך איתו. בחיפוש הנואש אחר ה"זה" המושלם נוצר הרווק המזדקן הממורמר העוטה על עצמו את תדמית 'כל החברים שלי התחתנו ורק אני עוד עושה חיים', עיין ערך סער שיינפין עם הפנים לגיל 40. אפילו גיא גיאור כבר הפנים את העניין והוא עוד לא בן 30.
השאיפה למצוא את המושלמת גורמת עם הזמן למצב של אטימות ונכות רגשית, מקובעות וחוסר סיפוק תמידי. בנוסף, הרגלים ישנים קשה לשבור והרווקות היא משחק הימורים ממכר. הרווק התל אביבי מהמר כל לילה מחדש על הבר, שומר את כל האופציות פתוחות ובסוף נשאר בלי כלום ביד. בכל יום נפתח בר חדש בעיר והרווק התל אביבי משנה מקום אך לא ממש משנה מזל. בזמנים נואשים אלו הרווק לא בוחל באף אמצעי – אם פעם הוא היה דופק הופעה ויוצא להמר רק בפיק-אפ ברים רשמיים, בימינו הוא מנסה את מזלו גם עם כפכפים בבר השכונתי.
אני פונה אליך, אחי הרווק בעיר המחפשים: תתבגר וקח אחריות על החיים שלך. הרי בסוף תבין שאין "זה" וכבר עברת את הארבעים, עם פחות שיער על הראש ויותר שיער בשאר המקומות ומרוב שחיכית ל"זה" הנכון והמדויק – פספסת ובענק. לא שאני ממליץ לך להתפשר על ברירות מחדל חלילה, אבל גם אל תטעה לחשוב, שרק בגלל שרוב דוגמניות ארצנו מתגוררות בתל אביב זה באמת אומר שיש לך סיכוי גבוה לחבוק אחת. ואם אתה עדיין חושב שצוחק מי שצוחק אחרון, כדאי שתפנים – מי שצוחק אחרון כנראה לא הבין את הבדיחה.