מדליק סיגר (צילום: ניר ליברך)
הטקס נפתח באופן רשמי: ההצתה | צילום: ניר ליברך

אתה שוקע בתוך כורסת העור, מחייך לברמנית הבלונדינית שמוזגת לך יין אדום ולוקח עוד זית שטבול ברוטב צ'ילי. לידך שקוע בכורסתו חבר טוב, ממולך – פדריקו, דרום אמריקאי עם קסקט וצעיף ירוק, שמנהל את החנות. פדריקו שואל אם אתה מרגיש בנוח, ואז שולח את הברמנית להביא שלושה סיגרים בעלות הכוללת של 330 שקלים. דוידוף 2000, הוא מסביר. סיגר מעולה בשביל הפעם הראשונה. טעם עדין.

הברמנית חוזרת ומחלקת את הסיגרים בתנועות חלקות ומאומנות שמכניסות אותך מיד להרגשה טקסית. היא גם נראית טוב. פדריקו מוציא מהכיס קוטם סיגרים מבריק ובשלוש תנועות חדות בוצע את הכיפה של כל סיגר וסיגר. בשלב הבא נשלפת מצית עם להבה כחולה ואתה מביט בעלי הטבק הצפופים שהופכים אדומים-כתומים מתחת לאש.

אתה מקבל את הסיגר ליד. סיגרים, מסביר פדריקו, לא לוקחים לריאות. משאירים את העשן בפה, סופגים את הארומה, ומוציאים החוצה. אתה שואף. נכנס לך לגרון בכל זאת, אבל אתה מנסה שוב. זה מצליח לך. אתה מגניב מבט לחבר מימינך – הוא כבר מעשן סיגרים ותיק – ומקנא בעשן הסמיך שיוצא לו באיטיות מהפה. אתה לוקח שאיפה ארוכה יותר, ומצליח להוציא קצת יותר עשן בפעם הבאה.

בינתיים החבר ופדריקו מתחילים לנהל שיחה על ונצואלה. אתה מקשיב, ומוצא את עצמך מרותק. אחלה חופים, בוונצואלה, זה נשמע. היית הולך בכיף. אתה משתף אותם באינפוט שלך וממצמץ באיטיות. השיחה עוברת לקובה ולהיסטוריה של הסיגרים. מסתבר שהאדמות בקובה הן האדמות הטובות ביותר לגידול טבק. ניסו לגדל את אותם הזרעים במקומות אחרים וקיבלו צמח שהגיע רק לחצי הגובה.

פדריקו מעשן סיגר (צילום: יהונתן זילבר)
פדריקו חולם על ונצואלה | צילום: יהונתן זילבר
עוברת חצי שעה, ואתה נמצא איפשהו בשליש של הסיגר. היין האדום יושב לך טוב על הלשון, למרות שלמדת שכדי לספוג את הארומה כמו שצריך כדאי לא לשתות בכלל. הברמנית מצטרפת לשולחן, קוטמת ומדליקה לעצמה סיגר דקיק שמתאים לה בול. היא מתיישבת עם רגליים משוכלות, נשענת אחורה ושולחת לך מבט נינוח. היא לא מנסה להתחיל איתך, אבל אתה מחזיר לה מבט נינוח באותה מידה. אחרי הכול נוח לך, ואתה בחברה טובה.

אתה מאפר את הסיגר ונהנה מהפעולה הפשוטה הזאת. שני סנטימטרים שלמים מלובנים של סיגר מעושן נופלים למאפרת הזכוכית הגדולה, ונשארים בצורתם המקורית. לידך החבר מגלגל את הסיגר בין האצבעות ומספר לך שיש טקס שלם סביב סוגיית התווית שעוטפת את הסיגר. יש מי שנוהג להסיר אותה כבר בהתחלה, ויש מי שנוהג לעשן את הסיגר כמעט עד לתומו ורק אז לעשות זאת. אתה מחליט להשאיר אותה בינתיים.

מעשן סיגר (צילום: יהונתן זילבר)
אה, כן, וזו גם חתיכת פוזה | צילום: יהונתן זילבר
פדריקו קם כדי לדבר עם אחד הלקוחות הוותיקים של החנות. לוקח אותו לכיוון הבר, ושולח את אחת הבחורות לארגן לו את הסיגר שלו. בכורסה אחרת מתיישבים שני גברים בחליפות עסקים ונאנחים בהנאה תוך כדי שקיעה בכורסאות. והם אפילו עוד לא קיבלו את הסיגר שלהם.

הטבק, מסבירים לך, משפיע על המוח. יש לו השפעות מרגיעות. אתה נאלץ להסכים. אבל זה יותר מזה, אתה בטוח. היה לך יום לחוץ בעבודה, לא ישנת בלילה בגלל הילד, אבל פה, פה אתה מפרגן לעצמך שעתיים של עולם אחר. עולם שבו כל מה שאתה עושה זה לגלגל סיגר ביד, לעשן אותו, לשתות יין אדום ולדבר עם אנשים טובים על נושאים טובים.

אתה מבסוט.

**

הקטע הוא שאני בכלל לא מעשן. סיגריות לא עושות לי את זה בכלל, ואם היית מציע לי סיגר לפני שבועיים, הייתי ככל הנראה מסרב בנימוס ומנסה להשפיע עליך פסיכולוגית כדי לגמול אותך מהתחביב הלא בריא הזה.

עכשיו אני מודה: טעיתי. סיגר זה דווקא אחלה. שום דבר לא בוער בזמן עישון סיגר, אין דד-ליין, אין לחצים. זה רק אתה והטבק, בכיף שלך. לא שאני אומר לך עכשיו להתחיל לעשן על בסיס יומי, כן? אבל מדי פעם, כשאתה מרגיש שמזמן לא עשית משהו בשביל עצמך, קח את האנשים שאתה אוהב להיות איתם, קנו לכם סיגר בכמה עשרות שקלים כל אחד, ותתחילו בטקס.

תודה לפדריקו ברודנר מהחברה ליבוא ויצוא מוצרי טבק בע"מ, שהתנצל מראש בפני אשתו של הכתב.