אנחנו הגברים הישראלים, רואים בחורה יפה אז ניגשים. מקטרים כל הצבא וממשיכים במילואים. והכי חשוב, אנחנו בחיים לא נצא פראיירים. האם יש מישהו שיכול עלינו בכלל? שאלה טובה. יצאנו לבדוק, אספנו את נשות ארצנו היפה שחטאו במערכות יחסים עם הגויים בחו"ל ושאלנו אותם תכל'ס, מי פה יותר גבר?
לה איטליאנו
את המסע שלנו אנחנו מתחילים באיטליה, שם אנחנו פוגשים את קרולינה המדהימה. בגיל 27 קרולינה היא סטודנטית ישראלית לתואר שני בכלכלה, חיה באיטליה כבר 5 שנים, שנתיים מהם העבירה עם בני זוג איטלקיים, כולל עכשיו לצערכם. קרולינה מספרת לי שהגברים באיטליה זה לא בדיוק מה שאנחנו רואים בסרטים ומאהב לטיני, לצערה, לא נמצא שם. "הם בקושי מתחילים עם בחורות, יש תרבות חזקה של מסורתיות והרבה פעמים אפשר למצוא משפחות שעושות פרצופים אם הגבר מביא בחורה הביתה ואם כבר אז הם ישנו בחדרים נפרדים. לרוב לא ייקחו אותך כל כך מהר למסעדות יקרות וגם אם כן, הם מאוד ישמרו על הארנק ועל האגו שלהם באותה הזדמנות".
אבל מצד שני קרולינה גם מספרת לי שהם דואגים מאוד להראות בפומבי את חיבתם לבחורה ואולי זה בכלל סוג של 'סימון טריטוריה', כי לפי מה שהיא אומרת "גברים איטלקים לא חושבים פעמיים ואם מישהו התחיל איתי זה לא מונע גם מהחבר הכי טוב שלו לנסות למחרת".
אוקי. עכשיו אנחנו נבקש מהאפיפיור לדלג לפסקה הבאה כי אנחנו נדבר קצת על מה קורה בין הסדינים של האיטלקים: "אני מניחה שזה בגלל המדינה הקתולית והשמרנית, אבל הם לא עושים יותר מדי, רובם לא פתוחים בקטע המיני ונשארים מאוד בנאליים וזה חבל, גם מאוד עדינים. אבל זה תלוי במי מדובר, נגיד החבר שלי עכשיו..."
תודה קרולינה. אנחנו נאמין לך, אבל אם לא אכפת לך, נישאר עם הפנטזיות שלנו. בסופו של יום, איטלקי או ישראלי? "אני יוצאת כבר תקופה עם איטלקי ומאוד כיף לי איתו, אני חושבת שאני אלך על האיטלקי. אני חייבת לומר לטובתם שהם יודעים להתלבש ממש טוב. מאוד בסטייל, חליפות תמיד, אפילו להוריד את הזבל, בחליפה. אז בשבילי, איטלקי, יותר קל לשלוט עליהם מאשר על הישראלים". ממ טוב. אנחנו נקבל את זה כמחמאה ותודה.
ויוה לה פראנס
מאיטליה קופצים לכיוון המקום הרומנטי ביותר בעולם, או מופע האימים של חולי הצליאק, תבחרו איתם. בכל מקרה, אנחנו בפריז ושם אנחנו פוגשים את רוני, בחורה ישראלית שכמיטב המסורת עובדת בשנתיים האחרונות בחברת ביטחונית שאנחנו לא יכולים לפרט עליה או שהיא תהרוג אותנו. למזלנו, היא הסכימה לפרוק את הנשק ולדבר איתנו מעט על הצרפתים. רוני מספרת לנו שלדעתה הצרפתים לוקים במחסור בטסטוסטרון. "חסרה להם החוצפה הישראלית, הם 'למלמים' כאלה, אדישים למה שקורה סביבם, בגלל זה כולם חושבים שהם סנובים. אבל לטובתם אני אגיד שיש להם את הקטע של הרומנטיקה, אין ספק".
כשביקשתי מרוני לשים את האצבע על מה שונה מהחבר'ה הישראלים, היא ישר נזכרה בעובדה שבצרפת, מושג המונוגמיה הוא לא ברור כל כך. "כאן ממש צריך להסביר ולהצהיר אחד לשני שאנחנו יוצאים אחד עם השני וזהו. אחרת אין להם שום בעיה להיות עם כמה נשים במקביל, כל אחת בערב אחר כמובן... בכלל הם מאוד פתוחים בעניין המיני, הם לא דורשים לדעת הרבה על הבן אדם לפני שפונים פה לפסים מיניים, מקדישים לסקס הרבה יתר זמן מאשר לתקשורת. וזה לא נדיר שאני יוצאת עם מישהו, ולמרות שהוא מאוד בעניין שלי הוא לא מתקשר איזה שבועיים שלושה ואפילו יוצא עם אחרות בינתיים, אבל עדיין בקטע שלי..." צרפתים. לכו תבינו.
אז מה בסופו של יום רוני? האם תחזרי לארצנו למצוא לך חתן או שמע תישארי בצרפת? "תמיד אני חושבת על זה, וברור שישראלי. הגברים בארץ הרבה יותר סוחפים, אסרטיביים ומעניינים אפילו הדברים הפחות חיוביים כמו העצבים וחוסר הסובלנות, זה עדיף על האדישות הצרפתית".
גוד סייב דה קווין
ממשיכים ללונדון, בריטניה. שם איתרנו את הילה, סטודנטית לניהול אשר חזרה כבר לארץ אחרי שהות של כמעט שנה פלוס גיחות מידי פעם בכדי לוודא שלא הזיזו לה את הביג בן. הילה מספרת שהגבר הבריטי הוא מאוד טיפוסי. מנומס מאוד, ביישן, מגשש וממש לא 'ישר ולעניין' כמו הישראלי. "זה כאילו שיש בהם משהו מפוחד ומבויש, אני זורקת מילה או מבט והם ישר מסמיקים". אז האם הם יעזו להתחיל עם בחורה אי פעם? הילה אומרת שכנראה שלא. הם מפחדים לגשת לבחורות. "אם אני רוצה מישהו, אני צריכה לגשת כי הוא יכול להביט עליי שעות ואני אמות עד שאולי הוא יאזור מספיק אומץ".
אבל ממש כמו במעשיות איש הזאב, הכל משתנה עם רדת החשיכה. הילה מסבירה: "הבריטים שותים המון. ואחרי שהם שותים הם הופכים לאנשים אחרים. כאילו זה עוזר להם לשחרר את החסמים שלהם במהלך היום, שזה נחמד, רק שזה בא לרוב על חשבון הכבוד לאנשים ולנשים בפרט. פתאום הם נהיים מאוד אינטרסנטים ורוצים רק דבר אחד בצורה מאוד ברורה". אוקי. ואם נגיד ושתית מספיק וזרמת איתו? "הם לא משעממים במיטה. אני חושבת שזה המקום שלהם לפרוק את כל הקרירות האנגלית הזו. נכון שרוב הסיכויים שהם יהיו שיכורים ואולי אפילו מעט גסי רוח לעשות שטויות, אבל זה כנראה המחיר של להיות עם פרצוף רציני כל שעות היום. נגיד לונדון אחרי שעות החשיכה, יש פה סצנה חזקה מאוד של מין, גייז, סטיות שאתה לא מבין איפה הם מתחבאים במהלך היום".
אז במי תבחר הילה? "רק בישראלי. כי אני באופן אישי אוהבת ישר ולעניין, והחום הישראלי המיוחד הזה.. יש באנגלים איזו קרירות ומרחק שזה לא נותן לך למצוא איתם שפה משותפת, הכי בנוח להיות עם ישראלי".
הו קנדה!
את המסע שלנו נסיים בקנדה. לא בטוחים אם זה הכסף או השלווה אבל קנדה הפכה להיות אחד מהמקומות האהובים על הישראליות בשנים האחרונות, ואחת מהן היא ענת (25), שעבדה במשך שנתיים בקנדה בשביל לחסוך ללימודי העיצוב שלה כיום. ענת מספרת שהגברים הקנדיים חיים טוב, טוב מאוד אפילו. "אנשים בגילי כבר קנו שם בית, בכל פינה רואים גברים שמרוויחים 18 אלף דולר בחודש, ואז שורפים הכל על בילויים, נשים, אלכוהול ומה לא". והם באמת מתכוונים לזה: "אני לא זוכרת מצב שבו הוצאתי את הארנק לשלם על משהו. הם מאוד שפוטים של נשים, כל הזמן מתרוצצים מאחוריי וקונים לי דברים. בינינו, כמה שזה נשמע טוב, זה לא כזה כיף, שיפתחו עמוד שדרה".
נשמע מרתק, אבל מה קורה בין הסדינים? פה, מספרת לי ענת, יש לגברים הקנדים יתרון קל לטעמה: "יש להם מודעות גבוהה למראה שלהם, כל אחד דואג לנפח את עצמו במכון כושר 3-4 פעמים בשבוע, ריבועים, שיזוף, באמת נראים כמו מיליון דולר. אז על זה אני לא יכולה להתלונן, בקשר לסקס? בגדול אותו דבר. רק שהמבטא האמריקאי לגמרי עושה את זה, באמת כאילו אני נמצאת בסרט".
אבל בסופו של יום? עם מי ענת הייתה בוחרת להעביר את שנות חייה היפות ולספור ציפורים נודדות? "בסופו של יום אני לא חושבת שהייתי יכולה לחיות עם גבר שהוא לא ישראלי. זה בא לידי ביטוי במנטאליות, הקנדים לא עשו צבא והם נשארו ילדים. ילדים בני 30+ עם הרבה כסף, אבל עדיין ילדים. גם הסלנג ורמת השיחה. רק ישראלי יכול להבין ישראלית".
אז מצבנו לא רע בסופו של דבר, חוץ מהפסד אחד לאיטלקים אנחנו בהחלט מובילים בבית בהפרש גדול, אז אם לא במונדיאל או במצעדים של המדינות המפותחות, לפחות בבחירת הנשים שלנו אנחנו שומרים בגאווה על המקום הראשון.