קיץ. אתם – גברברי ישראל – יוצאים בהמוניכם לים, למועדונים, לברים ולכל מקום שבו יש סיכוי לתפוס ישראלית פנויה. הבעיה: כל המקומות האלה מלאים גם בתיירים – ואלה לוקחים לכם את הבחורות מתחת לאף. הם אפילו לא מתאמצים יותר מדי; באמצעות כמה מילים יפות, הזמנות נדיבות לדרינקים ומסעדות, מחוות של כבוד והרבה סיפורים יפים הם שובים אותנו – נשות הארץ היפות והמתוקות. ואתם, הישראלים הוותיקים, משלמי המיסים ועושי המילואים, נשארים בחוץ.
אז איך תתחרו בכובשים הזרים? או בכלל: איך תביסו את התלונה השחוקה של כל אישה שחוותה רומן מעבר לים: "אין, הגברים פה זה פח. לא יודעים להתייחס לאישה?" אחרי תקופה באמריקה הבנתי לבסוף מה הגברים האמריקאיים יודעים שאתם לא. נא לרשום: הנה הדברים שאתם יכולים ללמוד משחקני החוץ וכך לגרום לבנות ישראל לקנות רק כחול לבן, כמעט באותה קלות, באותה מהירות וביתר יעילות.
הפוך ליהודה לוי: תאהב את עצמך
זה לא סוד שהמטרוסקסואל נולד באמריקה, והתפשט. דפוס ההתנהלות הגברית במדינות המערב כולל טיפול בשערות הגוף, מניקור-פדיקור, גילוח לא רק לפני ראיונות עבודה, מריחת קרם או שניים, ניתוחים קוסמטיים ואף פיתוח מודעות לבריאות הגוף והנפש ואימוץ הרגלים בריאים. ככל שתוחלת החיים של הגבר התארכה, והוא רוצה להישאר צעיר ונחשק כל עוד נפשו בו, כך הוא מרגיש שהוא יכול להיעזר בקדמה הרפואית והטכנולוגית מבלי לחשוש שימקמו אותו בקבוצת המעודדות.
אז אולי זה נראה שאתם מאמצים עם הזמן את הדפוס האמריקאי-אירופאי הזה, אבל האמת היא שרובכם עדיין מהססים ללכת את כל תשע-היארדים, כמו שנאמר. הגבר האמריקאי הממוצע לא חושש להודות שהוא אוהב חסה, לא מתבייש להודות שהיום אחרי הפגישה החשובה, הוא מתייחד עם המניקוריסטית שלו, ושהוא משתדל לא לשתות ולעשן, כי הוא רוצה להגיע לגיל מאה.
אז כן, יש פה מפגן סיסיות שנשות ישראל לא בטוח ערוכות אליו. אבל מצד שני, יש משהו סקסי בגבר שדואג לעצמו. תשכילו להביא אותה בקטנות – לא להשתלט לנו על המראה, אבל להריח טוב; לא להזריק בוטוקס, אבל כן לשים קרם הגנה; לא לבוא איתנו ליוגה, אבל כן לחזק את הגוף, ותראו את האור. והכי חשוב – אל תתביישו להודות מדי פעם שסתם בא לכם סלט, וזה אחו-שלוקי טעים לכם. אם הבחורה שמולכם תרים גבה, זרקו אותה מיד. היא פרחה לא מעודכנת.
תשחק את המשחק: תעשה כבוד
אח, לו רק ידעתם באיזו קלות אפשר להמיס אותנו. באיזו קלות אפשר לגרום לנו לתת. כמאמר שירה של ריטה: "תמורת מעט מאוד, אתן כל כך הרבה". למה זה קל כל כך? כי בחורות זה עם שמאלצי למדי, עם יכולת גבוהה מאוד ליפול בפח. הגבר הישראלי הממוצע, לעומת זאת, הוא גבר שבעיקר חושש לצאת פראייר. השילוב הזה גורם לכם, במילים פשוטות, לפספס אותנו.
לגברים באמריקה, לעומת זאת, אין את הבעיה הזאת. הם אלופים בלעשות מחוות קטנות של אבירות – שהעלות העיקרית שלהן מסתכמת בשימת לב לפרטים – ומצליחים לקנות כך כמעט כל עלמה, במיוחד אם היא ישראלית.
מה אתם יכולים לעשות? גלו את המצוקות הקטנטנות של הבחורה שלכם: היא מתלבטת בבעיה עם חברה? זרוק לה דוגמה מהחיים שלך ותן עצה טובה. היא רצה בין סידורים ועבודות ואתה קולט אות מצוקה? הופיע מתחת לבית שלה וסמס לה שהנהג שלה ממתין למטה לקחת אותה למעוז חפצה. אתה רואה שהיא לומדת למבחן ואין לה זמן להכין לעצמה ספגטי? תפתיע עם טייק וואי מהמקום האהוב עליה. אפילו לפתוח לה את הדלת של האוטו (כן, גברים בחו"ל עדיין עושים את זה), יכול לשבור את הקרח.
תנסו את זה ותראו שעם התרגול תבוא השלמות. גברים ישראלים מאוד חוששים מלצאת מיושנים ורוכבים חזק, חזק מדי, על גב הפמיניזם. אפשר עד מחר להתפלסף שאנחנו עם מחוספס, שזה ייראה מאולץ ושאף בחורה לא תקנה את זה. עשו לעצמכם טובה, נסו טריק אחד או שניים, ותראו כמה כיף יהיה לשניכם. כי וואלה, סליחה על השמאלציות, אבל באבירות – ובכלל בנתינה – טמון כיף גדול כשלעצמו. לא תדעו עד שתנסו.
תמכור את עצמך: אמץ סגנון אישי
תסתכלו מסביב: רוב הגברים הישראלים לא כל כך יודעים מי הם – מבחינה חיצונית, הכוונה. הנשים – שמגיל 12 בערך מתחילות להתנסות בשמלות ובאיפור של אימא – מגיעות לתובנות החיצוניות הללו די במהירות ומפתחות סגנון אישי בקלות (טום-בוי, ליידי, שיק-ספורטיבי).
בארצות הברית הגברים לא כל כך שונים בעניין הזה. פיתוח הסגנון החיצוני האישי, בלי קשר לשאלה מהו אותו סגנון, הופך את הגברים הללו למושכים יותר. אולי זהו עניין אשלייתי (ובאשליות עסקינן), אבל בשורה התחתונה הגברים האלה משדרים ביטחון, כאילו הם כבר ענו על השאלה הקיומית "מי אני?" והם מוכנים לשאלה הבאה – "את מי אני רוצה לצידי?".
זה באמת פחות חשוב איזה לוק תאמץ – העיקר שתאמץ אחד: חנון-שיק, מראה הגולש, איש עסקים מיוסר בתחילת דרכו, הכול הולך. אם תפתחו ארון של גבר ממוצע מארה"ב תראו חולצות ומכנסיים דומים עד זהים. תפתחו ארון של ישראלי ממוצע, לא תצליחו לנחש מיהו. וחבל: בחורה מריחה מקילומטרים גבר שמכיר את עצמו, וזה מיד מעלה את רמת הפרומונים שלה. אין ויכוח.
תשלח יד לכיס: זייף עוצמה
גברים ישראלים מאוד מחושבים בענייני ממון. כן, השכירות גבוהה, המשכורות בקנטים, והדלק פה יותר יקר. אבל גם אלה שיש להם, משום מה, עושים את החשבון הפשוט של סיכון מול סיכוי ולא קופצים למים עם הבזבוזים לפני שהקפיצה למיטה נראית ממשית. החשבון הזה אולי לגיטימי, אבל מבחינתנו מדובר בטרן אוף רציני.
קשה לתת עצה טובה איך לא ליפול על בחורות מוצצות-דם, אבל יש משהו אחד שאפשר ללמוד מהגברים האמריקאיים: לא רואים על הפרצוף שלהם שהם עושים את החשבון. בחורות לא אוהבות שמתקמצנים עליהן. נקודה. זה שווה ערך מבחינתן לדבר אחד בלבד: "הוא לא באמת מעוניין בי". אז עם כל הכבוד לערכים הישראליים של 'האמת בפרצוף', אל תתנו לנוכחית שלכם להרגיש שאתם זורקים את הקובייה ומחר תהמרו על מישהי אחרת, והימורים זה עניין יקר. תראו לנו שאנחנו שוות את ההשקעה. תנו לנו להרגיש מיוחדות. ולא, אתם לא נדרשים לשבור חסכונות: כל מה שאתם צריכים זה לסרב להצעתה הנדיבה לשים את הטיפ ולשים אותו בעצמכם.
ועשו טובה, תפסיקו להתבכיין על העול הכספי. יש מקום בזוגיות לבכיין אחד, וזה לא אתם.
שחרר חרצובות לשונך: תחמיא לנו
גברים ישראלים לא נוהגים להחמיא הרבה. שוב השידור החוזר של האגו הגברי הישראלי, פלוס האופי היהודי שלא נצא כשידנו אינה על העליונה, פלוס החספוס החברתי-פוליטי שלא להיכנע בשום אופן ולהראות חולשה. רבותיי, אתם לא עוסקים בחילופי שבויים! אנחנו לא האויב! וחוסר היכולת שלכם לתת פידבק חיובי הפך את בנות ישראל לממורמרות ומחפשות מחמאות אצל אחרים.
אז מה הפלא שכשמגיע בחור מהגולה ולא מפסיק להתפעל מיופיינו הכה-מיוחד, אנחנו נופלות לרגליו? גברים ישראלים רצים לתואר 'הגבר שבגברים': זה שיכול לנצח את החברים שלו במי הפיל את הכי כוסית או בעל מספר הכיבושים הגבוה. גברברי הגולה מתחרים על התואר: 'הגבר שבנשים': זה שהחברה שלו תתרברב לחברותיה כמה שהוא הכי טוב שיש.
אז רבותיי, פתחו מודעות ותפתחו את הצ'אקרות. די לגישה הפולנית – לפיה אם תתנו, יהיה לכם פחות. זה בדיוק ההפך כשמדובר במחמאות. כן, אנחנו צמאות וזקוקות למחמאות. סוד קטן – גבר שנופל מיופייה של בחורה, לא הופך לפחות גבר, אלא לגבר-גבר. זוהי גדולה השמורה לבעלי הביטחון המלא והקדמוני, אלו שמאמינים ביכולתם – אשכרה – להחזיק בבחורה. הלא-מחמיאים – הם הפחדנים הגדולים. שלא תחשבו שלא עלינו עליכם.