ב-7 לינואר 2007 נשלחו זוג שוטרי סיור מתחנת רחובות לאירוע של פריצה לרכב. לא מדובר באירוע חריג, כמוהו יש עשרות ואף מאות ברחבי הארץ ברמה יום יומית. השניים מגיעים למוסך בעיר ומזהים גנב רכב במקום. אחד מהשוטרים יוצא למרדף רגלי ולפתע רס"ר שלומי אסולין מזהה גנב רכב נוסף ומזנק לעברו. גנב הרכב לא חושב פעמיים ודוקר את שלומי בצווארו ולאחר מכן מטיח את ראשו ברכב ובורח.
אירוע לכאורה פשוט, הפך לחציית קו אדום חמורה ביותר. מי שמתאר לנו את המקרה הקשה וחומרת הפגיעה הוא אליאל אסולין, אחיו הצעיר של שלומי שסגר מעגל והתגייס ביום רביעי האחרון למשטרת ישראל, לאותה יחידה של אחיו שנפל בעת מילוי תפקידו. סרן במיל' אליאל אסולין עושה זאת כשהוא מוותר על לימודי הנדסת תוכנה, אותם כבר התחיל בטכניון.
אני פוגש את אליאל בדירתו בקרית גת, יום אחרי שהתגייס למשטרה. התזמון מצמרר: באותו יום בו אנו נפגשים התקבלה החלטה של בית המשפט העליון לדחות את ערעורו של ראתב אבו עיסא, גנב הרכב שדקר את אחיו שלומי. אליאל מספר בגילוי לב עד כמה השפיע המקרה על משפחת אסולין כמו גם על החיבוק החם שקיבלה המשפחה מהמשטרה. לא פחות חשוב – הוא מוכיח לנו עד כמה החיים ממשיכים וחזקים מכל דמיון.
סיפור הדקירה של אסולין זעזע מדינה שלמה. השוטר שניסה לבלום בגופו גנב רכב נדקר ונפצע באורך אנוש. שלומי שכב יותר מארבע שנים במצב של צמח עד אשר נפטר לפני שנה וחצי. אבו עצא נעצר באותו לילה על ידי השוטרים, שהצליחו למצוא אותו בזכות נעל שהשאיר בזירה – נעל שזיכתה את התיק בשם "סיפור סינדרלה".
אבו עיסא הורשע בחבלה חמורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הפרת הוראה חוקית ובנהיגה ללא רישיון וביטוח ונידון ל-20 שנות מאסר. כל זה בזמן שהיה אמור להיות במעצר בית מלא על תיק אחר שהתנהל כנגדו. לאחר ששלומי נפטר, הואשם אבו עיסא ברצח וזאת במקביל לערעור בבג"ץ – דבר שאין לו אח ורע בישראל ובעולם כולו. כאמור בשבוע שעבר נדחה ערעורו של אבו עיסא, שטען כי כלל לא היה בזירה וזאת למרות שמלבד הנעל נמצאו בזירה גם מכשיר המירס שלו וממצאים נוספים.
"התקשרתי הביתה ושמעתי את אמא בוכה"
אליאל מספר על האירוע שפגע במשפחתו כאילו זה היה אתמול. "עוד לפני שהתגייסתי לצבא אני זוכר את שלומי חוזר עם החוויות שלו מהמשטרה", הוא אומר. "דברים מגניבים שאתה לא שומע אותם ביום יום. אני זוכר תמיד את החבר'ה שלו באים כל פעם לערבי על האש וגיבוש מדהים של האנשים".
אליאל התגייס לשירות סדיר בגדוד נחשון ומאוד מהר מוצא את עצמו בקו שטחים בגזרת טול כרם. "לקראת סוף מסלול אני יורד מסיור והודיעו לנו על יציאה מוקדמת ובצבא כל יציאה אתה מבסוט. התקשרתי לבית מאושר להגיד לאמא שלי שאני מגיע ושתכין לי את האוכל שאני אוהב, כמו כל חייל, ופתאום אני שומע שהיא בוכה. אני לא מצליח או שאולי לא רוצה להבין מה שיוצא לה מהפה. היא אומרת לי ששלומי פצוע קשה ונדקר בצוואר אבל אני עדיין לא מצליח להבין. קצין משטרה שהיה בבית אמר לי, תן את הטלפון למפקד שלך, ואחרי כמה דקות המפקד שלי אומר צא לבית ורק אז אני מבין ששמעתי נכון".
אליאל יוצא הביתה כשהוא בטוח שבתוך מספר ימים האח הגדול שלו ישתחרר מבית החולים והמצב יחזור לקדמותו. "אחרי הכול זה שלומי ומי שהכיר אותו מבין שזה בן אדם משכמו ומעלה. האחרון בעולם שיכול לקרות לו משהו כזה. ואני אומר את זה אחרי שהוא נפטר. אבל האמת שפעם ראשונה שראיתי אותו הייתה אחרי חודש, פשוט לא יכולתי להיכנס לחדר שלו".
משפחת אסולין מוצאת עצמה במצב קשה. הם מסרבים לאבד תקווה, למרות שהרופאים לא נותנים לשלומי שום סיכוי. "הרופאים הסבירו לנו שהפגיעה של המברג גם בגזע המוח וגם בחוט השדרה זה מקרה של אחד למיליון שאין שום סיכוי שמישהו יצליח לעשות דבר כזה".
מי שמחזק את המשפחה הם כחולי המדים שלא משאירים אותם לבד בשום שלב. "היה לי מאוד קשה להיות שם, אבל הגיעו לשם נציגים מכל הדרגות, מהמפכ"ל ועד לחבר מהצוות של שלומי שהגיע מהמשמרת ישר לתל השומר. הם נתנו לנו כל מה שצריך, מאוכל ועד לדבר הכי חשוב שזה אוזן קשבת. לא פעם אלון (תנ"צ אלון לבבי, כיום דובר משטרת ישראל ובזמן האירוע מפקד תחנת רחובות, ש.ל) היה מגיע אומר לי בוא לסיבוב ופשוט היינו מדברים, הייתי פורק את מה שיש לי על הלב. האכפתיות הזו מאוד נגעה בי. אז עוד לא חשבתי להתגייס למשטרה אבל אני חושב שזה ישב לי בחלק האחורי של הראש".
למרות שהרופאים לא נותנים לו הרבה סיכוי שלומי מחזיק מעמד, אם כי במצב קשה של צמח. הזמן עובר והמשפחה מבינה שהחיים ממשיכים וצריך להיכנס לאיזה שגרה. "אנחנו בבית חולים מחכים לאיזה בשורה טובה שלא מגיעה והימים עוברים. ההורים לא מצליחים לעבוד כי הם כל הזמן סביבו בבית החולים, לא מצליחים לעשות כלום חוץ מזה". אחרי 47 ימים שלומי מועבר ממחלקת טיפול נמרץ למחלקת שיקום נשימתי. "זה היה יום שבת ובפעם הראשונה אני מצליח להיכנס לחדר של שלומי רואה אותו לא מגולח מצב מאוד קשה. אני לא מאחל את זה אפילו לשונאים שלי לראות מראה כזה ועוד של אח גדול שמעריצים".
מפקד מצטיין
אחרי שהזמן עובר מגיע מפקדו של אליאל מהצבא. "הוא אומר לי שרוצים להוציא אותי לקורס מ"כים. שאין בעיה שאני אשאר עם המשפחה, אבל בשבילי כדאי שאחזור לאיזה שגרה שתעשה לי טוב. אנחנו זכינו לאיזו שהיא מתנה שקוראים לה שכחה. אתה לא באמת שוכח, אבל החיים לא עוצרים. אם אתה בא לדברים מתוך אידאולוגיה אז אתה מצליח כי קורס המ"כים עשה לי טוב – גם בקטע של התבגרות וגם לעבור לפאזה של מפקד". מלבד המפקדים בקורס אף אחד לא ידע על המקרה של אליאל והוא מסיים אותו כמצטיין בית הספר למ"כים. הוא לא עוצר ואחרי ארבעה חודשים יוצא לקורס קציני חי"ר. "כל זה כשבבית יש תהליך של שיח שההורים שוקלים לעבור דירה ליד תל השומר כדי להיות קרובים לשלומי. גם פה החברים והמפקדים מהמשטרה עשו מעבר ועזרו בחיפוש הדירה והובלה ומה לא".
אליאל מסיים את גם בה"ד 1 בהצטיינות וחוזר לגדוד, "ואז התחיל לחץ מהבית, ואולי גם מבפנים, שאני אהיה יותר קרוב לבית בגלל המצב. עברתי לתפקיד נוח יותר בהדרכה, לא קרוב לבית אבל יותר נוח". את כל התפקידים בצבא מסיים אליאל עם תעודות הצטיינות, מה שמקנה להוריו גאווה, אבל בסופו של דבר הם צריכים אותו קרוב לבית.
לפני כשנה וחודשיים חלה התדרדרות רפואית במצבו של שלומי. "למרות שבתל השומר עשו עבודה מדהימה", מציין אליאל. אבריו של שלומי קורסים והרופאים חסרי אונים. ב-3 לאוגוסט 2011 שלומי נפטר כשהוא בן 31 ומשאיר אחריו אישה ושתי בנות. אליאל בדיוק השתחרר מהצבא ועדיין לא יודע לאן פניו מועדות. "זה היה לילה מאוד קשה", מספר אליאל כשבפעם הראשונה במהלך הריאיון קולו נסדק. "מיד לאחר מכן כל משטרת ישראל אבל כולם מגיעים לבית החולים, לא ראיתי דבר כזה. כל הזמן אומרים לנו משפחת אסולין אנחנו כאן רק תבקשו. לא יודע איזה ארגון יכול לספק כזאת אהבה ותמיכה".
"הבנתי שאני צריך להתגייס למשטרה"
מיד לאחר השבעה אליאל מתקבל לטכניון ומתחיל ללמוד הנדסת תוכנה. "תמיד אהבתי מחשבים, אבל לא באמת הייתי סגור על זה. עדיין נושא הגיוס למשטרה ישב לי בחלק האחורי של הראש וגם הגיעו הצעות מהמשטרה. אבל יום אחד פגשתי איזה חבר שלא ראיתי הרבה זמן ופתאום אני רואה אותו על מדי שוטר. זה הרגיש מאוד מוזר, משהו לא ברור ואני מבין שאני צריך להתגייס למשטרה".
אליאל מתחיל את תהליך הגיוס למשטרה, כמו כל מועמד אחר. "אין הנחות. עשיתי את המבחנים והגיבוש כמו כולם", הוא מוסיף. הוא מחליט לפרוש מהלימודים שלו וביום רביעי האחרון, יחד עם הוריו, הוא מגיע ללשכת הגיוס ומקריא את השבועה שאותה הקריא בזמנו אחיו ובה הוא מתחייב להגן ולשרת את אזרחי מדינת ישראל. בכך, בעצם, אליאל מגיע עד לנקודה אליה הגיע אחיו. "אני מתגייס למסלול צוערים שזה אומר בעתיד להיות קצין משטרה. שלומי נרצח לפני יציאה לקורס קצינים, ובכך סגרתי מעגל".