בדרך כלל אנחנו כאן בערוץ הגברים, נצא למלחמת חורמה כדי לשמור על הכבוד המצ'ואיסטי. אבל יש מקרים שבהם חבל לבזבז אנרגיה, כאלה שבהם הדבר הנכון באמת לעשות הוא פשוט להודות בכישלון. נכון, זה לא קל לקבל את רוע הגזירה, אבל מסתבר שזה יותר פשוט לנו מלהכין סנדוויץ', להצטלם בצורה לא מביכה או לפתוח חזייה. הדברים שבהם העם הגברי כנראה לא יצליח להצטיין לעולם.
לחלק מחמאות
לכאורה החלק הזה היה אמור להיות משהו שבא לך בקלות. כל מה שצריך לעשות הוא למצוא משהו נחמד לומר, לנסח אותו לכדי משפט לוגי (כי חרחורים, התנשפויות וקוצר נשימה לא תמיד מצליחים להעביר את המסר) ופשוט לומר אותו לאישה שאליה הוא מכוון. כשאתה מריץ את הדברים בראש, זה נשמע מצוין, עד כדי כך שאתה שוקל ברצינות להזמין את עצמך לדייט. אבל אז, ברגע שבו הכל צריך לצאת לפועל, משהו תמיד משתבש.
אתה: "אז...יעל...מה שלבשת היום...זה ממש...אממ..נחמד"
היא (יורה שאלה שלא הייתה בתכנון שלך): "תודה, אתה לא חושב שהגזמתי קצת עם המחשוף?
אתה (ממהר להיראות החלטי): "מה פתאום, אני אוהב את זה ככה כשהכל בחוץ"
היא (מזועזעת): "הכל בחוץ?"
אתה: "אה...לא הכל... מה שחשוב"
היא (בוחנת אותך בעירוב של גועל וחשד להטרדה מינית, בזמן שהיא עוטפת את עצמה בצעיף): "מזל שהבאתי איתי עוד משהו"
את יתרת היום אתה מבלה בקבלת דואר שנאה מגברים, נשים וארגונים ירוקים, שמאשימים אותך בפגיעה בנוף.
לבצע חישובים מתמטיים פשוטים
את הסיפור הזה אנחנו באמת לא כל כך מבינים. הרי כשהיית בתיכון, שלטת בעניין הזה ללא עוררין, עברת חמש יחידות מתמטיקה בהצלחה וכולם הימרו עליך כזוכה פרס נובל הבא. אז איך זה יכול להיות שאחרי כל השבחים שקיבלת מהמורים, הציונים הגבוהים והנוסחאות ששיננת לאורך הדרך, הגעת למצב שבו אתה לא מסוגל לתרגם את הידע הזה לדברים אלמנטריים בחייך?
מזל שכל אנשי החינוך המכובדים הללו לא רואים אותך מנסה לחשב חילוק של חשבון פיצה לשלושה חלקים שווים. בדרך אתה מוציא 4 שטרות של 20, מעניק שטר של 50, מוסיף 10 ומעגל ב-6, ובסוף יוצא שהשליח חייב לך 100 שקלים. בוא נשמור את זה בסוד גם בינינו, בכל זאת המצב במערכת החינוך לא משהו גם ככה, לא היינו רוצים שאנשים שם יהפכו לאובדנים.
לקנות בגדים
אנחנו יודעים שאנחנו קצת חוזרים על עצמנו, אבל גם כאן מדובר במשימה שנראית פשוטה למדי. אתה צריך ג'ינס חדש, הולך לחנות, בוחר אחד, מודד וקונה אותו, ובזה מסתיים העניין. אלא שכשאתה מגיע לחנות, הכל שוב משתבש. מספיקה קריצה קטנה ממוכרת סקסית כדי לגרום לך לרכוש חולצות, מעילים, גופיות, תחתונים וחוטיני, רק כי דמיינת איזה יופי הוא יישב עליה.
אבל מילא זה, עם המינוס בחשבון הבנק כבר למדת לחיות, ובינינו מי צריך כל הזמן חשמל ומים זורמים בדירה? זה די מיותר. אבל למה כשאתה כבר מגיע לרכישה האמיתית שלשמה הגעת, זה תמיד נראה כמו תאונת רכבת? למה הג'ינס תמיד צריך להיות צמוד כמו רקדן בבולשוי או רחב כמו נהג משאית בטקסס? איך זה שתמיד תצליח לקנות דווקא את הז'קט עם הכתם או לצאת מהחנות לבוש בוורוד תות, ולא להבין למה שלושה גברים מנסים להתחיל איתך בדרך החוצה?
לגהץ ולקפל
בוא נדבר רגע על הקונספט הזה של גיהוץ, כדי שכולנו נהיה מסונכרנים. המטרה העיקרית שלשמה הומצא המכשיר הזה היא למנוע קמטים בחולצה. משתמשים בו באופן הבא: מניחים את הפריט שרוצים לגהץ על הקרש, מותחים לכל הכיוונים ומיישרים בצורה אחידה. לא מומלץ: להשתמש בו להכנת טוסטים, לגעת בחלק התחתון כדי לבדוק אם הוא חם או להשאיר אותו מונח על חולצה ולהוציא את הכלב לטיול. אם כי אז יהיו לך אחלה פתחים לאוורור.
ואז מגיע השלב הבא, ומוכיח שגם אחרי ששרפת שלוש חולצות ומפת שולחן, אפשר להגיע נמוך יותר. אין הרבה מראות עצובים יותר מאשר לראות אותך מנסה לקפל חולצת כפתורים, למעשה, יש רופאים שהיו קובעים שמגיע לך סעד מהמדינה אם היו רואים אותך בסיטואציה הזו. מה שמצחיק עוד יותר הוא תחושת הגאווה שלך כשאתה דוחף לארון את הבד המעוך הזה, ואז נותן ליטוף קל אחרון, כדי שייראה טוב.
להכין סנדוויצ'ים
לא ביקשנו שתהיה אייל שני ותספק לנו מניפסט פילוסופי על ייסורי העגבנייה בדרכה אל הקור האכזרי של קערת הסלט, לא ציפינו שתכין אוסבוקו טלה ברוטב יין אדום עם פטריות כמהין, אפילו לא פנטזנו על שקשוקה. אבל מה? מה כל כך מסובך בלקחת שתי פרוסות לחם, למרוח עליהם ממרח פופולארי, חתיכה של ירק ולהניח כמה עלים ירוקים מלמעלה? למה זה תמיד צריך להיראות בסוף כמו עיסה מוזרה שאפילו הכלב שלך מסרב לרחרח?
לפתוח חזייה
הנה נוסחא שכדאי שתתחיל לשנן ומהר: ככל שזה לוקח לך יותר זמן לפתוח חזייה, זה רק הופך קשה יותר. אם התחלת ביד אחת, כבר מפדח להוסיף את השניה, אם משכת ודחפת ונענעת, ניסית לקרוע לגזרים וסיימת מתנשף כמו מתאגרף במשקל כבד אחרי 11 סיבובים? כדאי שלפחות תעשה את זה אלגנטי. אל תחכה שהיא תגיד לך את זה, תודה בכישלון, קום, תתלבש ותזמין לעצמך מונית. אולי היא תיתן לך קרדיט על היושר ויום אחד תסכים לפתוח אותה בעצמה לידך.
לחייך בתמונות
זה פשוט לא עובד. לא משנה אם תנסה לדפוק חיוך של סוכן חשאי בצבא הוד מלכותה, תשחק אותה קול או פשוט תנסה להיראות מרוצה מהסיטואציה, התוצאה הסופית תוציא אותך תמיד כמו הג'וקר בהתקף פסיכוטי. אז עזוב את העצות של החברה, תתעלם מהבקשות של אימא, ופשוט עשה פרצוף רגיל. בדרך הזו תוכל לחזור אל התמונות האלו בעתיד בלי לבדוק שאין אף אחד לידך, או אפילו להראות אותם לילדים מבלי שיצטרכו לעבור לאחר מכן טיפול פסיכולוגי מקיף.