הטור הבא נכתב בדם, יזע ודמעות. בעצם, הוא נכתב למאקו גברים – אז על הדמעות נוותר. אנחנו, עובדה ידועה, לא בוכים. הטור מיועד לנשים שפוסלות בחורים טובים, או במילים אחרות: חננות. אז נכון, בטורים מהסוג הזה דברים נכתבים בהכללה שלעולם לא יכולה להיות תקפה ונכונה לגבי חצי מהאוכלוסיה, ובכל זאת אפשר לומר בביטחון: נשים, אתן מפסידות מגזר שלם של גברים שרוצים לעשות לכן טוב.
עבר כבר הרבה זמן מהדייט הראשון בחיי, משהו כמו עשור. תמיד נהגתי לכבד נשים, מן תפיסה מוזרה שכזאת, שאותה חולקים – מסתבר - רוב הגברים. כיום אני כבר לא יודע אם מדובר בגישה נכונה. יש לי כל כוונה להמשיך בה, אבל מבחינת תועלת אישית – שמתבטאת בהנאה בעולם הדייטים - ספק אם מדובר בצעד נכון.
אשליית הבחור המושלם
אסביר: בכוחות השוק של היום, לפחות בשלב ההתחלתי של קשר, אין מבחינת בנות המין היפה דרישה לכבוד יתר לאישה. אין דרישה לנחמדות, כנות יתרה או תכונות רצויות נוספות כמו הבעת עניין ועוד. אתן צריכות את הבחור הרע. זה שיודע לשחק את המשחק, ומתמחה בו. מי שמאוהב בעיקר בעצמו, זה שניגש בפאב עם חיוך זחוח כאשר בעיקר האגו שלו משחק תפקיד ולא האישה שמולו. הצייד. לא תלכו עם מישהו שמזלזל באופן בולט, אך גם זלזול פאסיבי הוא זלזול.
כן, מדובר באותו הבחור שאתן מתרגשות ממנו. זה שאתן מספרות לחברות בהתרגשות על הדייט איתו. או על הלילה. בחלק ניכר מהמקרים אתן מודעות לכך שהוא לא באמת שם עליכן. וזה בדיוק מה שאתן אוהבות. אתן יודעות מה הוא רוצה לקבל בחלק ניכר מהמקרים, אבל המשחק הזה שהוא משחק – אתן משתפות איתו פעולה ומתרגשות.
בחלק ניכר מהמקרים זה מסתיים בכך שהוא לא מתקשר, או פשוט מתייחס מספיק רע כדי שתבינו שזה לא זה. אותו בחור חלומות, שיודע להתחיל בפאב באופן שרמנטי, לא מסוגל לצבור את האומץ להגיד לך שהוא לא מעוניין בך באמת. או שזה סתם לא מספיק חשוב לו. אציין שנית, ברור שמדובר בהכללה. אולי אפילו כדאי לציין פעם שלישית: הכללה. ובכל זאת: מדובר בסוג של אמת שאתן מתכחשות לה. אבל עצם ההתכחשות לא מעידה על כך שזה לא נכון.
אנו חיים בתקופה פתוחה ומתירנית, כאשר אין עם כך כמובן כל בעיה. התפיסה המיושנת שרק גברים רוצים סקס חד פעמי ונשים לא כבר עברה מהעולם לפני בערך עשור. כאשר גם הגבר וגם האישה מודעים לכך, אין עם זה כל בעיה. כלומר: התלונה כאן היא לא למי שמחפשות סטוצים. כי במקרה זה מדובר במין שמצא את מינו, תרתי משמע.
ההפסד הוא לא רק שלנו
הבעיה שלי היא לא עם סוג הנשים הזה. הבעיה, אם כך, היא עם מי שכן מחפשות קשר רציני, מי שמאמינות ורוצות להאמין באהבה רומנטית אבל מתעקשות ללכת על סוג הבחורים הלא נכון. החלום הרומנטי של האביר הזה, שמגיע, פשוט לא קיים. סוג הגברים המדובר פשוט טוב מאוד בהעמדת פנים וזיוף.
ואתן אוהבות את זה, או לכל הפחות לא יודעות לקרוא את זה. מי ששמתקשר ומתעניין מוריד מהחשק וזה שמתעלם ולא נפתח אליכן באמת גורם לכן לפרפרים. הבעת עניין זה לא סקסי בשלבים ההתחלתיים. ואז אתן מפתחות אשליות על גבר מושלם שלא קיים. נפגעות מכך, ומתעקשות לעבור תקופת לימוד ארוכה מדי. חבל, בשבילכן.
וידוי: כמו שכנראה אפשר היה להבין עד כה - כותב הטור הוא חננה. אין לי בעיה עם זה, להיפך. לומד קשה, עובד קשה, ומתנהג באופן טבעי לחלוטין ללא כל פוזה. הסיבה לכתיבת הטור, אם כך, היא כנראה העייפות מעולם הדייטים. חבל לי בשביל הרבה בחורים, כמוני, שסובלים מדייטים, אבל בעיקר – בעיקר חבל לי בשבילכן.