לפני כמה חודשים (או שנים, מי זוכר מתי יצאתי עם הבן אדם הזה?), בשעה 11 בלילה עשיתי את מה שאני תמיד עושה - נכנסת לפאניקה כי שכחתי לקחת גלולה. האקס אמר משהו ("שוכבים, כן?"), לי זה הזכיר את מה ששכחתי ('לא רוצה. אוי! לא לקחתי גלולה, זה אחלה תירוץ!') ומיד רציתי לטפל בבעיה. "אתה יכול להביא לי כוס מים בשביל הכדור?", שאלתי אותו במתיקות (או דרשתי בעצבים, זה נתון לפרשנות), והוא ענה כמו ג'נטלמן - "אין לי כח".
רגע, מה?
מה זאת אומרת 'אין לי כח'? שאני אבין - אני הולכת לרופא, עושה מעקב, מוציאה מרשמים, סוחבת את עצמי לסופר פארם עם כל החולים שעומדים בתור, מחכה איתם שעה, משלמת על זה בעצמי - כי אתם לרגע לא חושבים שאתם צריכים להציע לעשות את זה מדי פעם, למרות שגם אתם נהנים מההטבות - ואז אני גם מחדירה לעצמי תרכובת כימית שאין לי מושג מה המשמעות שלה כלפיי לטווח הארוך והקצר, אבל לא - סבבה. אם לך אין כח להביא לי כוס מים בשביל השלמת הפרוצדורה - אל תטריח את עצמך, אדוני השייח'.
אתם בטח לא מבינים מאיפה התסכול שלי - וגם סביר שלא אכפת לכם עד כדי כך - אבל אני בכל זאת אקח שתי גלולות אחורה ואסביר: זוכרים את הרגע הקסום ההוא שאני מקווה שקרה לא לפני גיל 17 אבל הרבה לפני גיל 30, בו החברה הראשונה עברה סוף סוף לגלולות ואתם ידעתם הנאה אמתית מהי? אז לנו זה לא קסום בכלל. הרגע ההוא - ולא אכפת לי שלא שאלתם - מתחיל קודם כל בגניקולוג דוחה, ממשיך בבדיקה פולשנית, עובר למרשם של הורמונים, מעלה שני קילו ומסתכם בחובה שלנו לקחת באופן קבוע משהו שאף אחד לא בטוח איך הוא משפיע עלינו באמת. אבל היי, העיקר שעכשיו לבולבול שלכם קצת יותר נעים.
>>> מרגישים מזוכיסטים? אתם מוזמנים להיכנס למדור החדש של נאוה - "לך תבין נשים", שם היא עונה על שאלות הגולשים הכי אינטימיות על נשים
וזה הרי כל העניין נכון? כי היריון אפשר גם למנוע באמצעים אחרים, אבל למה שתשתמשו בהם אם גלולות גם מגבירות את ההנאה שלכם, גם לא באחריותכם, גם לא משפיעות עליכם בשום צורה וגם לא עולות לכם אגורה? התשובה היא כמובן שאין סיבה, ואם הייתי גבר - מודה - גם מבחינתי היה מדובר בפתרון האולטימטיבי.
אתם יודעים מה? אולי המצב הזה היה יותר נסבל בשבילי אם לפחות הייתם מצליחים להראות טיפה של סולידריות. אבל אתם לא. ולפני שתתחילו עם כל ה"איזו ממורמרת/ שונאת גברים/ למה אישה כותבת פה?/ חופרת את החיים" - תנו לי להסכים אתכם מראש, כי אני חיה עם עצמי 27 שנים וניחנתי במודעות עצמית, וגם לומר: חצופים, אולי לא הייתי כל כך מתוסכלת וממורמרת אם לא הייתי מכניסה כל יום לגוף שלי הורמון שהופך כל דבר רגשי שעובר עלי לעוצמתי פי מאה (מזל שהיי פייב התפרקו כשהייתי בת 12 ולא 4 שנים אחרי).
אני מודה שאני קצת מסויגת בנושא הזה. מצד אחד, מעצבן אותי שאתם לא מעורבים מספיק, מצד שני - אם אתם לא מהמכשירים שחיים בשקט במגירה השלישית הסודית שלי, אז מי אתם שתתערבו לי בדברים שאני מכניסה לגוף? ואז שוב, מצד שלישי - לקיחת גלולות לא אמורה להפוך אותנו לאחראיות הבלעדיות על עתיד הזרע שלכם. המצב הזה רע גם לנו וגם לכם. יש לסיפור הזה יותר צדדים ממה שהיו לי בתקופה הכי שמנה שלי. שזה עכשיו, וזה הרבה, ולמי התודה, זוכרים? יאפ, לגלולות.
טוב, צריך לעצור כאן רגע כדי (לנשום מהחפירה שלי, אבל גם כדי) להודות שאנחנו קודם כל לוקחות גלולות בשבילנו (נו, המחזור השוויצרי, הטיפול באקנה וכ'ו). אבל זה לא מוריד מהתסכול הזה שנובע מהעובדה שאתם גם לא נושאים בעול, וגם מרגישים חופשי להתעצבן אם שכחנו גלולה פה ושם. כאילו - זה מעצבן, אבל אם אתם רוצים לוודא במאה אחוז שלא יהיו טעויות - תדאגו גם אתם לעצמכם. יודעים מה, אני חוזרת בי - תדאגו לנו. קחו בזה חלק. תגדילו את רמת האקטיביות שלכם מלחיצות בשלט על ערוץ ספורט 5 פלוס.
אוי סליחה, היה לכם לא נעים שעשיתי סטריאוטיפיזציה קלה לכל המגדר שלכם? זה היה מוגזם? ספרו לי עוד על חוסר הנוחות שנגרמה לכם עוד שנייה, כשאסיים להחדיר לעצמי עוד גלולה מפוצצת באסטרוגן.
עוד ב"הולכת על ביצים":
>> מה גברים חייבים לשנות במסיבות רווקים?