בשבועיים האחרונים עברתי אירוע מכונן, לא נו, זה לא שלישייה. טוב, זה סוג של שלישייה. שלישיית שותפים, אני וההורים. כן, לאחר שלוש שנות בעיר כמעט מרכזית באזור כמעט מרכזי, חזרתי הביתה. מה לעשות, הגעגועים לחדר נעוריי שעוצב לפני עשור על ידי תיכוניסט חרמן שתלה פוסטר של בקהאם ואולטרה סגולה כי חשב שזה רומנטי, היו חזקים ממני. זה, וגם העניין שסילקו אותי מהדירה ששכרתי. מאיפה הייתי אמור לדעת שקיר גבס מתפרק בגלל כמה מסמרים מסכנים?

בוקר

קם בבוקר לרחשי ציוצי הציפורים של 11. עמוס בשני ליטר פיפי אני עושה דרכי לבית שימוש. ניגש לשירותים הגדול, נעול. ניגש לשירותים הקטן, זה שתמיד יותר נקי כי הוא בשביל האורחים, גם כן נעול. אני שותף שלישי בבית עם שותפים ותיקים. רבע שעה עוברת ואף תא לא מתפנה. אני כבר מתחיל לחשוב שאולי החליטו לטחון אותי צעירות לרגל הקאמבק. עוד חמש דקות עוברות. עכשיו אני כבר שוקל להשתין מהמרפסת אבל אז נזכר שבפעם האחרונה שעשיתי את זה, אי שם בכיתה ו׳, פגעתי בבן של השכנה עם האקנה, אז אני מוותר. עד היום יש שקט מביך במעלית. טוב, זה לא יכול להימשך, אני הולך למצוא דירה.

מציץ מהדלת (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
השטח פנוי? | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

צהריים

נכנס לקבוצות פייסבוק שבהן מתפרסמות דירות תלאביביות ומבין כל הדירות חדר וחצי ב- 4000 שקל לא כולל, מצאתי אותה. שלושה חדרים, שירותים נפרדים, רחוב בן- גוריון, וגולת הכותרת- 1700 שקלים בודדים. הללויה! בעגת המתווכים דבר כזה נקרא- מציאה. בלי לחשוב פעמיים אני מתקשר לדיירת. אנחנו מדברים והיא שואלת אותי אם מפריע לי שיש לה כלב, שהיא מעשנת הכל ושהיא לא בדיוק כלת פרס ישראל להיגיינה. רציתי להגיד לה שבמחיר הזה מצידי שיהיה מרוח קקי על הקירות אבל לא רציתי להיתפס כוולגרי. שאלתי אותה אם זה באמת המחיר.היא אמרה שכן אבל לא כולל. הסתכנתי בבדיחה ושאלתי ״ מה, לא כולל עוד 2000 שקל?״. באופן מפתיע היא גיחכה ואמרה לא כולל עוד 200 שקל ארנונה, 50 שקל ועד בית וקצת חשמל. זהו?, 200 שקל ארנונה לצפון הישן? תנו לי גם 500 שקל ארנונה, מצידי לקרוא לבן שלי ארנון, העיקר לתפוס את הנכס הזה. שאלתי אותה איפה חותמים והיא אמרה לי שקודם כל היא רוצה שנכיר.

אחרי שעה אני בבן גוריון 54, היא אמרה דירה 18 ותהרגו אותי אבל אני באמת לא מבין איפה נכנסות 18 דירות בשלוש קומות. אני מתקשר לוודא שזו אכן הדירה ומתוך האפרכסת האייפונית עולה המשפט הבא- "אתה זוכר שזה ברמת גן, כן?.״ נחנקתי. איך משפט אחד הצליח לנפץ חלום נובורישי שלם. ובמקומו, המציאות הקשה- רחוב בן גוריון בר״ג. מביני עניין ואנשים עם שפם קוראים לאזור ״בגדד הקטנה״. אני קורא לו ״האזור שהוא כמו הצפון הישן של תל אביב רק לא״. ניתקתי את הטלפון וחזרתי מבואס לארוחת ערב אצל ההורים.

ערב

במהלך ארוחת ערב התחלתי לחשוב שזה בעצם לא כזה נורא לגור קצת בבית. אחרי הכל, יש מיטה חמה, יש אוכל קר, יש אנשים. ומעל הכל, בוא נודה בזה, זה שומר על העובר ושב על הכיפאק. אז אני מצטער להיות זה שמאכזב הורים שנקלעו לכתבה הזאת ועד עכשיו חשבו שהבן שלהם חזר הביתה בגיל 28 כי הוא התגעגע אליהם ולמצעים של צבי הנינג'ה, אבל זו האמת. אתם לא מבינים כמה אני מצליח לחסוך בימים אלו בזכות החצי פנסיון בבית משפחת הוכמן. אז מדי פעם עושים שימוש במברשת שיניים שלי, ביג דיל. לא בגלל זה אני אעבור דירה ואשלם 3000 שח לא כולל. ואולי כן, תקראו את הפסקה הבאה.

לילה

דייט ראשון (צילום: Don Bayley, Istock)
אז אצלי? אני מת להכיר לך את שותפים שלי | צילום: Don Bayley, Istock

חוזר מבילוי. אני גר עכשיו אצל ההורים אז אני משתמש באותה שפה. אז אני חוזר מבילוי יחד עם חברה. השעה 3 וחצי בלילה, אנחנו מעט שיכורים. נכנסים לחדר. לפני שמתחילים אני מרגיש לחץ קל אז אני ניגש לשירותים. נדהם לגלות שסגור. ניגש לשירותי אורחים, גם כן נעול. מזכיר לכם, השעה  3 בלילה. אני מתחיל לחשוב שגר בבית שרת כזה של בית ספר ממלכתי שנועל את כל הדלתות עד שאני שומע רחשים מעבר לדלת. אני מסתובב לחזור לחדר וקולט את הבחורה עומדת מולי, טוענת שהיא גם צריכה לנוחיות. היא אמרה נוחיות ולא אמרה פיפי אז הנחתי שיש לה קצת קקי. בעודנו מדברים דלת השירותים נפתחת. ובכן, ההעמדה היא כזאת: מימין, אבא שלי. משמאל, בחורה עם קקי. באמצע, גבר בן 26 שחזר להורים. סיטואציה של פעם בחיים. 

הבוקר של אחרי

קמים בבוקר. היא הלכה מהפאדיחה, אני נשארתי כי אין לי מקום אחר לישון בו. הולך להשתין, הפעם הדלת פתוחה. בא לצחצח שיניים, המברשת יבשה. יש מצב שהם למדו לחיות איתי? אני צועד לכיוון המטבח כאשר בסלון מחכה פרלמנט החברות של אמא שלי. מטר שאלות על מה אני הולך לעשות בחיים התחיל לנחות עליי. אני מתחיל להרגיש לא טוב אבל אני משחק אותה נחמד שחלילה לא יחשבו שהבן הקטן גם עדיין גר בבית וגם לא מנומס. בדרך חזרה לחדר אני קולט מישהו מצחצח שיניים במברשת שלי. ובאותו רגע, חיוך גדול עולה על הפנים שלי. פתאום אני מבין שאחרי הכל ולמרות הכל אין על הבית, אין על ההורים ובינינו, כמה נורא כבר יכול להיות בעיר שהסלוגן שלה הוא ״זה רמת גן- זה מצוין״.  


נ.ב: אם מישהו שומע על דירה 2000 שקל לא כולל בצפון הישן, לשלוח מייל למערכת. תודה.