מה השריטה שלך?
אני לא יכול לסבול אנשים ששורקים. וזה לא בגלל שבים שריקה נחשבת לאמונה תפלה שגורמת לנזק, אלא בגלל שאני לא סובל ששורקים לי ליד האוזן. זה מוציא אותי מדעתי כמעט כמו שמחבקים אותי גברים מזיעים.
מה המקצוע הכי גברי בעיניך?
נפח. זה מקצוע הולך נעלם, אבל יש משהו מאוד גברי בעבודה הזאת עם הברזל הגלוי. אני מניח שאני מדבר על מקצוע שבמקומות שלנו קיים רק בשוליים, אבל במדינות אחרות זה מקצוע מאוד מקובל.
על מה עוד לא סימנת "וי" ואתה חייב לנסות?
יש הרבה דברים, אבל אני יודע שהם ברובם לא יקרו. כמו למשל להיות מטפס הרים מקצועי, או מתמודד מקצועי במסלולי מרוץ למיניהם – אופנועים, מכוניות. זה כנראה כבר לא יקרה. אני מאוד רוצה להיות גולש גלים טוב, וזה עוד יקרה. (גם בתחום הסקס, אני כל פעם מגלה שיש עוד חוויות חדשות – בוא נקווה...)
מה רגע השיא ורגע השפל בחייך?
לנוכח עוצמת החוויות שעברתי בשירות הצבאי, בסדיר ובמילואים, נדמה לי שכל השיאים ורגעי השפל יהיו לקוחים משם. כנראה שהשיא – והשפל – היה תרגיל מסוים שאיים עלינו תקופה ארוכה וכשהסתיים חשבתי שיותר גרוע מזה כבר לא יהיה (צדקתי). הייתי כל-כך תשוש, שלא הצלחתי לשמוח כמו שצריך.
מתי הפעם האחרונה ש"נכנס לך משהו לעין"?
זאת אולי עוד שריטה שלי – אני לא זוכר את עצמי בוכה אי פעם. בוכה עם דמעות. מילדות התפתח אצלי מנגנון רגשי שמונע את התוצר הטכני הזה של דמעות. הכול נקבר בפנים. תוצר של חינוך, של אופי. נדבר על זה בטיפול הפסיכולוגי שכנראה כבר לא אעבור אף פעם.
מה הדבר הכי חשוב שנשים צריכות לדעת על גברים?
שאין שום דבר שהן לא יצליחו לחלץ מגבר, אם הן רק ינקטו בפעולות הנכונות או יגידו את הדברים הנכונים (חוץ מאלה החד מיניים, אבל עליהם צריכים לשאול כבר מישהו אחר).
איזה בחורות אתה אוהב?
אני יכול לומר אלו נשים לא מושכות אותי: נשים / נערות שחביבות על המעצבים בתצוגות אופנה. בקיצור, קולבים זה לא בשבילי.
מה הפנטזיה שלך?
להיות מפורסם בלי שאף אחד יכיר אותי. ולהתראיין כאוות נפשי מבלי שאי פעם אכשל בלשוני (שוב לא הלך, אה?)
מה הכי שווה בלהיות גבר?
היכולות להסתובב בעולם כזומבי עם ליקויים חמורים בתחום הרגשי, ועדיין להיחשב נורמלי, "גבר לעניין". חוסר המורכבות הפיזי והנפשי (אצל רובנו) מקל על החיים, אף כי הופך אותם הרבה יותר מעניינים. בקיצור – אני תמיד מעדיף חברת נשים, ומשוכנע שהן הרבה יותר משוכללות מגברים בסך הכול.
איזה סי.די. מנגן לך באוטו?
היותר תדירים הם ברוס ספורנגסטין, מוזיקת קאנטרי, מוזיקה יוונית. מוסיקה שלא הייתי שומע: מה שאשמע רק בנסיבות מתאימות (כלומר רק במצב רוח מאוד מסוים, לחילופין ברחבת ריקודים) זה טרנסים והיפ הופ. במכונית הסבירות נמוכה שאשמע משהו כזה, אלא אם כן קיבלתי כרגע דיווידנד של חצי מיליון דולר ואני בהיי, בוורטיגו תחושתי (זה עוד לא קרה).
מה הדרינק שלך?
עראק, יין אדום וויסקי לסוגיו. מה שאני בשום מקרה לא שותה זה ערבובים שונים, ובעיקר לא ערבובים מתוקים. גם לא קוקטילים וכדומה.
מה אתה מעשן?
כעיקרון לא מעשן. עשוי לשנורר סיגריה לעיתים רחוקות. לעולם לא מתקרב לסיגרים, לא כאקטיבי, וגם לא כפסיבי.
על מה אתה נוהג / רוצה לנהוג?
אחרי עשרות שנים של נסיעה בגרוטאות על ארבעה גלגלים, אני עד היום אסתפק בזה שמכוניות ייקחו אותי באמינות ממקום למקום. כעקרון דגמי המכוניות לא מעניינים אותי, לא כסמל סטטוס ולא כסמל לגבריות. מבחינת הדו גלגליים, העדיפות היא לנפחי מנוע גדולים ומנוע גבוה – כלומר דו שימושיים.
מה אתה אוכל?
לא נוגע באוכל שפוגע בבריאות, למעט שוקולד, עוגות וגלידה. מקפיד מאוד על מה שנכנס לפה שלי ובין היתר מרבה בירקות ופרות. בעקרון אוכל הוא לא מסוג הדברים שמעניינים אותי בחיים, מעבר לשאלה אם הוא מועיל לי או מדליק לי אני לא מקדיש לו יותר מידי תשומת לב. תמיד מעדיף בית קפה או בר על פני מסעדה. ברגע שתחושת הרעב נעלמה, מבחינתי אפשר להמשיך הלאה ולא משנה מה בא אל קרבי.
באיזה בר אפשר למצוא אותך?
אם נתחיל למנות לא נצא מזה. באופן כללי הברים הם מקום הבילוי היותר חביב עליי. אבל אני משתדל לגוון ככל האפשר, בעיקר למסעדות שנמצאות על חוף הים, כמו "ים שבע" מתחת למלון אקדיה בהרצליה, או "יוליה" שנמצאת בנמל תל אביב.
לאיפה אתה טס?
אין לי העדפות יוצאות דופן. אני חושב שאני טס באופן כללי פחות מהישראלי הממוצע. השנה הזאת הרביתי בטיולים בארץ, ולמעשה בקושי טסתי לחו"ל ואין לי שום בעיה עם זה. בסופו של דבר בגלל דרישות הביטחון הגוברות אנחנו מבלים בסידורים הנלווים למסעות יותר מאשר בטיולים עצמם כך שפחות ופחות יש לי חשק לצאת מהארץ (כל זה נכון עד שיהיה לי מטוס פרטי – בגלגול הבא).
איזה ספורט אתה עושה?
מחמת רצועות, גידים ושרירים קרועים בכל הגוף אני ממעט במשחקי כדור כל האפשר, אבל משתדל מתי שרק אפשר ללכת, לדחוף, למשוך, לשחות, לגלוש וכיוצא באלה.
מה החפץ הכי דבילי שאתה מחזיק?
יש לי נטייה להימנע מכיסים תפוחים, ולכן משחר נעוריי אני תמיד הולך עם "כל הבית" עליי. וכשכולם מגיעים לפגישה עם קופסת סיגריות ביד בלבד, אני תמיד מגיע עם תיק מלא בכל מה שצריך – עטים, כל סוגי המשקפיים, יומנים, ניירות, ארנק, תמיד הכול עליי בכל מקום. מן הרגל עיתונאי/טלוויזיוני, להיות מוכן לכל התפתחות שלא תהיה. יוסי שריד אמר לי פעם שכשהתיק מגיע הוא יודע שאחריו גם אני מגיע.
מה התחביב הכי גברי שלך?
הימנעות מוחלטת, מאז ומתמיד (ככל שהדבר תלוי בי) מחברה של גברים. לא יתפסו אותי אף פעם בטיול של גברים או במסיבה של גברים או בבילוי לילי עם חבורה של גברים. תמיד מעדיף – בצורה אדוקה – לבלות עם נשים. אפילו החברים הטובים מהמחזור בצבא היו צריכים להפעיל אלימות פיזית לפני זמן לא רב כדי לשכנע אותי לצאת איתם לספארי צלילה בראס מוחמד (לזכר הימים הטובים) ולמרות שאני אוהב אותם, עשיתי את זה רק כדי לא לפגוע ברגשותיהם...