רבות הפעמים ששמעתי ואמרתי את המשפט, "פעם הכול היה אחרת" – משפט בו תמיד נשתמש כדי להמחיש את השינויים שסיבכו את המובן מאליו. למשל, "פעם הגבר היה גבר והאישה הייתה אישה". ברור שהכוונה הפשוטה נשמעת מאוד שוביניסטית. אבל אם נגדיל במחשבה נבין שפעם כל אחד ואחת ידעו את תפקידם בתוך המערכת הזוגית. אתה תלך לצוד ואני אהיה עם הילדים בבית. שוביניסטי? כן, אבל מוגדר ולא מכירים שיטה אחרת אז כנראה שאין כזאת.
כמובן שכבר נוכחנו לדעת שמבחינת יכולות, הגבר והאישה שווים בכל דבר ועניין. בעולם המודרני הנשים אף הגדילו לעשות והוכיחו שהן הרבה יותר טובות בתחומים מסויימים. המציאות החדשה הולידה נשים מפרנסות וגברים שנמצאים יותר בבית. האישה כבר לא צריכה להתחתן מוקדם כדי למצוא לה בית משלה. היא בעלת תואר ראשון ובדרך לשני, שוכרת דירת שני חדרים ומתפרנסת בכוחות עצמה. אז מה כן חסר לה? כנראה שגבר, אבל מאיזה סוג?
אתן רוצות גבר חזק או לא?
הקדמה הביאה לטובת האישה והגבר המון שינויים. למשל, אישה מתעניינת ומלומדת שיכולה להעשיר אותך, בת זוג חרוצה ולוחמת שלא מפחדת משום דבר ויודעת להתמודד עם כל מכשול בדרך, אפילו חשבון העו"ש המשותף זכה בעוד משכורת. ובכל זאת, יחד עם כל השינויים שהנשים עשו, ולמרות שהגברים השתנו, האישה המודרנית עדיין לא מוכנה לקבל את השינוי הזה בלב שלם. הגבר שלה הפך פתאום לפחות גברי בעיניה.
אסביר. האישה, למרות עוצמתה האדירה, עדיין מצפה מהגבר שיעשה את הצעד הראשון. הגבר עדיין נמדד בעיני עצמו והסובבים לו על פי יכולותיו הכלכליות. אם הגבר יאבד את הפרנסה, בעיני האישה הוא יהיה פחות גבר. במילים אחרות: האישה חזקה לבדה, אבל עדיין רוצה גבר חזק יותר כדי להרגיש שיש גבר בבית. הגבר מול אותה אישה רוצה להיות חזק אבל לא מצליח, אז גם הוא עצמו מרגיש פחות גבר. בקיצור, בלאגן שלם.
השינוי האמיתי עוד רחוק
בהנחה שלא רוצים לחזור למצב הקודם, מה שנותר כדי להשלים את השינוי הוא שאתן הנשים תקבלו את הגבר החדש. כזה שיוכל לעשות לך עיניים כדי שאת תתחילי איתו. את תבואי לאסוף אותו לדייט הראשון ותפתחי לו את הדלת בכניסה לרכב ולמסעדה. הוא יגיד לך "אני אזמין מה שאת מזמינה". הוא יחכה שתציעי לו לעלות אלייך לקפה. את זאת שחייבת להציע נישואין בברצלונה. את תהיי ה"מקל" והוא יהיה ה"גזר" מול הילדים. אחרי כל זה גם תצטרכי לגרום לו להרגיש נחשק ואם לא תחבקי אותו מאחור באמצע שטיפת כלים כשתחזרי מהעבודה, יש סיכוי שהוא יאמר לך מאוחר יותר, "כואב לי הראש". ממש כמו פעם – רק הפוך. מוכנות? קחו אוויר.
עד שכל השלמות השינויים אצל האישה יקרו, כמובן שהעולם זקוק לעשרה דורות לפחות כדי שהילדים שיבואו לעולם ילמדו מהקיים והתקופה הפאטריארכלית תיוותר כחלק מלימודי ההיסטוריה בתיכון. עוד עניין שחשוב שנדע, על פי מחקרים מוכח שגבר שלא מתפקד כגוף ראשי מפרנס בבית, נפגע ישירות במיניותו. אנחנו גם יודעים שהאישה וודאי לא תימשך לאותו הגבר שבעצמו כבר לא מרגיש כגבר. אז מה יהיה?
כשאני מודה שאני אינפנטיל היא מבינה אותי יותר
אני חייב להודות שעם חלוף השנים יותר קל לי להראות רגשות, לדבר ואפילו להסביר ברמת דיוק מקסימלית מה עובר עליי. גם ברגעים שהאגו הוא זה שכואב, לא אתבייש לומר שזה בגללו. נכון, לקחתי סיכון שזה יישמע מטופש (לרוב האגו נפגע מסיבות שבגיל מסויים נחשבות לילדותיות), אבל משום מה דווקא להודות שאני מעט אינפנטיל גורם לה להבין אותי יותר. ניסיתי להשתמש בשתיקה כמקור כוח, לא החזקתי מעמד. ועדיין, עם כל הפתיחות הרגשית, אני עומד חלש מול עצמי כגבר מול פרנסתו.
קשה לי להאמין שגנטית, גבר חייב להיות המפרנס וזה שנותן את המילה האחרונה כדי שכוחו הגברי יעמוד לו. בטח שבעייתי להשלים עם הידיעה שבעולם שבו הכסף הוא סימן לביטחון ובני הזוג עומדים חזקים בזכות עצמם, עדיין זקוקים השניים לפער כדי להימשך פיסית-מחשבתית האחד לשנייה. אני רוצה להאמין שזה עניין תרבותי-חברתי. ולכו תדעו, אולי, בעוד כמה גלגולי דורות, באמת נהיה שווים.