סדום פינת עמורה: הסקס יוצא לרחוב
התרגשות גדולה ליוותה אותנו השבוע עם הידיעות על התפרצויות ספונטניות של יצרים במרחב הציבורי. וכשכל היצרים, התשוקות והסודות האפלים פתוחים לעיני כל, מה הפלא שגם אנחנו רוצים עימות פוליטי? עד שזה יקרה נותר רק להתנחם בעובדה שאין לברוח ברעידת האדמה הבאה, ולבצע סיקול ממוקד במי שהעז לרדת על מילה קוניס. סיכום שבוע גברי
החוץ זה הבפנים החדש
אידיאולוגיה זה לחלשים
כך קמה לה הקריאה הלאומית למועמדים לראשות הממשלה להתכנס יחד באולפן טלוויזיה אחד, ולהציג בפנינו את ה"אני מאמין" שלהם, שגם זכתה להיענות ראשונית השבוע. הבעיה היא (כלומר חוץ מזה שאין מספיק מיקרופונים, זוויות צילום וצנצנות ג'ל בעולם) שאין באמת דבר כזה. ההשקפה הפוליטית בישראל לא נגזרת כבר שנים מטעמים אידיאולוגיים, אלא משיקולי הישרדות. הפער הרעיוני בין יחימוביץ' לנתניהו קטן יותר מהפער בינו לבין ליברמן, שאול מופז יכול היה להיות בקלות חלק מ"יש עתיד", ומי שייבחר ממילא עומד להיות הגזבר של אלי ישי. בשורה התחתונה, אם כבר ללכת על זה, אז רק אם נגלה בסוף שהמנחה הוא אהוד אולמרט.
זה סופו של כל סמל
סטטוס קוו 6
למי קראתם שמנה?
