בשנים האחרונות מרגילה אותנו תעשיית הקולנוע לחיים הקלים: לא משנה מה יקרה בעולם, תמיד יגיע גיבור העל התורן ויציל את כולנו מהאסון המתקרב. אבל אנחנו הרי יודעים שהחיים לא באמת כאלו ורודים, ובכלל קצת נמאס לנו מגברים בטייטס וטלית שחמושים בכמויות של קיטש ואידיאלים בשקל ותשעים. לפעמים פשוט קל הרבה יותר להזדהות עם האיש הרע, הנבל שבסך הכול רוצה לשנות קצת את הסדר הקיים ולראות את העולם עולה בלהבות. ישבנו, התווכחנו ובסוף החלטנו על שבעת הרשעים שהכי עשו לנו את זה על המסך הגדול.
הרשע האולטימטיבי: דארת' ויידר (דיויד פרוס)
מופיע ב: מלחמת הכוכבים
במקום השני: חניבעל לקטר – שתיקת הכבשים (אנתוני הופקינס)
במקרה של דארת' ויידר צריך לפתוח קודם כל בהוקרה: הכרת תודה על העובדה שהרשע האולטימטיבי בתולדות הקולנוע נולד לפני 35 שנים, לפני שהייתה למישהו ההזדמנות להפוך אותו לגוש פיקסלים על מסך ירוק. היום זה נשמע מופרך להלביש מישהו במסיכת אב"כ שחורה, להדביק לו אפקט של שואב אבק שנסתמה לו השקית ולקרוא לו רשע, אבל המציאות מוכיחה שזה עובד, ועוד איך:
ג'יימס ארל ג'ונס המופלא העניק לויידר את הקול של הרשע האולטימטיבי, תנועות האצבע שמשמשות אתכם להעביר תמונות באייפון הפכו אצל שר האופל לכלי עינוי, חוסר המצפון הטוטאלי שלו גרם לו לכרות את היד של בנו ולנסות להעביר את בתו היחידה אל הצד של המגניבים, ואת כל החבילה השלים "מארש האימפריה" של ג'ון וויליאמס, קטע שמשמש עד היום להעברת תחושה של רשע אמיתי (תשאלו את ארץ נהדרת).
הרשע הכי סדיסט: ג'ון דו (קווין ספייסי)
מופיע ב: שבעה חטאים
במקום השני: אנטון שיגור – ארץ קשוחה (חאבייר ברדם)
ישנן דרכים רבות ליצור רשע מרתיע באמת, הפופולארית ביותר היא ליצור לו מראה שיגרום לצופים להתכווץ בכיסא. אבל דייויד פינצ'ר, גאון קולנוע ובמאי בחסד עליון, הבין שיש גם דרך אחרת. רשע מרתיע באמת הוא כזה שאיש לא יודע כיצד הוא נראה, אדם ללא פנים וללא שם, כזה שמבצע את זממו ונמלט אל הצללים בכל פעם מחדש, עד לרגע שבו הוא מחליט לחשוף את עצמו לעיני כל. כך נולדה אחת הדמויות הסדיסטיות ביותר שנראו בקולנוע, כזאת שאף אחד לא היה רוצה לקבל ממנה קופסה עטופה במתנה.
ג'ון דו הוא הכינוי של הרוצח הסדיסט אותו מגלם קווין ספייסי בסרט, שמחליט ללמד את החברה המופקרת לקח על ידי סדרת מעשי רצח שמבוססת על שבעת החטאים המוזכרים בנצרות. המעשים של דו כל כך אכזריים עד שלידם נראים כמה מנבלי העל שנמצאים ברשימה הזו כמו דובוני אכפת לי, והתסכול במרדף אחריו משותף לדמויות הראשיות וגם לצופה. יש רק עוד רשע אחד שמצליח לשטות כך ברודפים שלו, גם אותו גילם ספייסי וגם הוא נוצר באותה שנה בדיוק (1995): קייזר סוזה האחד והיחיד.
הרשע הכי פסיכי: הג'וקר (הית' לדג'ר)
מופיע ב: האביר האפל
במקום השני: סטנספילד – לאון (גארי אולדמן)
יסלח לנו ג'ק ניקולסון שהביא את הדמות הזאת לראשונה לקולנוע והפך אותה למותג עוד ב-1989, אבל הג'וקר של ניקולסון סבל מהצל של האיש שגילם אותו: הייתה לו יותר מדי קלאסה, יותר מדי כריזמה, הוא היה "מצחיקול", כמעט פרודיה על הדבר האמיתי. הג'וקר של הית' לדג'ר הוא פסיכופת במלוא מובן המילה. לא כזה שמנסה לשחק מטורף או לנסות לשכנע אותנו בקריצת עין שהפך לכזה, אלא מישהו שכשמסתכלים לו בעיניים מבינים שכבר הרבה זמן הוא לא לקח את הכדורים.
הטרגדיה הגדולה שליוותה את הדמות הזאת רק מעצימה את המיתוס שלה, מותו של לדג'ר יצר את הפתח לקונספירציה שהאפילה והרשע הטהור שהכילה הדמות הזו הם שדרדרו אותו אל מותו. כשהג'וקר צוחק בטירוף אנחנו זזים באי נוחות בכיסא, כשהוא מספר את סיפורי הזוועות על הצלקות שלו החרדה ממלאת אותנו. אבל הקטע בג'וקר שבאמת גורם לנו לא לישון בלילה הוא הצקצוק מקפיא הדם עם הלשון, אם תרצו הדרך הכי גאונית לגרום לכם לצמרמורת בכל הגוף מבלי לשרוט זכוכית.
הרשע הכי מתוחכם: האנס לנדה (כריסטוף וולץ)
מופיע ב: ממזרים חסרי כבוד
במקום השני: האנס גרובר – מת לחיות (אלן ריקמן)
לא לחינם מרבית הרשעים שבחרנו להביא לכתבה הזו נחשבים למבריקים מבחינה שכלית, מכיוון שאין הרבה דברים מפחידים יותר מאיש רשע שנמצא תמיד צעד אחד לפני הטובים, קולנל האנס לנדה מביא את היכולת הזאת לדרגה של אומנות. הוא מסיק מסקנות בקצב רצחני, קר רוח ואכזר בצורה יוצאת דופן, אבל הדבר הכי מעורר חלחלה אצלו הוא היכולת לענות את קורבנותיו בדיבור.
במשך הסרט כולו האיש כמעט ולא מרים את הקול, לא יורה ולו פעם אחת באקדח ולא משתמש בכוחות על טבעיים, ולמרות זאת כל הופעה שלו על המסך גורמת לדופק להיעצר. להאנס לנדה אין מעצורים, הוא לא נאמן לאיש ודואג רק לעצמו, כל זה הופך אותו לרשע הכי לא צפוי ברשימה הזו ולדמות הכי מרתקת בסרט הנפלא הזה. חוץ מזה איזה עוד דמות קולנועית שאתם מכירים יכולה להפוך אכילת שטרודל לאירוע מורט עצבים.
הרשע הכי מצמרר: באפלו ביל (טד לווין)
מופיע ב: שתיקת הכבשים
במקום השני: פרדי קרוגר – סיוט ברחוב אלם (רוברט אנגלונד)
מתוך מגוון הסופר רשעים שהצגנו כאן עד כה מדובר ככל הנראה בנבל הכי חלש פיזית ופחות מתוחכם מבין כולם, אבל דווקא השריטה העמוקה שממנה הוא סובל הופכת אותו לקריפי ומצמרר כל כך עד שהוא שם בצל אפילו את חניבעל לקטר האגדי. בכל זאת לפעמים עדיף שקניבל ינשנש אותך תוך שימוש בנימוסי שולחן בריטיים, מאשר ליפול לידיו של אדם שמעוניין להרעיב אותך עד שהעור יהפוך רפוי כדי שיוכל לקלף אותו ממך בקלות.
יש הרבה דברים בבפאלו ביל שהופכים אותו לטיפוס מפחיד בצורה יוצאת דופן: טון הדיבור, העובדה שהוא מעוניין לעשות את זה עם עצמו או הסצנה שבה הוא "הופך את עצמו לנשי". אבל ישנה דרך הרבה יותר טובה לסכם את החוויה המצמררת שהדמות הזאת מביאה למסך, עם המשפט שהכי מאפיין אותה:"it rubs the lotion on its skin or else it gets the hose again". תסלחו לנו לרגע, אנחנו מרגישים צורך דחוף במקלחת.
הרשע הכי מצחיק: ביף טאנן (תומאס פ. ווילסון)
מופיע ב: בחזרה לעתיד
במקום השני: הג'וקר (המקורי) – באטמן (ג'ק ניקולסון)
יסלחו לנו כל הרשעים המכובדים שנמצאים ברשימה הזו, אבל לפעמים כדי להיות רשע איכותי באמת צריך להיות קצת מגוחך, טוב נו, אולי עשינו לו הנחה עם המילה קצת. אבל ביף טאנן הוא ללא ספק הרשע הכי נוסטלגי, הכי מעורר חיוך, הכי בריון תיכון חביב שקיים בספריית הקולנוע שלנו. הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר וכל צעד שלו נגמר איכשהו במפגש עם משאית מלאה בחרא, אבל אין עוד נבל שאנחנו שמחים לחזור ולראות שוב ושוב ושוב בכל פעם מחדש.
הרשע הכי סימפטי: אנטוניו סאליירי (פ. מוריי אברהם)
מופיע ב: אמדאוס
במקום השני: טוקו – הטוב, הרע והמכוער (אלי וולך)
נבל איכותי הוא לא רק זה שמפחיד, מצמרר, מפתיע או מצחיק, יש נבלים שעד כמה שזה נשמע מופרך פשוט יוצרים אהדה אליהם. אנטוניו סאליירי היה בסך הכול אדם שנאלץ להתמודד עם המגבלות שלו ולא הצליח לעשות זאת. על אף שזכה לכבוד ומעמד סירב המלחין האיטלקי להשלים עם העובדה שאיש קטן וחרמן בשם וולפגנג אמדאוס מוצארט זכה בקלות בתהילה שאליה שאף כל חייו.
סאליירי הוא ההוכחה האולטימטיבית שנבל לפעמים הוא בסך הכול גבר מתוסכל כמו כולנו, עמוס בשאיפות שלא יוכל להגשים, מקנא בקולגות המוצלחים ומאשים את כל העולם ואחותו בכישלונות שלו. לא פלא שפ. מוריי אברהם לא זכה לשחק באף סרט רציני אחרי התפקיד המופלא הזה שזיכה אותו באוסקר, גם בהוליווד כנראה לא ממש מבינים לליבו של גבר ממורמר.