אימה ברחובות: הרוצחים הסדרתיים שזיעזעו את העולם

נשמות אפלות ומעוררות אימה הסתובבו בעולם הרבה לפני ששמענו על סיפורו של "האלמן הסדרתי" שמעון קופר, אבל המחשבה שרוצחים סדרתיים עדיין מסתובבים בעולמנו, החזירה אותנו לסיפורים על כמה מבני האדם היותר אכזריים שהסתובבו בינינו אי פעם: חלקם נתפסו רק אחרי שקורבנות רבים שילמו את המחיר וחלקם מעולם לא עמדו למשפט.

ג'ק המרטש

שנות פעילות: ? - 1888. מספר קורבנות: 5

פעילותו המתועדת של "ג'ק המרטש" כוללת חמש קורבנות, כולן "נערות עובדות" שפעלו ברחובותיה המטונפים של לונדון הישנה. הכל החל ב-31 לאוגוסט, 1888, כשמרי אן ניקולס (43) נמצאה מוטלת מחוץ לאורווה בשכונת ווייטצ'אפל בלונדון. גופה של זונה שמתגלה לאור בוקר, לא נחשבה לחדשות מסעירות באותם זמנים, אבל מה שמשך את תשומת הלב הפעם הוא אופן הרצח. גרונה של ניקולס נחתך פעמיים באכזריות משמל לימין על ידי סכין ארוכה וחדה, חיתוכים חדים נוספים נמצאו באזור הבטן והדם נוקז מהגוף כמעט לחלוטין. בתוך חודשיים נוספו עוד ארבעה קורבנות לרשימה (שתיים מהן באותו יום – 30 לספטמבר), האחרונה שבהן הייתה מרי ג'יין קלי ב-9 לנובמבר, שנמצאה במצב הקשה מכולן. במקום לגרום לכם לפלוט את ארוחת הבוקר, מספיק שנציין ש"מלאכת ההרכבה" ארכה שעות ארוכות.

הזודיאק

שנות פעילות: 1962-1977. מספר קורבנות: 5

החלק המפורסם והידוע מכולם בפסיכולוגיה הזו היו מכתבי הזודיאק, שהראשון שבהם הגיע למערכות העיתונים ולמשטרה ב-1 לאוגוסט, 1969. המכתבים הכילו מסרים מוצפנים בקוד סתרים, ונחתמו בסימן הכוונת, שהפך לסמל המסחרי של הרוצח. זה היה גם המכתב היחיד שפוענח מבין הארבעה שנשלחו על ידו: "אני אוהב להרוג אנשים כי האדם הוא החיה המסוכנת ביותר שניתן להרוג", נכתב. וגם: "לא אתן לכם את שמי כי אתם רק תאטו אותי בניסיון לאסוף את העבדים לחיי הנצח שלי". לאורך השנים התקבלו ברשויות החוק עשרות גלויות, מברקים וכרטיסי ברכה מוצפנים, בסגנון: "קוראים לי...", ומיד לאחר מכן קוד בן 13 תווים. בתחתית כל תקשורת כזאת נהג לעדכן את התוצאה מול המשטרה. במכתבו האחרון היא עמדה על "אני – 37, משטרת סן פרנסיסקו – 0".

טד באנדי

שנות פעילות: 1974-1978. מספר קורבנות: 35

באנדי טיפח לשלמות את תדמית "נער הזהב" המוצלח באוניברסיטה, בהצטרפות לפוליטיקה ובקשרים שיצר בחלונות הגבוהים. הדעות לגבי מתי בדיוק החלו הרציחות שלו חלוקות, בעיקר בגלל עשרות העדויות הסותרות שמסר. אבל הרצח הראשון שמיוחס לו רשמית נערך בינואר, 1974, כשהתגנב לחדרה של ג'וני לנץ בת ה-18, רקדנית וסטודנטית מצטיינת. אחרי שחבט בראשה עם מוט ברזל, תקף אותה מינית עד מוות באמצעות קרש עץ שתלש ממיטתה. הרציחות הבאות הפכו מדויקות יותר בעזרת דפוס שיצר לעצמו. הוא נהג לעצור את ברחוב ולבקש בנשים שיעזרו לו לסחוב ספרים על חלקו האחורי. ברגע שנכנסו פנימה, נהג לחבוט בראשן ולקשור אותן, לפני שהוליך אותן ליער, שם אנס וחנק אותן באכזריות. בחלק מהמקרים נהג לקחת עמו "מזכרות" מקורבנותיו - ראשיהן הכרותים.

ג'ון וויין גייסי

שנות פעילות: 1972-1978. מספר קורבנות: 33-34

בפועל בילה גייסי רק שנה וחצי מאחורי הסורגים, לאחר שבקשת החנינה שהגיש התקבלה. על אף שהבטיח לשנות את דרכיו, מצבו בעקבות מות אביו וגירושיו מאשתו (אותה לא ראה שוב לעולם) רק החמיר בכלא. שנה וחצי בלבד לאחר שחרורו אסף את טימותי ג'ק מק'קוי, בן ה-15, מאוטובוס תיירים בשיקגו, והציע לו לבלות את הלילה בביתו לפני שיחזור להמשיך בטיול לאומהה. מאוחר יותר טען שהתעורר בבוקר ומצא את מק'קוי עומד ליד דלת החדר שלו כשבידו בסכין מטבח. הוא זינק על הצעיר, שלא הראה כל סימני התנגדות, דחף אותו על הרצפה ודקר אותו שוב ושוב עד שמת. רק לאחר מכן, כשנכנס למטבח, גילה שולחן ערוך לשניים עם ביצים ובייקון כארוחת בוקר. גייסי טען שהמעשה רוקן אותו מאנרגיות, אבל העניק לו עונג מיני חסר תקדים. "כאן הבנתי שהמוות הוא החוויה האולטימטיבית".

כשנעצר והודה, סיפר גייסי שהחביא את חלקי קורבנותיו בכל רחבי הבית וגם בנהר. בשיאו של התהליך נהרס ביתו כליל וחיפושים נרחבים נערכו בנהר, שם נמצאו עוד ועוד קורבנות. גם עם כל העדויות הנוראות הללו, המשיך גייסי להתעלל ברשויות החוק מבית הכלא. 14 שנים רצופות ניהל את מאבקו המשפטי, משנה את גרסתו לעיתים קרובות כדי לדחות את גזר הדין. עד שב-1994 החליטה המדינה לשים סוף לאחד הסיפורים המזעזעים בתולדותיה, וגזרה עליו עונש מוות בזריקה קטלנית. 

>> מבוקשים - חיים או מתים: המרדפים הגדולים בהיסטוריה