פסיכים קופצים בין גגות של בניינים. הם נוחתים על האספלט, מתגלגלים, מחליקים למטה במורד צינור ניקוז. רצים עד לגדר הקרובה, מעופפים מעליה, נוחתים תשעה מטרים, ממשיכים לרוץ. כבר ראית סרטונים של זה ביוטיוב. ראית את זה בסרטים ובפרסומות. ועכשיו, לצערנו, גם שמעת על זה בחדשות כשנער בן 16 נפצע בתל אביב אחרי שניסה לקפוץ בין גגות. קוראים לזה פארקור.
פארקור זה סוג של ספורט אתגרי שמתמקד ביעילות התנועה ובזרימה שלה. אתה צריך להתגבר על מכשולים – גגות, תהומות, גדרות, קירות – רק בעזרת הגוף שלך, ולעשות את זה בצורה האסתטית ביותר שאפשר, ביעילות מקסימלית ובזמן מינימלי. היה והצלחת, אתה לא רק תרגיש מעולה עם עצמך, אתה גם תהפוך להצגת רחוב שתמקד אליה את כל זוגות העיניים בסביבה. היה ולא הצלחת, יש סיכוי שתישאר עם ביצה אחת פחות. אבל נגיע לזה.
מתי זה התחיל? תלוי את מי שואלים. יש שמייחסים את המקור לקצין צרפתי בתחילת המאה ה-20 שהתלהב מהיכולת של שבטים באפריקה לזוז מהר. אבל רוב הפארקוריסטים מכתירים בחור צרפתי בשם דיוויד בל, שהבין בשנות ה-80 של המאה הקודמת שלרוץ ולקפוץ זאת אחלה דרך להעביר את הזמן, וייסד באופן רשמי את תרבות הפארקור.
חוץ מההילה הצרפתית שעוטפת אותו, פארקור זה ממכר. ברגע שאתה רואה אנשים מעופפים מעל גדרות משל היו נינג'ות יפנים, זה מייצר אצלך דחף מיידי ובלתי נשלט לנסות את זה בעצמך.
טוב, לפחות אצלי.
שלא תגיד שלא הזהרנו אותך: האימון
אם אתה רוצה לנסות פארקור בעצמך, כדאי שקודם תמצא מישהו שיודע לעשות זה כמו שצריך וללמוד ממנו את התנועות הנכונות. איפה תמצא מישהו כזה? לא פשוט, אבל אפשרי - אתה יכול, למשל, לחפש באתר הפארקור הישראלי הזה. כשאני ניגשתי לעניין בפעם הראשונה, מצאתי מישהו שהתאמן פעם אצל מישהו שמתעסק בזה כבר שנים. הוא גרר אותי ועוד כמה חבר'ה לגן ציבורי –
לא נשמע טוב. תנו לי להתחיל מהתחלה: אני ועוד כמה חבר'ה קבענו לעצמנו אימון אצל פארקוריסט מנוסה. האימון, כמו כל דבר אחר שקשור לפארקור, קורע לך את הצורה: מתיחות, עשרים דקות ריצה, עשרים דקות קפיצות. מעבר מעמידה ולריצה, מריצה לעמידה. ואז תרגילי כוח: לעלות מדרגות עם הידיים ברברס (זה קשה בדיוק כמו שזה נשמע), וכמה תרגילי גב שבסופם כולם לא הצליחו לנשום והתחילו ללכת עקום.
ואז: גלגולים. גלגולים זה דבר מעניין. אם היית בצנחנים אתה בטח מכיר את זה: הרעיון הוא שכשאתה קופץ ממקום גבוה, עדיף שכל הגוף שלך יספוג את המכה ולא רק הרגליים. זה יאפשר לך להמשיך לרוץ, ואפילו יותר טוב, לא להיות בכיסא גלגלים. הבעיה באימוני גלגול היא שאתה לא רגיל לזה. אתה לא רגיל להפיל את עצמך אל הרצפה, ובהתאם, אתה לא רגיל להתגלגל, ובטח שלא לכיוון הנכון.
ולסיום: וולטים (Vaults). הרעיון הוא לקפוץ מעל מכשולים (גדרות, בדרך כלל) תוך כדי ריצה. אתה רץ, שם את הידיים על הגדר, דוחף למעלה וממשיך הלאה. זה לא קשה במיוחד – וזה החלק שגורם לך להרגיש ממש מגניב. לפעמים עושים את הוולט רק עם יד אחת, או שמנסים לעשות את הוולט ולנחות בצמוד לגדר שמעליה קפצת. אחד התמרונים המסובכים יותר הוא ה-monkey vault שבו אתה תופס את הגדר עם שתי הידיים ומעביר ביניהן את הרגליים. זה כואב כי אתה לא רגיל להתקפל ככה, וזה מסוכן כי אם אתה לא עושה את זה מספיק מהר הרגל שלך נתקעת במעקה. בעצם, תקווה שזאת רק הרגל שלך.
כמובן שזו רק ההתחלה. פארקור זו תורה שלמה שכוללת עשרות תמרונים ומושגי יסוד, עם שמות כמו Catpass Vault, Cat Leap, King Kong ו- Speed Wall. אבל לפני שאתה מגיע לשם, תתחיל מהבסיס. למשל, לעבור גדר בשלום.
רגע, אפשר להתחרט? השלב המעשי
בשלב מסוים צריך לעבור לדבר האמיתי. מה שנחמד הוא שאין צורך להרחיק בחיפושים – כמעט כל תוואי שטח עירוני מתאים. אנחנו נשארנו באזור הגן הציבורי והתחלנו לרוץ ולטפס על כל מה שראינו – עמודים אקראיים, ספסלים, סככות.
הכל הלך מאוד רע. זאת אומרת, שתי הדקות הראשונות היו טובות – אבל אז ניסיתי Monkey Vault מעל גדר ומצאתי את עצמי על האדמה, עם כאב חד ברגל, מצח מדמם ויד ימין משותקת. לגדר שלום. מרחוק שמעתי את המדריך צועק "יפה גבר! הצלחת להתגלגל!" אני לא התלהבתי במיוחד, ונשארתי על הרצפה מחבק את היד שלי.
ועכשיו? עכשיו אני לא זז מהמיטה והסיבה היחידה שאתם קוראים את הכתבה הזו היא בגלל שיש לי לפטופ. אני מסוגל להקליד רק ביד אחת ומדי פעם נכנס לי קצת דם לעין – אבל עדיין הרגשתי שאני חייב לשתף אותך כדי להעביר את המסר: פארקור זה לא למתחילים - אתה הולך להיפצע הרבה כדי להיות טוב בזה. השאלה, כמובן, היא אם כדאי לך להיות טוב בזה, אבל פה אני לא יכול לעזור לך. אני כן יכול להגיד לך שני דברים - לקפוץ מעל גדרות זה כיף, לפחות אם אתה מחפש ריגושים כמוני. להיפצע זה פחות כיף. תעשה את השיקולים שלך בעצמך, ושלא תגיד שלא הזהרנו אותך.