בשבוע שעבר הצמרת העסקית התכנסה באזור תעשייה נידח בפאתי ראשון לציון כדי לחגוג את השקת ייבוא הרכב הסיני SAIC לישראל. האורחים הגיעו ללא ספק כדי לחלוק כבוד ליבואנית החדשה של SAIC, משפחת מנור, שהיא מבעלות קונצרן אי.די.בי. אולם אין ספק, שהמרוץ אחרי זיכיונות רכב סיניים הפך לסוגיה חברתית ועסקית לוהטת שמעוררת עניין רב במוקדי הכוח במשק.
בענף הרכב קיימת התייחסות דו ערכית לסוגיית ייבוא כלי הרכב מסין. רשמית, חברות הרכב בארץ מפחיתות ציפיות וטורחות לציין כי מדובר במכוניות שאין להן כרגע פוטנציאל שיווקי בישראל, ולא יהיה להן כזה בשנים הקרובות. בנוסף, הגישה העסקית של היצרנים הסינים ביחס לזיכיונות ולייצוא היא בעייתית, בלשון המעטה.
אבל מאחורי הקלעים כמעט כולם משקיעים בהתלהבות אנרגיות בניסיון לנעוץ דגל במפה של תעשיית הרכב הסינית. שליחים ישירים ועקיפים של יבואני הרכב ושל גופים כלכלים מרכזיים חורשים את מפעלי הייצור בסין, מתווכים מפעילים קשרים ויש אפילו יבואנים, כמו למשל קבוצת מאיר, שפתחו משרד אינטרסים ישיר בסין כדי לצוד זיכיונות.
גורמים ישראלים אחרים מוכנים להשקיע הון בקידום האינטרסים של יצרני רכב סינים במדינות נידחות במזרח ומרכז אירופה, בדרך של סיוע לתקינה ולרגולציה והקמת מערכי שיווק במדינות מזרח אירופאיות נידחות, שספק אם יחזירו אי פעם את ההשקעה.
הסינים עצמם מביטים בהשתאות בהתלהבות הישראלית. חלק מיצרניות הרכב הסיניות, דוגמת SAIC ו-BYD, אפילו מפרסמות בגאווה בכלי התקשורת הסיניים את פעילותן בישראל, למרות שמדובר בשוק רכב זעיר ולמרות שעבור הסיני הממוצע ישראל היא במקרה הטוב, מדינה מיליטנטית, שנעוצה בנקודה בעייתית במזרח התיכון. אבל בתקופה, ששבה שווקי הייצוא החזקים ביותר של הרכב הסיני במדינות חבר העמים דועכים זה אחר זה, והייצוא נופל ב-80% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, השוק הישראלי הוא ללא ספק נקודת אור.
היעד מתרחק
נקדים ונאמר, שהסיכוי לנוכחות משמעותית של כלי רכב סיניים בישראל בשנתיים הקרובות קלוש מאוד. מלבד קשיים מקומיים, כמו תחרות עזה, תלות במימון וברגולציה ממשלתית ותהליך מהיר של מיזוגים, ניצבים כיום יצרני הרכב הסיניים בפני משוכה כלכלית וטכנולוגית גבוהה מאוד, שמציבה בפניהם תעשיית הרכב האירופאית.
מדובר בתקינת היורו האירופאית, שמשמשת כמעט בגלוי מחסום של פרוטקציוניזם שנועד להגן על תעשיית הרכב האירופאית מפני פולשים מהמזרח. כדי להבין עד כמה יעיל המחסום הזה צריך לקחת בחשבון, שביצוע תקינת יורו עדכנית לרכב חדש אחד בלבד יכולה לעלות ליצרן 30 עד 50 מיליון דולר - סכום עצום ליצרן מתחיל עם 4 או 5 דגמים בעלי צפי מכירות נמוך.
יתר על כן, תקנות היורו הופכות להיות מחמירות יותר ויותר ויצרנים סיניים רבים, שניצבים כיום על סף המעבר לתקינת יורו 4, יצטרכו להתמודד החל מסוף השנה עם תקינת יורו 5 המחמירה יותר.
מבחינת ישראל, שנצמדת לתקנות היורו, המשמעות היא דחייה מתמשכת במועד השקת כלי הרכב הסיניים בישראל. אמנם, עד חודש ספטמבר עוד יהיה ניתן להשחיל לשוק הישראלי רכב חדש בתקינת יורו 4 ולהמשיך לשווק אותו במשך כשנה וחצי. אבל כל כלי רכב, שיגיע לאחר מכן, יצטרך לעמוד במלוא תקינת יורו 5, שעליה הסינים אפילו עוד לא חושבים כיום.
מצד שני דווקא הסיטואציה הבעייתית בה נמצאת כיום תעשיית הרכב הסינית עשויה להאיץ את התהליך. כלי התקשורת בסין מדווחים כי הממשלה החליטה לאחרונה להעניק גב רציני לקומץ יצרנים, שבהם היא תבחר כדי לייצג את תעשיית הרכב הסינית בשווקי הייצוא. והיצרנים הללו ייהנו ממימון נרחב בפיתוח ומסיוע בשיווק דגמי מפתח בשווקי מפתח בחו"ל. אם לשפוט על פי החזון הנלהב שהציג השגריר הסיני בהשקת SAIC בשבוע שעבר, נראה שגם ישראל נמצאת כיום במקום גבוה על לוח היעדים של הממשלה הסינית.
דלק מזנקת לעגלה
לוח הזמנים המתרחק והגישה המזגזגת של יצרני הרכב הסיניים ביחס להענקת זיכיונות הייבוא שלהם, לא מרתיעים עוד ועוד שחקנים מקומיים להיכנס להתמודדות על זיכיונות חדשים. אחת מהם היא דלק רכב, שבשנים האחרונות נותרה מחוץ לבורסת השמועות והספקולציות הרוחשת.
הדעה הרווחת בענף הייתה, שדלק רכב לא תעשה שום צעד, שעלול לערער את קשריה עם קבוצת פורד, וכי פורד עצמה עשויה להטיל וטו על כל ניסיון של החברה להרחיב את סל המותגים שלה. אמנם הנהלת פורד בארצות הברית רוחשת הערכה רבה לזכיין הישראלי שלה, שבזכותו גרפה במהלך השנים דיבידנדים נאים, אך בדיוק מסיבה זו היא עשויה לדרוש שביצי הזהב שתטיל האווזה הישראלית יהיו שלה בלבד.
לפיכך הופתעו רבים בענף לגלות בשבוע שעבר, שגם דלק רכב לוקחת חלק פעיל במירוץ לזיכיון הסיני ונמצאת במגעים עם GREAT-WALL הסינית. מנגד, מי שמכיר את החברה לא היה צריך להיות מופתע. הנהלת דלק רכב היא אחת הריכוזיות והממודרות ביותר בענף הרכב וההחלטות האסטרטגיות שלה מתקבלות בחוג צר מאוד.
יכולת המידור של דלק הופגנה היטב בפרשת רכישת זיכיון הייבוא של פורד בסוף העשור הקודם, שהבשילה במשך תקופה ארוכה מבלי שדלפה לתקשורת או לבעלי המניות, וגם בפרשת זיכיון קיה שנחשפה בכתב התביעה של מיכאל לוי נגד רמי אונגר. לטענת מיכאל לוי, דלק רכב ניהלה איתו מגעים מתקדמים למכירת זיכיון הייבוא של קיה ולטענתו היא הציעה לו 30 מיליון דולר תמורת הזיכיון, כאשר לדעתו בתום משא ומתן המחיר היה נסגר על 50 מיליון דולר. אלמלא אותו כתב תביעה, קרוב לוודאי שהמגעים היו נותרים עלומים.
בשורה התחתונה נראה כי דלק רכב אכן קיבלה החלטה אסטרטגית להרחיב את הפורטפוליו שלה בטווח הארוך וכי היא מלכסנת מבט לזיכיונות נוספים מלבד פורד ומאזדה. מקורות בחברה אומרים כי זיכיון רכב סיני הוא נכס אסטרטגי לטווח ארוך, שלא ניתן להתעלם ממנו.
ייתכן שנצטרך לחכות עוד זמן רב לתוצאות בשטח אבל אין ספק ששוק הרכב הישראלי של 2014 ייראה שונה מאוד.
