בואו נשחק לרגע באסוציאציות. המילה הנבחרת היא ב.מ.וו (אופנוע כמובן) ואתם זורקים את הדבר הראשון שעולה בראש. הנה רשימה חלקית שקיבלתי מרוכבים: יקר, זן ואומנות אחזקת האופנוע, מבוגרים, איכותי, בוקסר, מזוודות צד. וזאת רשימה חלקית כי את הדימויים שאחריהם מתחילים טיפול תרופתי - הקלים שבהם עסקו במשטרה צבאית - השארתי בחוץ. בכל זאת מדובר בחברים.
איפה היינו? כן. ב.מ.וו. האסוציאציות האלה מעניינות בעיקר כי מהאוכף של F650GS חלק ניכר מהם פשוט לא מדויקות. זול זה אמנם לא (אם כי גם לא נורא יקר), וגם מזוודות יש, אבל בוקסר אין, מבוגרים לא יותר מאשר בדגמים מקבילים, איכותי כן אבל עם כמה סימני שאלה וכך הלאה. משטרה? זה דווקא מדויק אם כי בחורינו המהוללים צ'יפרו את עצמם בדגמים קצת יותר חזקים.
אבל בואו נתחיל בהתחלה. 89,000 שקל תידרשו להשאיר בסוכנות של הכחולים-לבנים בפתח תקווה כדי לצאת עם מה שנחשב לכרטיס הכניסה למשפחת הדו"שים של ב.מ.וו. זה לא מעט, אבל אם מביאים בחשבון שבניגוד לשמו ה-650 הוא בכלל בנפח של 800 סמ"ק, המחיר הופך לכמעט סביר. במאמר מוסגר נציין כאן שכמו אצל יבואנים אחרים גם כאן מדובר ב"מחיר מיתון"; רק לפני כמה חודשים הייתם נדרשים לשלם 7,000 שקלים יותר.
מבט ראשון
מבט ראשון בחניה לא בדיוק מפתיע. כמו כל ב.מ.וו ה-650 יוצא דופן , בולט מאוד ברחוב ומשדר כוחניות. יפה? לא בטוח שזאת המילה שמתארת אותו למרות שמכוער הוא בטח לא.
לוח המכוונים, שבו שעוני המהירות והטורים מסודרים אחד מעל השני, מצליח להיות גם מיוחד, גם יפה וגם יעיל. וכאן כמו בכל ב.מ.וו אנחנו מגיעים ללחצני האיתות. כתבו על זה כבר המון פעמים וכל מילה חקוקה בסלע: השיטה של לחצן נפרד לכל צד, בשני צידיו של הכידון, ולחצן שלישי לביטול האיתות (!) מעצבנת ברמות.
יכול להיות שבסופו של דבר מתרגלים, אבל אני אישית פשוט הפסקתי לאותת. עוד עניין קצת יוצא דופן הוא הגימור. מצד אחד אין ספק שהכל עשוי מהחומרים הכי טובים שיש ונראה עמיד לשנים ארוכות, בדיוק כמו שהמוניטין של ב.מ.וו מחייב. מצד שני, פה ושם אפשר לראות ברגים חשופים, את החלקים הפנימיים של המסכה הקדמית וכך הלאה. מאוד יכול להיות שהחספוס הזה מכוון כדי שהאופנוע לא יהיה "מיופייף" מדי אבל לי זה צרם. שימכרו לי אותו מיופייף ואני כבר אדאג לשבור/ללכלך/לעקם את מה שצריך כדי להשיג את התדמית הרצויה.
לא בוקסר אבל נושך
כן יש עדיין כאלה שנשבעים בבוקסרים אבל ל-650 דווקא יש שני צילנדרים מקבילים ודי מקובלים (71 כ"ס ב-7000 סל"ד, 7.6 קג"מ ב-4500 סל"ד). אני יודע שהמשפט הבא הוא קלישאה אבל הוא מתאים: ברגע שהמנוע מתחיל לנהום, כל ענייני הברגים החשופים, הוינקרים, המחיר והאסוציאציות נמחקים. נכון, הוא לא המנוע הכי חזק בשכונה, הוא בטח לא עצבני וגם אין לו מומנט שיעקור הרים, אבל כיף גדול איתו; הוא שש אלי מנתק הצתה ממש כמו שהוא מוכן לפמפום רגוע ב-3500 סל"ד. בכל מצב ותנאי פקודה נחושה מהמצערת תתרגם לדחיפה עצבנית ומהירה קדימה ועדיין לא מדובר במנוע "מפחיד" או מאיים. תיבת בת שישה הילוכים משתתפת בחגיגה עם יחסי העברה שתפורים בול ותפעול חלק מאוד. על הכביש כל זה מתרגם לאופנוע שמצד אחד מסוגל לשיוט נינוח ושקט אך במקביל שש אלי קרב. עד כמה שש? אחד שאני מכיר מספר על 200 קמ"ש בספידומטר.
גם בכל הנוגע לשילדה ומתלים ב.מ.וו עשו עבודה מרשימה. 200 ק"ג שוקל ה-650 ("רטוב") אבל איכשהו הוא מרגיש הרבה פחות. כבר ביציאה מהסוכנות נפלתי על פקק רק כדי להיות מופתע עד כמה בקלות ה-650 מתמודד עם תנועה עומדת. בקצה הפקק המתין הכביש המהיר שגוהץ למופת עם מתלים רכים, אבל לא רכים מדי. הסתייגות אחת על הכביש המהיר היא ביחס למיגון הרוח שיכול היה להיות טוב יותר. כמה עשרות קילומטרים משם שוב הופתעתי, הפעם מהנכונות של ה-650 להשתובב בעיקולים. ואני לא מתכוון רק ליכולת של השילדה - שהיא כשלעצמה גבוהה ומרשימה - אלא לשילוב שילדה-מנוע-גיר שיחד יוצר חבילה זורמת שרק עושה חשק. וכאן אנחנו מגיעים לההפך מחשק שהם כידוע הברקסים: אמנם יש להם ABS, שזה חשוב מאוד, אבל עם דיסק קדמי בודד ויתום, בפירוש חסרה להם עוצמה.
השורה התחתונה
קל לתמצת את ה-DNA של ה-650: אול-אראונדר שעומד בכבוד בכל המשימות. הוא ייקח אותך בבוקר לעבודה דרך הפקקים, ירחף מעל כבישים בינעירוניים בדרך לביקור אצל הדודה ברחובות וגם ישמח לצאת איתך בשבת בבוקר ליישר כמה סיבובים. וכל זה בלי שהתייחסנו בכלל למבנה הדו"שי והאפשרות לצאת פה ושם לאיזה טיול שבילים קטן. עכשיו תוסיפו למשוואה כלי שהוא קל מאוד לרכיבה ולשליטה (מה שמכונה לעיתים, ולא תמיד בצדק, "אופנוע למתחילים") ותקבלו חבילה נאה בהחלט. ואם זה כרטיס הכניסה למשפחה אני בהחלט מסוקרן לראות מה יש לדגם הבכיר להציע.
