סומוק סומיינג, תושב מחוז סורין, שבדרום מזרח המדינה האסייתית, יצא מביתו ב-1999 לכיוון בנגקוק במטרה למצוא עבודה ראויה שתצליח לעזור לו לפרנס את משפחתו בכבוד. הוא יצא לכיוון העיר הגדולה יחד עם עם אחד משכניו, אותו החשיב כחבר קרוב, אך זמן קצר לאחר שהגיעו לבנגקוק - "החבר הטוב" החליט לנטוש את סומיינג לבדו.  

סומיינג, אנאלפבית שמעולם לא למד בצורה מסודרת, סמך בעיקר על היכולות של שכנו שידאג לארגן לשניהם עבודה, אך כאמור הוא נותר לבדו ונאלץ לדאוג לעצמו - כל זאת בזמן שהיה חסר כל אמצעים כלכליים ואינו יכול היה לחזור לביתו. אחרי תקופת חיפושים קצרה הוא הצליח למצוא עבודה באחד מאתרי הבנייה בעיר הבירה, ולמרות שכלל לא היה בקשר עם בני משפחתו הכל זרם על מי מנוחות לפחות עד 2015, אז המצב הסתבך באתר הבנייה והוא נאלץ לעזוב את עבודתו.

אחרי שהתלבט ארוכות לגבי עתידו, סומיינג החליט לקבל את הצעתו של אחד מחבריו באתר להצטרף אליו לעבודה בדיג בעיר פוקט. אחרי שהגיע לפוקט והכיר את מנהליו, הוא הבין מהר מאוד שהוא נקלע לתסבוכת - מנהלו הישיר לקח ממנו את כל מסמכיו ותעודות הזיהוי שלו, ובמקום לעבוד בדיג, הוא הוכרח לסחור בסמים. לטענתו של סומיינג, באותה תקופה הוא גם הוכה בלי סוף ועבר התעללויות קשות שהשאירו בו טראומות כמו גם צלקות על פניו וגפיו.


באחת הפעמים בהן הוא עסק בסחר בסמים בין מדינות אסייתיות בשליחות מנהליו, הוא נתפס על ידי משטרת מלזיה ונידון לשנים רבות של מאסר. למזלו, אחרי שישב תקופה קצרה בכלא המלזי, הגיעו לפגוש אותו נציגים של הארגון נגד סחר בבני אדם אשר שמעו את סיפורו ודאגו להוציא אותו במהרה מבית הכלא ולחזירו למולדתו. 

חזרתו המפתיעה הצליחה לרגש את כל תושבי עיר הולדתו, ובמיוחד את אמו הקשישה שפרצה בבכי קורע לב כשראתה אותו לראשונה אחרי כמעט 20 שנה. אחרי שהרוחות נרגעו מעט, בני משפחתו סיפרו לו שהיו משוכנעים שהוא מת לפני כשנתיים, ואחרי שנים של חיפושים שלא הובילו לדבר - הם החליטו להשלים עם מותו וערכו לו טקס קבורה סמלי בתחילת 2016. "לא הצלחתי לחזור לביתי רק כי אני לא יודע לקרוא או לכתוב", סיפר סומייניג. "אני חייב להודות שהתגעגעתי הביתה ולאמא שלי. אני כל כך שמח להיות פה", סיכם את הדרמה לה היה שותף במשך שני עשורים.