השבוע שאלו אותי למה קוראים לקטשופ – קטשופ! ואני חשבתי לעצמי שאם המדור הזה רץ אוטוטו שנה, מה לקח לכם כל כך הרבה זמן להיות מוטרדים מזה שאתם אוכלים רוטב של "חנות חתולים"?
כן כן, קטשופ – עיוות מאנגלית של הביטוי cat-shop הגיע אלינו.. סתם נו, מה אתם אוכלים סרט? נראה לכם באמת חנות חתולים? התשובה הרבה יותר גרועה מזה.. אני מבקש שתכינו את הדרכון שלכם כי זה הולך להיות מסע ארוך, הקטשופ הוא באמת עיוות של מילה שאנחנו לא יודעים בדיוק איך לומר אותה אבל כנראה שזה משהו בסגנון "קיסאפ". מה שהתחיל בסין בתור סוג של רוטב חצילים לפני כ-300 שנה גלש למלזיה, מדינה שנמצאת מרחק כמה סירות דייגים מסין, והפך לרוטב דגים על בסיס פטריות, סרטים או צדפות. מלחים בריטיים שביקרו באזור חזרו לאנגליה ולאירופה בכלל עם הרוטב ועיוותו את המילה כך שהיא נשמעה כמו קטשופ. אותו הקטשופ הפך להיות שם כללי באירופה של המאה ה-18-19 לרטבים חמוצים שהגיעו מעבר לים, מהמזרח במקרה שלנו.
הקטשופ לא הפסיק שם והמשיך להתגלגל בעולם עד שהוא נחת כמובן בארה"ב, מדינה שידועה בחיבתה לעגבניות, שם הוסיפו המון עגבניות לרוטב, הורידו את כל שאר המרכיבים ונשארו עם אותו השם אבל טעם חדש! והאמריקאים בדרכם האמריקאית משליטים את כל המנהגים שלהם על ארצנו הקטנטונת והנה אנחנו אוכלים רוטב ששמו הגיע במשחק טלפון שבור ענק, חובק עולם ועל פני 300 שנה לערך.. ועכשיו שמישהו יזמין לי צלחת צ'יפס גדולה בבקשה.
אני חייב לומר שלעיתים מגיעות למדור שאלות שאני חושב פעמיים האם לענות או לא. אחת מהשאלות הללו הגיעה לפני כמה שבועות כשקורא שאל כיצד עובד משתיק קול לאקדח והאם ניתן לאלתר משתיק מדברים שיש בבית?
משתיק קול הוא המצאה די מגניבה, מדובר על סוג של צינור שמתברג על הקנה והוא מפחית את הקול שמופק בעת ירי. שימו לב, הוא רק מחליש, הוא ממש לא מעלים אותו לחלוטין. בשביל להבין איך הוא עובד צריך להבין מה גורם לרעש מלכתחילה. אז כשאנחנו נוקרים כדור משתחררים המון גזים שרק רוצים לצאת מהקנה, כאשר הגזים נפלטים מחור אחד בקצה הקנה הם יוצרים גל הדף חזק, זה צליל הירי הרועש והמוכר לנו כל כך. בנוסף לזאת הכדור עצמו, שלרוב נורה במהירות גבוהה ממהירות הקול יוצר מעין שריקה עזה כשהוא מפלח את האוויר ויוצר עוד רעש.
משתיק קול בנוי מקנה בעל הרבה חללים אשר גורמים לגזים המתפשטים להתפזר בתוך אותם החללים החלולים וכך כמות הלחץ פוחתת, מה שמנמיך בכמה רמות את עוצמת קול הירייה. שלא ימכרו לכם שטויות, משתיקי קול לא נשמעים כמו "פיו פיו" בסרטים של ג'יימס בונד, הם נשמעים בדיוק כמו ירייה רגילה, רק בעוצמה נמוכה יותר, אפשר לראות את זה בסרטון המצורף בו הבחור פשוט יורה בהרבה מאוד אקדחים עם משתיק קול בחצר האחורית שלו (כי אין משהו טוב יותר לעשות בצהריי שבת?) בכל מקרה, רק שתדעו שמשתיקי קול לא חוקיים בארץ, אלא אם כן אתה פועל בשרות המדינה כמו צה"ל ומעלה בדרגות החשאיות. ובקשר לחלק האחרון בשאלה שלך, האם ניתן לאלתר משתיק קול? לא. אבל זה לא אומר שאנשים לא מנסים, לירות דרך כרית כמו שרואים בסרטים ייתן לך בעיקר מוות פואטי עם אפקט של נוצות באוויר, אבל נמצאו כבר כמה ארגוני פשע שירו תוך כדי שהקנה היה מוכנס לבקבוק עם נוזלים שונים. שזה סוג של רעיון יצירתי, אז שיהיה לך בהצלחה, שלח לי את מספר האסיר שלך אני אשלח לך כסף לקנטינה..
ועכשיו אני גאה לענות על אחת השאלות היותר הזויות שקיבלתי במהלך הזמן האחרון: מדוע ישנן מטריות צבעוניות קטנות בקוקטיילים?
שאני אבין, אין יותר גזרות כלכליות, כל אפריקה מתפוצצת באוכל וזוג צעיר יכול לקנות לו דירה חדשה ועוד שיישאר לו עודף לאיזה מנוי לתיאטרון שאתם מוטרדים משאלות הרות גורל שכאלה?! טוב נו, נענה על זה. אבל אתם מתחייבים ללכת לאיזו הפגנה אחר כך למען משהו חשוב. עכשיו לענייננו, נכון שכיום אין שום סיבה הגיונית להיראות בפומבי עם קוקטייל צבעוני שנעוצה בו שמשייה קטנה, ואם כבר נתפסתם על חם, בבקשה אל תגידו שאתם קוראים את המדור שלי, אני מנסה לשמור כאן על רמה מסוימת אתם יודעים.
שמתם לב שכבר הספקתי לתקן שמדובר בשמשייה ולא במטריה? שימו לב: מקור שמשיות הקוקטיילים בעידן החדש מגיע מארה"ב. שם, מתי שהוא בשנות ה-30 של המאה הקודמת, מסעדת "דון המשוטט בחופים" (בתרגום חופשי כמובן) אשר נוהלה על ידי דון, התחילה לשים באוכל שלה שמשיות דקורטיביות כאלה. למה? כי דון היה מסתובב בין חופי העולם, ופעם אחת הוא הגיע לפולינזיה. שם נהוגה תרבות הטיקי והמאורי (כל השמלות הוואי, אננסים עם קשים וכדומה). הוא מצא שם גם שמשיות צבעוניות שאנשי המקום מכינים בשביל להעביר את הזמן (וכי הם חיים על אי די בודד, אני מאמין שחם שם) דון נדלק והחליט לעשות לזה עלייה לארה"ב ולפתוח מסעדה עם קונספט טרופי אקזוטי.
אחרי שדון הביא את התרבות לארה"ב, חבר מתחרה בשם ויקטור ברגרון בעל רשת המסעדות 'ויק הנווד' לקח לו את השמשייה צעד קדימה והתחיל להריץ בבר שלו סדרה של משקאות אקזוטיים שמקורם בתרבות הטיקי, משקאות כמו מאי טאי, מוחיטו, דאקירי ועוד. וזה תפס חזק, בדיוק כמו שהיום מוכרים "חומוס מזרח תיכוני אקזוטי" בקנדה או משהו כזה.. ארה"ב השתגעה מתרבות הטיקי ומסיבות צבעוניות עם שמלות קש התפשטו כמגפה במדינה עד לבוא מלחמת העולם השנייה שדיכאה את האופנה הזו והשאירה אותה על אש קטנה רק בתחום הבר, וכך זה השתמר עד היום. אז עדיין יש תקווה לפלאפל שיכבוש את אנטרקטיקה.
"אהלן לאון, אתמול כשניסיתי להוריד לחברה שלי את החזייה הסתבכתי מעט ואחרי כמה ניסיונות הצלחתי. ואז עלתה בי השאלה מה השיא בהורדת חזיות בעולם, ואם אין שיא כזה, אולי הגיע הזמן לעשות?, ניב"
היי ניב, איך אני אוהב שילדים בני 14 משתלטים על המדור. אז אתה יכול להרגיע את ה"חברה" שלך ואני אגלה לך שיש אנשים יותר בודדים ממך שכבר חשבו על קטגוריה שכזה וצברו אין ספור שעות בלגנוב את החזייה של אחותם ולהתאמן עלייה. אחד מאותם האנשים הוא תום בוגן, אשר הגיע לתוכנית שוברת השיאים של גינס בגרמניה שם נעמדו בפניו כ-50 יפייפיות ואפילו כמה שפנפנות פלייבוי בהלבשה תחתונה בלבד, כמובן שמבחינתי כל שיא כבר היה נשבר ברגע הזה אבל תום בחור רציני. הוא סידר אותן בשורה, ביקש מהן להפנות לו את הגב ומרגע שהשעון התחיל לרוץ כך גם אצבעותיו של תום. החוקים פשוטים מאוד, בפני תום עומדת דקה אחת בלבד בה הוא חייב להשתמש ביד אחת בלבד בכדי לפתוח את החזייה לחלוטין. וכנראה שבמשך העשורים האחרונים הוא אכן הצליח לפתח את הטכניקה שלו כך שהוא שבר את השיא הקודם שעמד בסך הכל על 42 חזיות בדקה והצליח לפתוח לא פחות מ-56 חזיות בדקה אחת.
אבל ניב, אני לא רוצה שתרגיש רע מזה, אל תשכח שלתום היו תנאים טובים כמו שאבזם החזייה הייתה מופנה כלפיו, כל האירוע התרחש באור מלא ומלא אנשים הריעו לו. אני בטוח שבתנאים האלה היית מצליח לא פחות.
הידעתם שאתמול היה יום המוזיאונים הבינלאומי? יש עוד הרבה דברים שאתם לא יודעים, אז תשלחו לנו שאלות בפייסבוק, השאירו שאלות בתגובות למטה או ב-men@mako.co.il ולאון קמלמן כבר ימצא את התשובות בשבילכם.