שלום לכולם, הנה מתחיל לו עוד שבוע וגם הפעם אנחנו הולכים להתחיל אותו יחדיו עם התשובות לשאלות הכי מוזרות ששאלתם אותנו, אז נתחיל עם שאלה שהגיעה לנו במייל מפי דורית שרצתה לדעת מהם בדיוק אותם פרפרים שיש לנו בבטן כשאנחנו מתרגשים?
שלום דורית, אני זוכר את הפעם הראשונה שהרגשתי פרפרים בבטן, זה היה כשצפיתי לראשונה בטעות בסרט טיטאניק מהסוף להתחלה וראיתי אנשים בונים אוניה שלמה באמצע האוקיינוס ושטים איתה לאנגליה, וזה היה די מרגש.. בכל מקרה הרגשתי פרפרים בבטן, בדיוק כמו שכולנו מרגישים בכל מיני מצבים של התרגשות, התאהבות או כשהשליח עם הפיצה מגיע. אז מה זו אותה תחושה נפלאה ומאיפה היא מגיעה? כמובן שהחשוד הראשון שלנו יהיה המוח שהמערכת הסימפתטית בו, זו שדואגת לכמה מהאינסטינקטים הכי חייתיים ופרימיטיביים שלנו במצבי קיצון, דואגת לשלוח פקודה של שחרור אדרנלין לגוף שכמובן מגיע גם לאזור הבטן ואז מתחיל הקסם:
יחד עם הפרשת האדרנלין לגוף, לרוב בזמני חירום, אך גם במצבים של התלהבות יתר, נעשים עוד שינויים חשובים מאוד בגוף שהמוח מפקד עליהם: העורקים שמזרימים דם למערכת הנשימה ולשרירים שלנו מתרחבים ומספקים יותר 'דלק' לאזורים הללו על חשבון מערכת העיכול שצורכת הרבה מאוד 'דלק' אבל פשוט לא חיונית כרגע כדי לשרוד בפרק הזמן הקצר שבגללו האדרנלין מופרש. עכשיו, מכיוון שאי אפשר לאכול מהפיצה ולהשאיר אותה שלמה, הדם שנגרע ממערכת העיכול גורם, לאחר זמן מסוים לתחושה לא נעימה, כאילו משהו מפריע, אפשר להמחיש את זה כמו סוג של נימול באזור הקיבה וזה בדיוק מה שגורם לנו להרגשה של פרפרים בבטן. כמעט כמו שאת נרדמת על היד שלך והיא משדרת לך "הלו! תביא קצת דם לפה אני נרדמת!" אז בערך אותו הדבר רק לא. כי חסרים לנו שם קצות עצבים ועוד דברים שיגרמו לתחושה.. אגב אפס מתוך עשרה רופאים ממליצים על שתיית קוטל חרקים כתרופה לתחושה של פרפרים בבטן (סטיגי-פאקין-דיש).
מכירים את הקטע הזה שגברים בקושי יכולים להבדיל בין שחור ולבן אבל נשים מבחינות בין אלף גוונים שונים של ירוק זית? אז את 'מנש מנשה' זה כנראה מספיק הטריף שהוא החליט לשאול האם נשים באמת רואות יותר צבעים מגברים?
יופי מנש, סוגיה חשובה, עדיף שתשקיע את המחשבה שלך פה כי אין מספיק רעבים בעולם.. בכל מקרה, שמחתי לבדוק מהו שורש הבעיה הזו שמספקת כל כך הרבה חומרי סטאנד אפ לקומיקאים על במות בכל רחבי העולם, מה יש לנשים שגורם להן להבדיל בין כל כך הרבה צבעים שאין לגברים? והתשובה הרבה יותר פשוטה ממה שחשבנו: לנשים יש יותר קולטני צבע בעיניים.
תראה מנש ושאר העולם, בעין של כל אחד מאתנו (אפילו שלך) ישנם קולטני אור שעוזרים לנו לקלוט את הקרני האור ואז לפענח אותם לצבעים. ממספר מחקרים שנעשו בכמה אוניברסיטאות שונות ברחבי העולם מצאו כי לאחוז מסוים של נשים שעדיין לא ברור כמה (יש האומרים רק 2 אחוזים ויש האומרים ש-50 אחוז..), יש יותר קולטני אור, דבר המשפיע טוב יותר על היכולת שלהם להבדיל בין צבעים שונים בעוד שלגבר יש פחות קולטני אור בממוצע. אגב, זה דבר שיכול גם להסביר אולי מדוע הרוב המוחלט של עיוורי צבעים הם גברים.
עוד נוסיף שהגנים שאחראים לכל עניין הראייה שלנו יושבים בעיקר על כרומוזום איקס, מה שלנשים יש שניים ממנו ולגברים רק אחד, אז זה רק מחזק את הטענה, אבל חשוב מאוד להדגיש שנמצאו גם מעט מאוד גברים שהם בעלי מספר קולטנים גבוהה מהממוצע, אנחנו פשוט קוראים להם סטייליסטים, אבל המדענים מתעקשים לקרוא לכל אותם האנשים, גברים או נשים, פשוט בעלי מוטציה, במובן הטוב של המילה כמובן.
בעקבות המערכת החורפית שעברה עלינו לטובה צצו הרבה שאלות חורף, אחת מהן חזרה על עצמה כאשר חלקים מכם רצו לדעת האם זה נכון שדווקא מהראש מאבדים את מרבית חום הגוף?
וואו, אני יודע שאני הולך לעצבן כמה סבתות עכשיו, אבל אני מצטער, אין בזה שום הגיון.. הרי אם נחשוב ברצינות גם כובע מאוד מחמם לראשי לא יעזור לי לשרוד את החורף עירום לחלוטין ומשחק בשלג נכון? סתם, אני יודע שאני מגזים, אבל האמת שמדובר "במיתוס מדעי" שהונצח על ידי משלחת של מדענים אמריקאים שיצאו לאנטרקטיקה בשנות ה-50 של המאה הקודמת. אותם מדענים "גילו" שהאדם מאבד את רוב חום גופו דרך הראש אבל זה כנראה בגלל שהם היו מוכסים ברוב גופם פרט לראש...
אז השאלה הזו ממשיכה להישאל על ידי מצוננים רבים והרופאים ממשיכים לענות להם שאין הרבה קשר בין הדברים. למען האמת חובה להזכיר שמרכז הראש הוא אזור חם מאוד. אבל אין ספק שהגוף שלכם צריך מעיל טוב הרבה יותר משהוא צריך איזה כובע.. אתם יכולים לערוך את הניסוי בעצמכם, סעו לשחק בשלג עם מעיל ועם כובע אבל נגיד בלי כפפות או יחפים.. מאיפה עכשיו בורח רוב החום?
'שורטי' שלחה לי שאלה במייל השבוע: "אל תחשוב שאני איזו אובדנית אבל זה סתם מעניין, האם יש מקרים בהיסטוריה שהרבה אנשים מתאבדים יחד? ואם כן, מה מהי ההתאבדות הכי גדולה?"
אהלן שורטי, דבר ראשון התשובה היא כן, ברור שיש התאבדויות המוניות. על חלקן גדלת והתחנכת, היית פעם במצדה לדוגמא? יש שיגידו שכאלף אנשים הקריבו שם את חייהם למען החירות והבניית האתוס הציוני, ויש שיגידו שמדובר לא פחות אלא ברצח של אותם אלף בני אדם וכמובן, האהובים ביותר עליי, אלו שיגידו שמדובר במחסן תבואה גדול ולא היה בכלל שום מרד.
בכל מקרה, ההתאבדות הגדולה ביותר בהיסטוריה המודרנית שמתועדת התרחשה ממש לא מזמן. בשנות ה-70 קם לו כומר בשם ג'ים ג'ונס שהחליט, כמו רבים וטובים לפניו, שהוא המשיח. הוא הקים סביבו קבוצת מאמינים והם הפכו לכת בשם "מקדש העם". ג'ונס היה מאוד מצליח בעסקי ניהול הכת ועד מהרה הוא פתח קומונה בלב הג'ונגלים הצפוניים של גיאנה בדרום אמריקה לה הוא קרא, כמובן, 'ג'ונסטאון'. בשנת 1977 הקומונה כללה סך הכל כ-50 איש אבל רק שנה לאחר מכן הם כבר נשקו לאלף מלמטה. וזה הרגע בו הממשל האמריקאי החל לרחרח את האזור יותר מידי לטעמו של המנהיג, אז לאחר ביקור אחד של הסנטורים הדמוקרטיים באזור, ורציחתו ביריות שניה לפני שעלה חזרה למטוס, הכין המנהיג משקה פירות עם ציאניד (בדיוק כמו שילדים אוהבים?) ואמר לכל הקהילה לשתות את המשקה. למחרת נספרו 909 גופות באזור.
שלב השאלות הקשות: האם בוודאות מדובר בהתאבדות? זו שאלה טובה, ברור שחלק מהאנשים שתו את המשקה והתאבדו כי זה היה רצון המנהיג ולכן גם רצונם, אבל ישנם עדויות על אנשים שניסו לברוח ונורו או שהוכרחו לקבל את השיקוי על ידי זריקות. הרבה קונספירציות עלו מהסיפור הזה, אבל הכותרת, לפחות עד שמישהו יוכיח אחרת, מדברת על התאבדות.
"אל תשאל על מה המדור יכול לענות לך. תשאל מה אתה יכול לשאול את המדור!" בקיצור, שלחו לנו את השאלות שלא נותנות לכם לישון בפייסבוק, אפשר גם בתגובות למטה או ב-men@mako.co.il ואנחנו נדאג שלאון קמלמן ימצא את התשובה עליהן.