רבות נכתב ונאמר על הדרכים והמחוות באמצעותן מנסים בני המין הגברי להרשים את בנות המין היפה, אך מעט מאד נאמר (אם בכלל) על התהליך בו המחוות משתנות על פי מיקומנו במערכת היחסים. בדיוק בגלל זה החלטנו להציג בפניכם את הכתבה הבאה, פרי מחקר מתמשך של כתבי ערוץ הגברים: אבולוציית מחוות ההרשמה, על פי ציר זמן מערכת היחסים.
דייט ראשון: מיומנויות נהיגה, קשרים עם הברמן, מחוות של ג'נטלמן
לאחר שאספת אותה מביתה (באיחור חצוף אך אופנתי) אתם מגיעים לאזור הפאב אליו קבעתם שהולכים. במהלך חיפוש חניה אתה קולט בזווית העין פיסת אדמה פנויה אשר דורשת תמרון ברוורס, ומתחיל להריץ תסריטים מביכים בהם אתה דופק חניה נשית הדורשת זיגזוג הילוכים.
אתה עוצם עיניים, משחזר בראש את הסבריו של כרמונה המורה לנהיגה, משחיל את האוטו בבת אחת, מסתכל לה בעיניים, ויוצא החוצה מבסוט מעצמך. "הנה יש כאן מקום פנוי", היא אומרת בכניסתכם לפאב. "לא לא... חכי רגע", אתה אומר ומושך עוד דקת עמידה עד שיתפנה מקום ישיבה ליד הברמן שמזהה את פרצופך, אך בינינו – לא בדיוק זוכר איך קוראים לך.
"מה המצב יא גבר!" אתה קורץ תוך כדי החלקת יד מוגזמת לכל הדעות, מתפלל שהוא יזהה ואולי אף יפרגן בצ'ייסר לחיזוק הסטטוס. בעת הגעת החשבון אתה זורק בהפגנתיות את כרטיס האשראי ה-"פלטינה סטודנט" שלך, וכאשר היא מציעה להשאיר את הטיפ אתה עונה "את מעליבה אותי", ומפרגן בשטר של עשרים. גביר העיר.
חצי שנה יחד: מבשל לה, מפרגן לה, זוכר תאריכים
עברה לה חצי שנה והתנדבת ברגע של שרמנטיות לבשל לשניכם ארוחה רומנטית. לאחר שנכשלת בהכנת המנות שהצענו לך, אתה מאלתר ומפעיל את התותחים הכבדים. "וואו... לא ידעתי שאתה מבשל... זה כל כך טעים", היא מצליחה להשחיל בין ביס לביס, בעוד שאתה מסמס הודעת "האוכל מעולה, תודה אמא" מתחת לשולחן.
תוך כדי שיחה צף לו השם של הפצצה ההיא מהמשרד. "אתה חושב שהיא יפה?" היא שואלת בקול מתעניין ומכשיל. "אה... ככה... נראית סבבה, אבל בואי נגיד שהיא לא בדיוק מדענית גרעין", אתה אומר וצובר ניקוד על היותך בנאדם עמוק שלא חושב רק על "הבחוץ", אלא גם על "הבפנים".
פתאום אתה שובר את השיחה צפונה, מתחיל לדבר משום מקום על אירוע לא קשור אי שם בנובמבר. היא עונה תשובה לאקונית, ואז אתה זורק כבדרך אגב, "אין לך יומולדת בנובמבר? 9 ככה?" ויודע ששמך ייצא למרחקים בתור "ההוא שזכר".
בדיוק עברתם לגור יחד: עוזר בבית, מפתח את הגוף, מפגין גבריות
"וואוו מאמי! ניקית את החלונות?", היא אומרת בקול מתלהב בכניסתה לדירה. "מבפנים ומבחוץ", אתה עונה בטון מסופק בידיעה שלא תעשה זאת שוב לעולם. בעוד היא מתיישבת על הספה בסלון, אתה יורד למצב מאוזן ומתחיל לעשות פוש-אפס. "מה אתה עושה?", היא חצי שואלת חצי צוחקת. "מה זאת אומרת? את האימון היומי שלי", אתה עונה בענייניות. "אתה מתאמן? תמיד התאמנת?", היא שואלת בפליאה. "ברור, חובה לגרז את השרירים האלו כדי שלא יצברו חלודה", אתה עונה ומנצל את השנייה הזו בכדי לקחת אוויר לפני שאתה מאבד הכרה.
לפתע מתחילה מוזיקה בקולי קולות בדירה שמעל ואתה קולט בעיניה את המבט המחפש את האביר על הסוס הלבן. "חכי כאן, אני כבר חוזר", אתה עונה בקול מסוקס ולובש את הגופיה. בעודך עולה בחדר המדרגות אתה מתפלל שהדיירים מעל הם לא הנרקומנים מלמטה ומשחרר אנחת רווחה כששכנך החדש אומר לך: "סבבה אחי, מצטער על הרעש".
גרים יחד יותר מחצי שנה: להרשים אותה? למה?
הגעתם לשלב בו אין סודות. אתם מרגישים נוח מדי אחד עם השנייה ובשלב זה, ניסיונות ההרשמה שלך מקבלים תפנית מעניינת. אתם מעוכים ומדושנים לאחר ארוחה מוגזמת, כאשר לפתע היא אומרת: "פאק, נשארו עוד שלושה בורקסים, אני שונאת לזרוק אוכל". "תביאי תביאי", אתה אומר, ושומע אותה מסננת "חזיר" בעודה מעבירה את הצלחת. "לא חזיר! גבר!", אתה אומר בפה מלא ומשחרר נפיחה בעלת נוכחות ריחנית, ווקאלית ואף מעט ויזואלית לחלל החדר. "חזיר מסריח", היא אומרת בעודה עוברת לחדר השני. "איזה נאד, אה?", אתה שואל/אומר בקול גאה ומפעיל את הפלייסטיישן. לא עוברות 15 דקות ואתה מתחיל לצרוח באמוק: "מאמי בואי לפה! את חייבת לבוא!". היא באה בריצה מטורפת וצורחת: "מה?! מה?!". "את חייבת לראות את הגול ששמתי עכשיו, זה ברמה הקשה", אתה צורח חזרה. היא מסתכלת עליך בייאוש, מסתובבת וחוזרת לחדר השני מבלי להגיב לקול קריאתך "מלך הפלייסטיישן גר אצלך בבית ואת לא מעריכה!".