מסיבת רווקים. כאילו שלא מספיקה העובדה שאתה מאבד חבר לטובת אישה נודניקית ונאלץ לספוג קנס כספי כבד בשנת מיתון רק בשביל ללוות אותו לרבנות, אתה גם צריך לארגן מסיבת רווקים, והיא חייבת להיות מותאמת לפנטזיות בלתי ישראליות בעליל, כולן מבית היוצר של הדוד סם. אנחנו יכולים לינוק מסרטי קולג' כמה שנרצה, אבל פה זה לא שם.
מה כבר אפשר לעשות פה בשביל לארגן ערב לדורות? עוד על האש מאוס במכמורת? חשפנית משומשת שתפדח את החתן האומלל, שיפחד להעביר לה אצבע על התחת כי האבא והאח של הכלה היו חייבים לדחוף את עצמם למסיבה? לקחת את האסיר לטפס על קיר כמו אידיוט בספורטק? או אולי לצאת למסיבה בחלונות הגבוהים בשביל לספר לכוסיות שם שאתם חוגגים לחבר שלכם מסיבת רווקים רק בשביל לגלות שזה מעניין להן את החלק בחוטיני שלא מבצבץ מעל הג'ינס?
מה נשאר? נשאר לעשות מסיבת רווקים בלאס וגאס. כי אם יש לך כסף – ובמקרה הנדון מדובר בחתן שמרטיב שטרות של דולר כדי להשתמש בהם כמטפחות לחות מדי פעם – זאת זכותך, סליחה, חובתך, לעשות דברים בסטייל.
מה שעושים בווגאס נשאר בווגאס. חוץ ממה שהמצלמות אבטחה תופסות
כל מי שמחזיק בוויזה עדכנית לארצות הברית ולא בזבז אותה על סופ"ש של שופינג בניו יורק מכיר היטב את ההרגשה ברגע שכפכפי הקרוקס דורכים בשדרת הסטריפ. מספיק רק לראות את המלונות, אורות הניאון ושלל הכוסיות מכל רחבי הגלובוס שמפזזות בין קזינו לקזינו בשביל להתחיל לדמיין את אלביס, סינטרה וכל מה שרק מקשר בין סקס, סמים ומופעי בידור. משלל המלונות שיש לעיר האורות הזו להציע אנחנו בחרנו בהארד רוק הוטל בתור המקום שבו מה שקורה בווגאס, נשאר שם. אמנם הארד רוק לא ממוקם בלב הסטריפ, אבל כמוזיאון הרשמי של הרוקנרול, הוא נחשב לאחד המלונות החזקים בעיר, עם יחוס שכולל סלבס עולמים בתור לבלאק ג'ק. התמקמנו בשורה של חדרים עם גישה מהירה לג'קוזי והתחלנו לעבוד.
חוקי מסיבת הרווקים גורסים שלאף אחד מהחבורה אסור להישאר פיכח סחי יותר משלוש דקות. התוצרת המקומית היא לא מה שקונים ברחובות של תל אביב, ולכן השתדלנו להזהר – כל זאת מלבד החתן המיועד, שלפי החוק, עד שלא מתרחש אובדן הכרה, לא יכול להפסיק להרעיל את עצמו.
אחרי סיור קטן במצגי הרוק'נרול של הארד רוק שלא ממש עניין אף אחד, עטנו על הקזינו, שגם בשעה אחת עשרה בצהריים עומד עמוס – בעיקר בקשישים ושוגרז על ברכיהם של הדדיז שלהן. כמה חכם זה לנסות להמר כשאתה שיכור? ובכן, תראה כמה כסף יש למלונות האלו ותבין לבד. את גילויי השמחה הספונטנים שלנו גילו גם אנשי האבטחה של המקום, שהפנו אותנו לשחק פוקר צלעות שבורות בחנייה של המלון.
האפרטיף
מרוששים, זקוקים לאינפוזיה ובעיקר מבסוטים\ עברנו לשלב הבא של האירוע: מסיבת בריכה בהארד רוק עצמו, מסוג הדברים שרואים רק בערוץ אי ובקליפים של היפ הופ. תמורת 20 דולר אתה מקבל צמיד שמבטיח לך אלכוהול חינם וגישה חופשית לכל מחשוף נודד בסביבה. הבריכה של הארד רוק היא כל מה שבריכה במלון בארץ היא לא: ענקית, גדושה במגלשות מים, בר וקיזנו על הבריכה עצמה ובעיקר צעירים וצעירות אמריקאים עם נטייה לא מוסברת להתערטלות בפומפי.
הרמקולים הענקיים מפציצים במוזיקה שחורה, כולם בבריכה עם דרינקים ביד, ריח של כרוניק קורע את האוויר וכמויות של כימיקלים לכל דורש. לקח לנו כמה שניות להבין שאנחנו לא בחוף הוילג' באילת ולהתחיל להשתלב בסצנה. באופן משונה, הבחורות כאן דווקא התרגשו מאוד לשמוע שאנחנו חוגגים מסיבת רווקים. חשוב לדעת שלהרים בחורה אפרו אמריקאית על הכתפיים בבריכה בזמן שאתה במצב סטלה הרסני זאת בהחלט לא משימה פשוטה הגובלת בקילה אבל זה שווה בשביל לראות אותה אחרי זה מניפה את החתן במשחק תרנגולות בגרסת הטופלס.
ההשתוללות נמשכה כל עוד השמש שיתפה פעולה – וברגע שהיא החליטה להתקפל חתכנו משם, לא לפני שדאגנו שכל מי שלא מאמינה בבגד ים מלא הבטיחה את השתתפותה באירוע השיא של היום שיערך יותר מאוחר בלילה.
המנה העיקרית
אחרי ארוחת צהריים שכללה טעימות ממיטב הבקר המקומי ומנוחה קלילה בחדר, השלב הבא היה לספוג קצת תרבות. עם שלל אופציות למופעים בווגאס הבחירה במקום שיארח אותנו לא הייתה קלה. רצה הגורל וג'רי סיינפלד הופיע בערב בסיזאר פאלאס. אפילו בלי קוסטנזה וניומן לידו, סיינפלד הוא עדיין הדבר הכי מצחיק שיש; אבל המופע עוד לא נגמר, והחתן כבר התחיל להתלונן שעברו כבר יותר משלוש שעות מהפעם האחרונה שהוא ראה חזה חשוף והגיע הזמן לעבור לרגע השיא של הערב.
כיאה למסיבת רווקים ולשוחד ליחצ"ן מקומי שבמקרה הוא גם ישראלי, פינק אותנו מועדון ה-54 המקומי בחדר VIP עם פינוקים ששמורים לכוכבי קולנוע או לסתם חרמנים עם הרבה כסף. גיגיות של אמבטיות מאולתרות שבתוכם חשפניות עירומות עם נתונים שמפארים בדרך כלל גיליונות של בגדי הים שמזמינות אותך לשפשף להן את הגב בתוך הגיגית עצמה. עוד נשים משתלשלות מחבלים מהתקרה, ריקודים אירוטים עם המגה פצצות המתבליינות שרק שרוצות לקחת חלק מבילוי וגאסי איכותי. וכמובן כל יוצאי הספרינג ברייק המקומיים שבאים לשמוח איפה שאפשר.
ובכן, סרטי הקולג'ים האמריקאים אינם כולם בולשיט – כך הערתי לעצמי בעוד אני ממשיך לחגוג. את שאר הלילה, משיקולים של טעם טוב ודרישות החוק, ניאלץ לצנזר.
קלקול קיבה
למחרת בצהריים התעורר כל אחד מאיתנו במקום אחר. באשר לי, מצאתי סימני נשיכה בכל הגוף וצריבות במקומות אינטימיים. החתן המיועד מצא את עצמו באמצע הליך לשטיפת קיבה בבית החולים המקומי. מסתבר שהיה לו מזל: הוא נפל על חבורת חשפניות טובות לב שמצאו אותו בשירותים ופינו אותו לטיפול.
את שלושת הימים הבאים העביר החתן באשפוז, ואנחנו בהתאוששות על שולחנות הרולטה בניסיונות כושלים להחזיר קצת מהכסף שבוזבז, עד שהבנו שעדיף להידבק למקומטות על יד מכונות ההימורים ולשחק על קוורטרים.