22:30 אני והג'ינג'ית בתור בחוץ, לא היחידים שמחכים לזכות להכנס. לא צפוף, וזה הזמן שבו אפשר לעמוד בחוץ בבאר שבע בלי למות מהחום. בכל זאת, עדיין לא הייתי במאנצ'ילה, ואני רוצה לראות על מה כולם מדברים.

22:50

אין תמונה
המאנצ'ילה. התמונה מטושטשת, אתה אומר? חכה שתראה את הכתב
בראש התור, הזאתי בכניסה שואלת אם אנחנו רק שניים ומפנה אותנו לשני כסאות מסביב לבאר. כסאות זו לא בדיוק המילה הנכונה. אלו ספות זעירות, שכמו שנגלה בהמשך, מיועדות בעיקר לרביצה רופסת או לשכיבה. המקום ענק - חלל מרכזי עם זולות, בר עגול עם ספות רביצה שמקיפות אותו, ועוד איזור עם כסאות גבוהים ושולחנות, לאלו שלא מסגולים להרגיש בנוח בבאר שלהם. המוזיקה רועשת והקהל, שממלא את המקום מקיר לקיר, רועש כפליים. התפריט מציג הרבה אוכל, וקצת פחות אלכוהול. האלכוהול בעיקר נותן תחושה של יציאה ידי חובה ברוב התחומים, עם כמה השמטות קריטיות כמו זה שאין גינס. המחירים גם לא בדיוק באר שבעיים, עם גולדסטאר מהחבית ב-19/21 שקל, אבל הג'ינג'ית גילתה לשמחתה שבתחום הקוקטיילים התפריט דווקא לא עושה בושות. מזמינים.

23:15, אני תוהה מתי המשקאות יגיעו, ומגלה להפתעתי שהם כבר על השולחן, מחכים לנו. הבחורות בצוות הבר עושות את העבודה שלהן ביעילות דיסקרטית. אני טוען שהקוקטיילים מראים שהתפריט מופנה בעיקר לבנות, והג'ינג'ית מסבירה למה, כשהיא מצביעה על שני הזוגות שיושבים בספות שסביבנו ומאוד עסוקים. בנות שתויות, היא אומרת, זה משהו שבנים אף פעם לא יתלוננו עליו. מרימים לזה לחיים, ביחד עם חצי מהפאב שחוגג למישהו יומולדת. אני מניח שהעובדה שכולם בפאב סטודנטים, או לפחות נראים ככה, רק עוזרת לאנשים באווירה הטובה והחופשית. כדי להוסיף לאווירה, אני והג'ינג'ית מזמינים עוד סיבוב, ונרגילה.

23:40 אני מאתר בצד השני של הבאר חבר, בשיחה שנראית מאוד ידידותית עם תימניה יפהפייה. שולח לו הודעת "בהצלחה", בזמן שחבר של הג'ינג'ית מגיע ומבקש ממנה עצות, מה לעשות עם הבחורה שהוא פגש בתור. איתה, ועם אחותה התאומה. הג'ינג'ית מציעה להתחיל מלבקש שם – והחבר נעלם.

הנרגילה מגיעה עם ברמן שרירי שמחייך קצת יותר מדי לג'ינג'ית, וכשהוא הולך אנחנו מגלים שהסיבוב השני הופיע בדרך פלא על השולחן. אני אומר לג'ינג'ית שעם כל כך הרבה מקום וכל כך הרבה אנשים חבל שאין בפאב מקום לרקוד, היא אומרת שיש פה ערבי מסיבות. בינתיים, נראה שכל הסטודנטים מרוצים לשבת, או כמו הג'ינג'ית אחרי קצת נרגילה, לשכב, בזולות שמסביב.

00:00 הג'ינג'ית בשירותים. אני מדבר עם הברמנית – היא אומרת שהיא, וכל המלצריות, סטודנטיות. רק צוות המטבח "לא משלנו". אני לא מקבל מספר. החבר שלי יוצא יחד עם התימנייה, אני שולח לו סמס לילה טוב. אני מזמין לי ולג'ינג'ית סיבוב שלישי. היא חוזרת מהשירותים ואומרת שמראה גדולה זה לא משהו ששמים מול אנשים שיכורים בדרך לשירותים, וששירותי יוניסקס גם לא עוזר כשכבר ממילא הפוכים.

00:20 סיבוב נוסף של משקאות מופיע בדרך נס על השולחן. אני כבר מספיק שיכור ומסובב כדי באמת להיות מופתע. ההוא מהתאומות חוזר, ואחרי סיכום מצב קצר הג'ינג'ית טוענת שהיא מכירה את הבחורה, והיא מטורפת. הבחור מתעודד וחוזר לזרועות התאומות שלו. המוזיקה מורידה הילוך מהרעש שהיה מוקדם יותר, והופכת לנעימה. הזוגות המתחרמנים שמסביבנו מרימים עוגן ויוצאים לסיים את הערב במקום אחר, יחד עם רוב תושבי הפאב.

01:00 עוד נרגילה, הפאב כמעט ריק. אחרי המשמרת אחראי המשמרת יושב איתנו, מספר על המקום. נראה שהוא מרוצה מהעבודה, ונראה שהוא גם קצת יותר מדי מרוצה מהג'ינג'ית. כדי להחריף את המצב מגיע גם בעל התאומות, לעוד סשן של ייעוץ טקטי. אני רומז לו שלעזוב אותן כל חצי שעה לא קונה לו נקודות זכות. הג'ינג'ית הפוכה, ומסכימה בשתיקה.

02:00 הג'ינג'ית בוהה באוויר בחיוך נבוב. הנרגילה, יחד עם הסיבוב הנוסף על חשבון אחראי המשמרת, הפיל אותה לחלוטין. התאומות עזבו בלי החבר, וקצת אחר כך גם הוא הרים עוגן. הפאב כמעט ריק, המוזיקה שקטה, אפשר לשכב ולבהות באוויר יחד עם הג'ינג'ית.

03:00 המלצריות רומזות בעדינות שהגיע הזמן לסגור. תוך קצת זמן אני גם קולט את הרמז. אני מתנער מהערפול שהמוזיקה השקטה, הנרגילה והאלכוהול הפילו עליי, ומנסה לנער גם את הג'ינג'ית. הערב היה כיף, אבל יש עוד דרך ארוכה לסחוב אותה הביתה.

מאנצ'ילה, זולה באר שבעית
כתובת: ארלוזורוב 50
חניה: יש, במקום
שעות פתיחה: 20:00 עד 02:30
פיקאפ: הרבה, סטודנטיות. גם המלצריות