אלרד גומא בתערוכת הבירה (צילום: אורן דותן)
מחשבה: אולי היה כדאי לקחת את הכוס הקטנה בכניסה | צילום: אורן דותן

תערוכת הבירה הראשונה בישראל נפתחה בסימן מהפכה: לראשונה הוצגו בירות בוטיק כחול לבן מהמון מבשלות קטנות שכנראה מעולם לא שמעת עליהן, ומעוד מבשלות מוכרות יותר.

בהתחלה לא ידעתי מה אני רוצה לומר על פסטיבל האלכוהול המבורך הזה אבל ברגע שנכנסתי להיכל נוקיה בדרום תל אביב זה היכה בי. המון אנשים, המון רעש, המון כוסות עם סחל'ה של בירה זרוקות בערימות על שולחנות קטנים - והמון בירה. כל כך הרבה בירה, שגם אם יש לך יכולת ספיגה של ניקול בקיבה, אין שום סיכוי לטעום הכול ועדיין להשלים מחשבה אחת צלולה בסוף הערב.

ובכל זאת, הגעתי עם מטרה אחת ברורה: למצוא את היורשת של גולדסטאר. גם כי רציתי לשתות יותר וגם כי רציתי להביא את הבשורה על הלאגר הבהירה החדשה שאפשר להעביר איתה בכיף ערב עם החבר'ה. והיא לא גולדסטאר, כאמור.

האם הגמל מרקד ינצח את הצנונית מזכרון יעקב?

בכניסה מקבלים כוס זכוכית בינונית איתה עוברים מביתן לביתן ומתרשמים מהבירות השונות. הפסטיבל מתקיים במסדרון מסביב להיכל, בקומה שנייה, ולעשות סיבוב מלא זה אתגר אמיתי. היו המון בירות ישראליות, חלקן טובות יותר, חלקן עוד טעונות שיפור, אבל יש משהו כיפי יותר בבירה מקומית אז החלטתי להתמקד בהן (אבל לא למנוע מעצמי גם את כל השאר).

את ה-IPA של מבשלת "הגמל המרקד" התל אביבית שתינו בהתחלה - וזה הרגיש כמו מכת קראטה לגרון. הבירה בעלת אחוז אלכוהול גבוה יחסית לבירות - 7.2%, ועם טעם סביר מינוס היא מזכירה יותר ערק מבירה.

בביתן של מבשלת פאבו מזכרון יעקב המצב כבר השתפר. ה-Radish lager שלהם חזקה במידה מסוימת ובעלת טעם טוב, שנשאר בפה ללא המרירות. צבעה של הלאגר מעט אדמדם ואולי בגלל זה שמה נקשר לצנונית. ה-Israeli Pale Ale שלהם (גרסה ישראלית ל- Indian Pale Ale) עדינה מאוד, אפילו עדינה מדי. מאוד רכה בגרון ולא ממש משאירה טעם בפה. על ארומה אין בכלל מה לדבר.

הגמל המרקד (צילום: האתר הרשמי)
דבר אחד בטוח: הישראלים ניצחו בכל מה שקשור לשמות מקוריים | צילום: האתר הרשמי

כשהגענו למיובאת הראשונה, אפס פילזן הטורקית, התלהבנו שאין תור אבל אז ראינו שבמקום למזוג בירה מברז, הם שופכים אותה מפחיות. היינו אומרים משהו על הטורקים בשלב הזה אבל זה לא הזמן, עם המתיחות וכל זה. נו, לפחות היו חבר'ה מגניבים בביתן.

בביתן הבא לגמנו את Budweiser Budvar הצ'כית שבמהרה התגלתה כבעלת ריח חזק ולא ברור, עם טעם שאני מתקשה למצוא לו תיאור חיובי. אם הייתי צריך לנחש הייתי אומר שזה השלב האחרון במתקן סינון הפסולת בבתי הזיקוק בחיפה. זה חיובי? בכל מקרה, היתרון היחיד שלה הוא שיש לה ריח של גראס. מוזר.

מלכה ואביר נפגשו בעליית הגג לחצי ליטר של אלכסנדר

טוב, אז התחלנו לא משהו והמצב לא השתפר כשהגענו לביתן של מבשלת אביר, שסיימו למזוג מוקדם את הסחורה שלהם, לטענת הברמן כי שתו להם הכול. עם הצלחה אני לא מתווכח, אז הלכתי משם לביתן הבא.

לבירת החיטה של מבשלת "בעליית הגג" יש טעם טוב, שם מוזר וריח מעולה. חוזק בינוני אבל מאוד מוצלחת. משם דילגנו לביתן של מבשלת מלכה מהגליל המערבי, וגילינו את הבהירה עם ריח חלש אבל טעימה בטירוף, קלה ומשובחת. מלכה הזכירה לנו הוגארדן וסימלה את הרגע בו הערב החל להשתפר.

אין תמונה
אלכסנדר זאת בירה שאפשר לשתות המון ממנה ולהמשיך את היום. טוב או לא, תחליט אתה

המשכנו בסיבוב ובשלב מסוים הטעמים בפה התערבבו אז שתינו גרולש כדי לנקות את החיך. אחרי הכול, הבירה ההולנדית הרבה יותר ניטראלית ממי הברז של תל אביב. ה"אמבר אייל" של מבשלת נגב מאוד פירותית, לא חזקה אבל כבדה בעלת טעם טוב וריח חלש. ה"פורטר אלון" שלהם מזכירה יותר קפה שחור עם אלכוהול. במילים אחרות: רצינו לטעום את הגינס של הדרום וקיבלנו פשוט את הטעם של הדרום, ולא במובן החיובי של המילה.

הברמן בעל המבטא הבריטי בביתן של מבשלת אלכסנדר משום מה לא הפסיק למזוג את הבירה לכוס מהברז, בפרצי זרם קצרים ומהירים, עד שלבסוף הושיט לי את הכוס בחזרה מלאה בקצף. לא ממש הבנתי מה זו הטכניקה הזו אבל הפעם האחרונה שלא ידעתי מה לעשות עם כזו כמות של קצף הייתה כשניסיתי להתגלח בפעם הראשונה בחיי. חבל שאחרי כל הווג'רס הבירה הייתה די חלשה ואנמית. אלכסנדר זאת בירה מאוד קלה - מושלמת לאירועים ארוכים בהם צריך לשתות הרבה ולהישאר צלול.

מצאנו את הבירה המנצחת ואנחנו שיכורים. המשימה הושלמה

בדיוק בשלב שהתחלתי להתבשם קלות מצאתי אותה: הבירה המנצחת של הערב. היא אמנם לא ישראלית אבל Honey Dew, הבירה הזהובה האורגנית האנגלית, פשוט מעולה. מתקתקה עם ארומה ברורה של דבש. מחליקה בגרון בכיף וטעימה. אוו, כל כך טעימה. טעם חזק וברור שנשאר בפה בלי טעם הלוואי. שתיתי עוד כוס מהשיכר המופלא הזה והמשכתי הלאה.

Honey Dew (צילום: אורן דותן)
הבחור החביב הזה הגיש לנו את הבירה הכי טובה של הערב. קבלו את Honey Dew | צילום: אורן דותן

את המנצחת מבין הישראליות מצאתי במבשלת רונן. בירת "החיטה המחוצפת" קלה אך מלאת טעם המעניקה תחושה מאוד נעימה ועשירה בגרון. אין ספק שמכל המבחר שגמעתי הערב, זו המתמודדת הצמודה ביותר לגולדסטאר. על התחתית עליה הונחה הכוס נכתב כי יש בה רמז של בננה. לא ממש קלטתי את הרמז, אבל אם זה מה שהופך אותה למוצלחת כל כך - יחי הבננה!

הבירה של מבשלת אייסיס מהנגב המערבי גם מעולה בעלת ריח טוב וטעם עדין ופירותי. באמת אחת השוות. אחר כך לקחנו שלוק מבירת סנסט של מבשלת "באטרפליי" מהגליל העליון וגם התרשמתי מאוד. היא פירותית, עשירה, וממלאת. הסיבה שהיא לא זכתה היא שהיא לא מספיק קלה בשביל להחליף את הגולדסטאר, אבל אין ספק שמדובר בבירה מנצחת.

בזלת כבר הצליחו לבלוט מעל שאר מבשלות הבוטיק בזכות יחסי ציבור אגרסיביים, ולכן זוכה לפחות תשומת לב ממני. עדיין מדובר בבירה לא רעה בכלל שכבר כתבנו עליה פה בעבר. זוכר? הלאגר הכהה טובה, הלאגר הבהירה לכוסיות, לאייל הענברית יש ריח של נוד וטעם מעט יותר טוב ולחיטה הטרייה יש טעם של חיטה רטובה. מתוך סדרה של ארבע בירות, שתיים לא רעות בכלל ושתיים רעות. לא רע.

נציגי מבשלת הדובים, מאור יהודה, מזגו בירה מסוג אחד - India Pale Ale, IPA - בעלת טעם מאוד ייחודי, מאוד חזקה וטעימה אבל לא מזכירה בכלל את הגולדסטאר.

אם כבר שיכורים, בואו נשתה עוד קצת בירות

טוב, עכשיו אני כבר די שיכור והבירות רק ממשיכות להימזג. קצף נשפך, אנשים קצת שפוכים, אני די בטוח שהשיר ברקע בריפיט כבר כמה שעות ואין לי מושג איך מגיעים לשירותים. המון בירות והמון טעמים עשירים - חגיגה אמיתית. חבר טוב שבא לתמוך ולשתות איתי על חשבון mako אומר לי: "שמישהו ייקח ממני את הכוס, אני לא יודע מה אני עוד עלול לעולל לעצמי". ואז אני מבין שאני מרגיש בדיוק כמוהו. דמיט, מי שם פה את הספסל הזה?

נזיר גרמני ונערה בווארית שובבה (צילום: אורן דותן)
פולנר זאת בירה טובה מכל כך הרבה בחינות, ורק אחת מהן היא הנערה הבווארית השובבה הזאת | צילום: אורן דותן

אם כבר ספסל, אז התיישבנו, זה היה מול הביתן של פולנר, והתרשמנו מהתחפושות של הברמנים שהגיעו בתור נזיר גרמני ונערה בווארית שובבה. הבירה כצפוי הייתה לא רעה בכלל אבל לא חכמה לטעום בירה שכולם כבר מכירים. על הספסל התחלתי לתהות איך היה נראה העולם אם, כמו פה, כל החנויות היו של בירה. אין חנויות בגדים, נעליים, כלי כתיבה וכו' - רק בירה בכל מקום. מחשבה.

אחרי שטעמתי את האייל החלקה של מבשלת גבעתיים הגעתי למסקנה שמשהו טוב קורה בעולם בירות הבוטיק הישראליות. אנחנו עדיין לא מעצמה אבל אין נפילות גדולות מדי ורוב הבירות טעימות. הבירה הבאה שטעמתי הייתה טייבה. בלי להיכנס לעימותים, היה לה ריח קצת מוזר אבל טעם טוב. מעט כבדה מדי אבל מפצה על כך בזכות ארומה עשירה.

בשלב הזה אנחנו כבר מעוכים על הפופים של טובורג ומנסים להבין איך הגענו ליד אליהו. בזווית של העין אני רואה את הביתן הצהוב הבוהק של בירה סקול אבל משום מה הרגליים שלנו נטועות בקרקע ואנחנו לא מצליחים לזוז. אחרי כמה דקות ארוכות כוח המשיכה נחלש מעט והצלחנו להגיע למצב מאונך. ממש לא משהו הסקול הזאת אבל לפחות אנחנו הולכים ומנצלים את המומנטום להתקדם לביתן של מבשלת גולדה. הבירה שלהם עשירה אבל לא מתקרבת לחיטה המחוצפת של מבשלת רונן. זהו, אני בסוף ויש לי מנצחת. אפשר ללכת לחפש את אזור האשפוז. וואי, אני מקווה שיש אזור אשפוז.

תערוכת הבירה מתקיימת בהיכל נוקיה, ממש עכשיו (13.1). אתה עדיין פה?

>> כל זה מצטרף ל-16 משקאות חדשים שבדקנו (לא בירות)