להתאהב באנגליה מחדש / ניוקאסל בראון אייל
אני תמיד אומר לה, לבת הזוג שלי, שהתאהבתי בה כשגיליתי שיש לה אזרחות בריטית. זה נאמר כמובן בצחוק, אבל הקלישאה הישנה אומרת שבכל צחוק יש שמץ של אמת ואני גבר של קלישאות, כזה שמאמין שהגודל לא קובע ואין דבר העומד בפני הרצון – אפילו אם הוא לא עומד ברצון. אז כן, מעבר לכל ספק, העובדה שהמוצא של זוגתי הוא אנגלי עשה לי את זה, ועדיין עושה לי את זה, כי אני גם קצת מאוהב בממלכה המאוחדת וכל מה שקשור אליה.
לכן, הייתי קצת משוחד מראש כשבאתי לטעום את הבירה בעלת השם המעורר "ניוקאסל בראון אייל" בעלת הבקבוק המצ'וקמק (במיטב המסורת הבריטית) ועם המדבקה הסקסית: "מייד אין אינגלנד". האמת, אהבתי אותה עוד לפני שפתחתי את הבקבוק.
בניוקאסל מתגאים בבירה שלהם שנמכרת ב-41 מדינות בעולם, וטוענים שהיא הדבר הכי טוב שיצא מהעיר חוץ מהחלוץ המקומי, אלן שירר. זה אירוני כמובן לאור העובדה שהבירה בכלל מיוצרת בדאנסטון מאז שהייניקן השתלטו על המפעל העתיק בניוקאסל. אבל כל פרטי הטריוויה האלה לא משנים בכלל ברגע שפותחים את הבירה וטועמים את המרירות המעולה במתיקות מקורמלת. כאילו שפכו בקבוק של קוקה קולה לתוך חבית של גינס.
אז אולי הכיתוב שחקוק על הבקבוק, "הבירה האחת והיחידה", קצת מוגזם. בכל זאת, מדובר בבראון אייל טיפוסי מהמדינה שמחזיקה את פורטר, דאבל מקסים וסמואל סמית' (תטעמו, תבינו) – וזה עוד בלי להזכיר את הבלק לייבל של הבירות האנגליות, קרלינג – אבל בינתיים, אם אתם רוצים קצת להשתחרר מהחצי גולדסטאר הקבוע שלכם, או במקרים קשים יותר – מהשליש קרלסברג, תנסו לפתוח קצת את הראש, ותתאהבו באנגליה.
(עמית בן מנחם)
מחיר: 28 שקל לחצי ליטר בברים, 13 שקל לבקבוק בחנויות.
"בירה עברית חדשה - זה מרגש!" / בזלת
כדי לבחון את ארבע הבירות החדשות של מבשלת הגולן, תחת המותג "בזלת", אספנו את כל הגברים הצמאים במערכת (הזמנו גם את הבנות, הן לא באו) כדי לקבל התרשמות כוללת. הציטוטים הבאים הם אמיתיים לחלוטין, לא נגענו:
בזלת "לאגר כהה"
"בזלת זה שם דוחה למשהו שצריך להכניס לפה".
"בירה עברית חדשה - זה מרגש!"
"זה טוב. זה ממש טוב. זה ממש, ממש טוב!"
"הי, הטעם אפילו לא מתנדף".
"חזק מדי. אבל אני לא כל כך אוהב כהות".
"יש לך חברה תימניה, דביל".
"בכל מקרה, זה עדיין תחליף מעולה לגולדסטאר".
"אבל קצת מתקתק מדי".
"אגב, אמנם כתוב שהיא חזקה - אבל לא ממש".
בזלת "לאגר בהירה"
"טעימה, עדינה, קלילה, כמו שאפשר לצפות מבירה בהירה".
"לאגר אמורה להחליק לך בגרון בלי בעיה - וזאת מחוספסת מדי".
"קצת למלמית".
"חבר'ה, הבנתי למה אנחנו לא מרוצים: כי שתינו קודם את הכהה".
"הבהירה היא מרירה ודוקרת".
"יש פה קצת מהקורונה בבהירה הזאת, וזו לא מחמאה".
"זה כמו שאתה חושב שאתה שותה ספרייט ומקבל סודה".
בזלת "אייל ענברית טרייה"
"יש לה ריח של בלגיות, ואני לא מדבר על נשים".
"פירותי, על גבול הסבון".
"זה נורא. מישהו תקע נוד בבקבוק".
"מה זה לעזאזל השם הזה, ענברית טרייה?".
"יש לה גם טעם רע וגם ריח רע".
"יש לה ריח, וזה מניסיון, בדיוק כמו שאתה עומד מעל קצרין באחמדיה ועוברת לידך פלוגת טנקים".
"יש פה כל כך הרבה עץ שיש לה טעם של קרש חיתוך".
בזלת "חיטה טרייה"
"אוי, זה גרוע".
"מצד שני, זה פחות גרוע מהענברית".
"קצת מעושנת, אבל עדיין רע".
"זאת בירה לכוסיות עם טוויסט גברי".
"די, נו, זה תוצרת הארץ, תפסיקו לקטול אותה".
"זה ווינשטפן עם טוויסט ממג'דל שמס".
עושה פרצוף מקיא: "זה ממש נורא".
"זה היה בסדר גמור, נו. יותר טעים מהלאגר הבהירה".
"על מה אתם מדברים? זה דווקא לא רע. הייתי מזמין את זה ב --" גרעפס.
מחירים: בין 13-15 שקל לבקבוק בחנויות.
לשתות ולא להפוך לכוסית / שנדי אבטיח
מי היה מאמין שיגיע היום ובו נכתוב על בירת שנדי ממש כאן בערוץ הגברים. גילוי נאות: כבר הציעו לנו לכתוב על שנדי בעבר, אבל סרבנו מתוקף הטענה הבבונית שבשנדי יש 1.9 אחוז אלכוהול בלבד, ולפיכך לא רק שהיא לא גברית, היא גם עלולה להפוך את השותים אותה למושא ללעג וקלס בקרב חבריהם.
אז מה השתנה? האמת, לא המון. שנדי היא עדיין, בהגדרתה, בירה לכוסיות, שמוגדרת אפילו על ידי היצרן שלה כ"מומלצת לצעירים בלבד ולאלה המעוניינים לתפוס ראש בקטנה". כוסיות, כאמור. מצד שני, קצת התבגרנו מאותו יום בו סרבנו לשתות את השנדי הראשון שלנו, וכשהגיע למערכת מארז חדש ובו שנדי חדש בטעם אבטיח, החלטנו להתעלות מעל ערכי המאצ'ו שגדלנו עליהם ולתת לו צ'אנס.
התוצאה: שתינו הכול ולא התלוננו אפילו פעם אחת. את האלכוהול אמנם לא באמת הרגשנו, אבל עדיין היה מדובר במשקה קר ומרענן שגם האישה בבית שמחה לקבל ליד. האם זה עושה אותנו לפחות גברים? אנחנו רוצים להאמין שלא. אם לסכם: לא בטוח שנזמין שנדי אבטיח ביציאה הקרובה לבר, אבל אנחנו מסכימים לרדת מהעץ ולהודות: זה טעים.
(נועם ליפמן)
מחיר: שישייה ב-32 שקל.