אם יש דבר אחד טוב שהממשלה הזו עשתה עד כה בקדנציה הנוכחית, היא אותו חוק המגביל מכירת אלכוהול עד גיל 21. מדובר בצורך-שעה חשוב, שנועד לצמצמם עד כמה שניתן את ההשתוללות המאסיבית של צעירים שתויים, יהודים וערבים, ברחובות, כשהם רוצחים, פוצעים, מאיימים ומפחידים את כל מי שעומד בדרכם.

החוק הזה נועד למנוע את ההידרדרות שחלה במדינת ישראל בשנים האחרונות, שהגיעה לשיאה במעשי הלינץ' האחרונים. הידרדרות שהמשמעות שלה היא שממש כמו באמריקה – מפחיד להסתובב בלילה בחוץ, לא כל שכן לבד.

ישראל רצתה להיות "אמריקה", ובתהליך שנמשך לא מעט שנים, אכן נהייתה מעין "אמריקה קטנה" – אבל שכחה להשאיר בחוץ את כל הרעות החולות של הדוד סם. אחת מהן, בולטת, היא עלייה תלולה בעשור האחרון באלימות צעירים ובני נוער, כשלאלכוהול ולסמים תפקיד חשוב במשוואה הזו. האלכוהול, חוקי, זול ונגיש מכל סם אחר, הוא כיום מחלה חברתית בישראל. אולי המחלה החברתית הקשה מכולן, קל ומצוי עבור כל מי שידו משגת לשים 13 שקל על בקבוק הוודקה הפשוט ביותר.

שיכורים נוהגים (צילום: istockphoto)
אפשר למנוע את זה | צילום: istockphoto

לעשות למופרעים חיים קשים יותר

ייאמר מיד, אני ממש לא נגד אלכוהול. אבל יש הבדל של שמיים וארץ בין לשבת בבר עם חברים ולשתות כוס בירה, לבין להתאסף עם חברים סביב בגאז' של אוטו עם שלושה בקבוקי וודקה וכוסות פלסטיק, לחסל אותם תוך שעה ואז לצאת לרחוב ולחפש למי להוריד כאפה. וזהו בדיוק המצב שאותו חוק מנסה לצמצם (כי הרי למנוע אי אפשר): לצמצם את האפשרות של צעירים מטומטמים ושיכורים לפגוע בקלות באזרחים תמימים.

נכון, מי שרוצה להשיג אלכוהול כדי להשתכר וממש יתאמץ – בסוף ישיג אותו. אבל למה לעשות את החיים של אותם מופרעים לקלים כל כך? אם החוק הזה ימנע ולו מקרה אלימות אחד שנולד כתוצאה מהשפעה שלילית של אלכוהול – כבר היה שווה.

הדמגוגיה הזולה והמוכרת של "נתנו להם רובה ביד, איך לא ניתן להם בקבוק" היא באמת בדיחה עצובה. בצבא יש מפקדים, יש פקודות, יש הוראות. אף אחד לא פותח באש סתם כי בא לו. ואף אחד לא עושה את זה כשהוא אחרי חצי בקבוק עראק. מי משגיח על עשרות אלפי החיילים (וזה לא אישי, כולנו היינו חיילים, גם אני) שיוצאים הביתה בסופי שבוע ודופקים את הראש? נכון, אף אחד. מכאן שהם חופשיים להתפרק כרצונם, מה שאכן קורה.

החוק הזה יגרום לילדים שלכם לחשוב פעמיים

בנוסף לאלימות, עשוי החוק הזה למנוע תאונות דרכים שנגרמו כתוצאה משתייה. כשאין חוק – הכל פרוץ. כשיש חוק – גם אם מנסים ומצלחים לעבור עליו – הוא עדיין קיים, ככתובת על הקיר, כתזכורת, כאזהרה. אולי החייל בן ה-18 שלקח את האוטו של אבא ולא מכרו לו בקבוק בשתי פיצוציות יחשוב שוב אם כדאי גם לנהוג וגם לשתות?

הייתי רוצה שכל מתנגדי החוק הזה יסתכלו בעיניים של המשפחות שאיבדו את יקיריהן כתוצאה מתאונת דרכים שנגרמה עקב שתייה, או בעיניי משפחות קורבנות מעשי הלינץ' באזרחים תמימים, ואחר כך יחשבו שוב לפני שהם פוסלים על הסף צעד ראשון וחשוב בדרך לניסיון להציל את מה שעוד נותר מהחברה הישראלית ומצעיריה.