כמדי שנה, ערוץ הגברים של mako לוקח על עצמו את המשימה הקשה של לבדוק את מיטב המשקאות האלכוהוליים החדשים, אלה שיכולים לסדר לך יופי של סילבסטר וגם ללוות אותך אל תוך השנה החדשה. בתכנית האמנותית: שמפניות יקרות, משקאות של נשים שגם גברים ישמחו להוסיף למדף, פחית לבליינים בני 17 ולא פחות משישה יינות מבעבעים. הפי- שיהוק - ניו איר לכולם.
שמפניה וו קליקו, מארז מיוחד לסילבסטר
מכיר את מותג השמפניה הנמכר ביותר בעולם? לא? אז אתה מוזמן להכיר את וו קליקו, שמפניה ב-500 שקל שאנחנו לגמרי ממליצים לך לרכוש לפני בוא הסילבסטר. למה? כי גם אתה צריך להרגיש מדי פעם שאתה נהנתן, מהסוג היוקרתי, ו-וו קליקו תעשה בשבילך את העבודה, ביג טיים.
כבר כתבנו בעבר על וו קליקו והסברנו לך על כל הסוגים שאפשר לקנות פה בישראל, כולל זה שעולה 1,700 שקל. אבל לקראת שנת 2011 בוו קליקו החליטו להתחדש והוציאו מארז חדש העונה לשם וו קליקו פרידג' - קופסה כתומה, פרקטים, לא יומרנית, שמאכלסת בקבוק של ברוט ילו לייבל ומאפשרת לשמור אותו צונן למשך שעתיים. זה באמת מארז נחמד, והשמפניה שבפנים היא באמת שמפניה טובה והיא באמת יכולה לשדרג לך את הערב הרומנטי שסידרת לעצמך. לנו זה הצליח, ואפילו לא הגיע הסילבסטר כששתינו אותה.
מחיר: 490 שקלים.
(זיו גוש)
פיג'לינג בלאק האט
כולם יודעים שיש משקאות של בנים – סליחה, גברים – ויש משקאות של בנות. מצד שני, כל מותג טוב רוצה לשבור את הגבולות המגדריים. מכיוון שאף גבר גבר לא ייתפס חי עם דיאט קולה, המציאו לנו את הקולה זירו – אותו דבר רק בשחור.
גם פיג'לינג, משקה הוודקה תאנים החביב, מנסה לעבור צד ולהשקות גם אותנו הגברים. לכן הם מוציאים עכשיו את פיג'לינג בלאק האט, שזה כמו כובע שחור רק באנגלית. הבקבוק אכן בא עם כובע שחור, במקום הסגול המסורתי, עדיין חמודי אבל עם קצת אפיל שטני. חבל רק שהתוכן לא עובד. המשקה עצמו הוא עם 31% אלכוהול (במקום 20% במשקה המקורי), אבל נראה שכדי לשמר את הטעם הדומיננטי, פשוט הוסיפו הרבה מאוד תרכיז תאנים. התוצאה היא משקה סמיך ומרוכז, לא בלתי טעים אבל חסר את העדינות והקלילות שאפיינה את הגרסה המקורית והנשית לכאורה. קצת התאכזבנו, אבל עדיין, משום מה, שתינו אותו עד תומו.
מחיר: 85 שקל לבקבוק של 700 מ"ל
(מעוז דגני)
וויסקי לייבל 5
מודה - אני לא איש של וויסקי. כלומר, בשעה הנכונה זה נחמד להוריד צ'ייסר על הבאר, אבל לא קורה הרבה כשאני מוצא את עצמי יושב נינוח על הכורסה החומה ומערבב ביד בטוחה את הקרח בכוסית של סקוצ'. אבל נחמד לשבור הרגלים, והיה נחמד לעשות את זה עם Label 5 קלאסי שחור. הוא נחשב לוויסקי סקוטי צעיר מאוד, למרות שהוא כבר למעלה מ-40 שנה בשוק, שזה יותר ממה שאפשר להגיד עליי. הוא גם יותר סבלני ממני - הוא התיישן חמש שנים בחבית. נשמע לי סיוט, אבל החוויה הוציאה אותו עדין, נקי ונעים. לקח לי רגע להתרגל לטעם, אבל בכוסית השנייה הוא כבר ירד חלק. גם המחיר סביר - 131 שקל (מחיר מומלץ, בקבוק של 750 מ"ל). עכשיו תסלחו לי, הכורסה החומה קוראת לי.
מחיר: 131 שקל.
(מעוז דגני)
טקילה אלטנו ריפוסאדו
רק בכוך מזרח תיכוני כמו זה שבו אנחנו מעבירים את חיינו, דרינק מטקילה מעיף זיכרונות מסטלות רעות במסיבות שכונה עם האנגראובר גועל ביום שאחרי. במדינות מתוקנות שיודעות לנהל שיכר בצורה ראויה יותר, הטקילה תופסת את המושב הקדמי לצד הוויסקי, הוודקה ועוד רעלים מזוקקים ועכשיו מגיע התור של הייבוא המקסיקני לנסות ולכבוש את השוק המקומי מחדש.
טקילה אלטנו ריפוסאדו בטעם מפתיע של כרמל נצבעה והריחה כמו משהו שצריך לקחת אותנו להשתכרות חזקה בטעם מתקתק, אבל בתכל'ס לא סיפקה נאדה מהציפיות. הטעם רפוי, הכרמל לא מורגש בשום שלב והמשקה מימי מדי, וחסר את הסמיכות שהופכת כוסית מלאה לחוויה שלמה.
עם ציפיות מוגזמות וזיכרונות מטקילת פטרון בטריפ האחרון לקאבו, הגרסה החיוורת של האלטנו ריפוסאדו מאכזבת קלות ונראה שמתאימה יותר לצ'יקס מאשר לשעירים שרוצים לאבד שעה מהחיים בהתפוצצות קשה.
מחיר: 70 שקל.
(ספי קצב)
טקילה אלטנו סילבר
טקילה, כמו כל סוגי האלכוהול האחרים, היא טעם נרכש. שלוק ראשון מהטקילה אלטנו סילבר מחזיר אותך לגיל 14, בו היית מקפיץ ספרייט עם טקילה סאנרייז שעולה 14 שקל, אבל מוכיח לך שאפשר גם אחרת. המחיר הגבוה יחסית למתחרות מוצדק במקרה של הסילבר, ולא רק בגלל הזיקוק המורגש היטב. בנוסף, צריך לזכור כי טקילה היא מלכתחילה משקה המיועד לחובבי הז'אנר בלבד. מי שלא אוהב טקילה לא ישנה את דעתו בעקבות הסילבר, אך מה שהתרגל רק לקווארבו מוזמן לגלות שחקן חדש ולא פחות איכותי בשוק. האם זה אומר שבפעם הבאה שאזמין חברים אצרף לשולחן גם נציג ממשפחת האלטנו? לא בטוח. אבל לא בגלל שהיא לא טובה, אלא רק בגלל שהיא לא מתאימה לכל אחד.
מחיר: 75 שקל.
(מתי שופן)
ג'ק דניאלס, מהדורה מיוחדת
160 לפני 160 שנים נולד ג'ספר ניוטון ג'ק דניאלס, והעולם הפך להיות למקום הרבה יותר שמח. הוויסקי הזה (אנחנו נוהגים להגיד שהוא כמו ברבן, אבל לא באמת ברבן) שנחשב על ידי חובבי המשקה כאחד ממותגי הוויסקי האיכותיים בעולם, הפך להיות סמל סטטוס, כזה שאם אתה מזמין אותו אתה מרגיש צורך להישען לאחור עם סיגר ולהיזכר כימיך כקאובוי בטקסס של סוף המאה ה-19. לכבוד יום ההולדת לג'ק, הוציאו בג'ק דניאלס מהדורה מיוחדת - שחורה עם כיתוב לבן וכסוף חגיגי - כזאת שתתאים לך בול לערב הסילבסטר המושקע שאתה מדמיין.
יותר מכך אין מה להרחיב על ג'ק (וחוץ מזה, עשינו את זה כבר, בכתבה הזאת. וגם בזאת) נאמר רק שאם אתה חובב וויסקי, אתה מכיר את הטעם הזה בעל פה. אם אתה לא, אולי הגיע הזמן שתתחיל. סילבסטר 2010 נשמע לנו כמו הזדמנות מצוינת בשביל זה.
(זיו גוש)
בלו אנרג'י וודקה
כמו לקנות ג'וינט מגולגל, או להטמין קונדום בצוואר-הרחם עוד בטרם המעשה, "בלו" משווקת כעת פחית משקה אנרגיה קומפלט עם הוודקה הזולה בפנים (9.5% הכל ביחד). זה מתוק, זה מחליא, זה מכרסם את בני-המעיים מבפנים, זה מחליק כמו שיר חדש-ישן של הבלק אייד פיז לגרון. אבל זה חוסך הרבה אנרגיה שמתבזבזת על מזיגה לריק בימים כתיקונם. בקיצור, אם אתה בן 17, עכשיו ארבע בבוקר בלילינבלום תל אביב, אתה בדרך מהפיק-אפ למגה, מסריח מאלכוהול אבל מבסוט מהחיים - סביר להניח שאתה הולך לאהוב את זה.
מחיר: 12 שקל לפחית של 250 מ"ל.
(ליאור ניב)
היינות המבעבעים של דמידוף
היית שותה משקה עם שם של בושם? אנחנו כן. הסדרה החדשה של דמידוף (תוצרת מולדובה , 10- 12% אלכוהול) מגיעה ב-3 ורסיות שונות בתכלית. טוב, לא בתכלית, אבל לפחות בצבע. חלק מהזמן. הראשונה והפחות טעימה מכולן היא הדמידוף האדום. מכיוון ששפני ניסיון אוהבים חברה, גויסו גם בנות מערכת אקראיות לטעימה הגורלית, וגם הן לא התלהבו. האדום הזכיר יותר מכל תרכיז עתיק יומין של מיץ פירותי כלשהו. המתיקות הייתה מוגזמת גם למצויצת שבבנות המשרד, אחרים העידו על ארומת בית-עלמין קלה שנלוותה לעניין; מישהו העיד גם שהפיצ'ר האהוב עליו היה הקצף, וזה אומר דרשני. גם עליו.
העניינים משתפרים קמעא כשעוברים ללבנים, אותם ניכסנו לעצמנו אקסקלוסיבית. פלוס בת זוג. פלוס א', שהוא גם מדריך ברמנים וגם מולדובני לא פחות מסדרת הדמידוף למודת העול. ובכן, כאן הבידול הוא בין חצי יבש לחצי מתוק, שמבחינה לוגית זה אותו דבר, אך לפלצני היין היגיון משלהם. החצי מתוק הוא בהחלט חצי יותר מדי, אך לפי עדות בת הזוג "עולה לראש מהר יותר", או כפי ש-א' הסביר – "הסוכר מרחיב את העורקים".
החצי יבש היה אפעס גס, אבל טעים יותר, חרף המחיר הקיוסקאי (2 ב-50 שקל, ממש כמו מחיר החגיגת ב-2007). מדובר, אליבא ד-א', במבעבע איכותי יותר מרוב הקאוות והלמברוסקואים הנמזגים לנו בברים שונים, וזאת בזכות תהליך התסיסה השני, שאינו כולל החדרת דו-תחמוצת הפחמן באופן מלאכותי. מ-ה-מם.
שני הלבנים מתאימים ללא ספק לאירוע משרדי עולץ, פיקניק סטודנטיאלי דל תקציב או אפילו ליל סילבסטר פושר, אך פחות קורצים לסיטואציה זוגית. מילא, במחיר הזה קשה למצוא משהו יותר טוב.
מחיר: עד סוף דצמבר - שני בקבוקים ב-50 שקלים.
ואחר כך: 30 שקלים לבקבוק.
את היינות של דמידוף ניתן להשיג רק בטיב טעם.
(איתי פורת וליאור ניב)
סדרת הספומנטה, יינות מבעבעים מבית מרטיני
"השאיפה של מרטיני למצוינות", כך על פי מקורות יודעי דבר אם כי משוחדים משהו, "הובילה ליצירת יין מבעבע לפי נוסחה סודית". מדובר באופציה קלילה ופירותית – בין היתר, מרווה, הדרים, סיומות של סיגליות ועוד שקרים והפתעות, כולם בכוס אחת.
במפתיע, הרוזה היה מתוק פחות מהלבן (ה"אסטי"- על שם האיזור באיטליה בו גדלים ענבי המוסקט), וככזה נעם יותר לחיכם של רוב הנוכחים. שניהם מחליקים בגרון בקלילות (בשניהם כ- 9.5 אחוזי אלכוהול) ויהלמו היטב את ערב הסילבסטר, כמו גם שפע של מפגשים מעונבים יותר ופחות. המותג הבינלאומי על אריזתו האלגנטית ותהליך הייצור המפונפן מתקרב כדי פסע משמפניה של ממש, ועשוי לשדרג כל מאורע וגם לככב כשי לחג ומועד.
יש לציין שהאלגנטיות והאריזה סובבו לנו את הראש , עד כדי כך שהיה קשה להתמקד בטעם. אבל אנחנו מוכנים להישבע שהיה טעים. באמת. או לפחות שווה את 65 השקלים שזה יעלה לכם.
מחיר: 65 שקל לבקבוק.
(ליאור ניב, איתי פורת)
תבור 562, מארז מיוחד לסילבסטר
לכבוד הסילבסטר הוציא יקב תבור את 562 - יין מבעבע במחיר שווה לכל כיס שאפשר לפקוק ברחוב ולדפוק איתו את הראש בדרך למסיבה. לדברי החברה הוא מיועד לחך במיוחד לחך הישראלי. לדברי הישראלים ששתיתי איתם, זה לא בדיוק נכון.
מדובר במשקה עדין מאוד (11% אלכוהול), שלא לומר נשי, עם חמיצות מסוימת. הוא לא יין מתוק ומשתלב מצוין בפה אחרי קוביית שוקולד או משהו ממתק אחר. לא מומלץ לדייט ראשון, אם אתם בקטע של דייט שני (מרגיש זול כבר אמרנו?) והריח שלו לא כל כך טוב (הרבה פחות טוב מהטעם) אבל הוא בא עם גימיק למדלגי המסיבות - לא צריך בשבילו פותחן או סכין והוא אטום בסוגר ספרדי מסורתי הנפתח בעזרת כפית.
תכל'ס, הוא באמת מרגיש צעיר, רענן, תוסס ושאר המחמאות הסטנדרטיות, והוא מגיע גם עם מארז נחמד, אז זאת יופי של מתנה להביא לאימא שלך, במקרה שהיא עושה מסיבת סילבסטר. החיסרון המרכזי הוא שאחרי כל הווג'ארס של הטסת הפקק היין משאיר קצת טעם לוואי בפה. לסיכום, הוא נחמד לפתוח איתו את הערב אבל לא מספק לגמרי. השאלה האמיתית אחרי שגומרים את הבקבוק היא מתי מגיע הוויסקי?
מחיר: 69 שקל.
(אורן דותן)
בירה בזלת, מארז מיוחד לסילבסטר
בירה בזלת הישראלית, המיוצרת במבשלת הגולן, מביאה לכבוד סוף השנה האזרחית ארבע בירות - לאגר בהירה, לאגר כהה, אייל ענברי ואייל חיטה, בבקבוק ייחודי של 750 מ"ל עם פקק שעם. "בזלת" היא בירת בוטיק חדשה, שכבר בדקנו במערכת, אבל הפעם היא מגיעה בבקבוק גדול ומהודר. הבעיה בבקבוק החדש – אי אפשר לפקוק אותו מחדש. היתרון – היי, זה 750 מ"ל של בירה לא רעה בכלל שאתה חייב לגמור לפני שהגזים יברחו והבירה תתקרר. לדברי החברה, הבקבוק הגדול אמור להיות מוגש צונן לזוגות במסעדות, בתוך שמפניירה, אבל אתה יכול פשוט לפרק אותו ישירות מהפייה. עם כל הכבוד, בירה זה עדיין לא שמפניה.
ואיך הטעם? הבזלת הבהירה מוצלחת מאוד. היא טעימה, עדינה, קלילה ודי מחליקה בגרון. הטעם שלה לא בולט במיוחד ואפשר לומר שהיא קצת חסרת ייחוד, אבל כזו היא לאגר בהירה – פשוטה, טעימה וחסרת ייחוד. הבזלת הכהה טובה, אפילו ממש טובה. ביחס לבהירה היא הרבה יותר מוצלחת, ולא רק למי שמעדיף בירות כהות על בהירות. הטעם חזק ומצליח להישאר בפה. כמו שאמרנו בביקורת הקודמת - תחליף מעולה לגולדסטאר. ואין ספק שכיף יותר לשתות מבקבוק גדול – קצת אבק כוכבים, למרות שזה רק בירה. יש משהו בפאסון הזה שמגביר את החוויה.
לדברי החברה, "בקבוק ה-750 מ"ל מתהדר בפקק שעם וסוגר תיל, בדומה לבקבוקי בירה של מותגי המבשלות המובילות בעולם. מראהו ואופן פתיחתו מרשימים ומעניקים ממד איכותי נוסף לחוויית המותג". אנחנו רק יכולים להוסיף – מה שנכון נכון.
מחיר: "בזלת פילזנר" 750 מ"ל – 26 שקל , "בזלת דאבלבוק" 750 מ"ל – 31 שקל, "בזלת חיטה " 750 מ"ל ו "בזלת אייל ענברי" 750 מ"ל- 28 שקל.
(אורן דותן)
וודקה ואן גוך קרמל
אם יש לזה טעם של סוכריית קרמל, זה מריח כמו סוכריית קרמל ומתוק כמו סוכריית קרמל – זה כנראה וודקה אולטרא פרימיום. לא מאמינים? תנסו את המוצר החדש מבית ואן גוך ההולנדי. במידה רבה מדובר במשקה הכי מתוק שיצא לנו לשתות מאז זיפ תפוזים של תחילת שנות התשעים. האמת, אין לזה טעם של וודקה בכלל – ולמרות 35% האלכוהול, המשקה יורד בקלות ויכול להתאים גם לבחורות. שלא לומר, לילדים קטנים. אבל כמו כל משקה שבחורות מאוד אוהבות, גם אנחנו מאוד אוהבים את זה. מצד שני, אם תוציא אותו בערב פוקר הבא שלך – סביר להניח שתקבל מכות, ובצדק.
מחיר: 220 שקל.
(עמית בן מנחם)
ליקר שוקולד MaraMeo
תכירו את המנצח של הערב הזה, ליקר השוקולד של MaraMeo. איך זה יכול להיות שליקר שוקולד ניצח שמפניות ב-500 שקל ווויסקי בן 160 שנה? התשובה היא פשוטה: שלוש בנות זוג שונות ששתו אותו התעלפו עליו (להגדרתן) וביקשו - שימו לב, ביקשו - שנארגן להן סטוק של הבקבוקים האלה לשנה הקרובה. עד כדי כך הליקר הזה עשה להן טוב, וכשהן מאושרות כל כך מאלכוהול, אנחנו מאושרים כל כך, נקודה.
אז מה יש בו בליקר הזה שעושה אותו להורס כל כך (שוב, כהגדרתן; אנחנו רצינו להסתפק במונחים של "טעים", אבל הן התעקשו)? קודם כל, הוא באמת טעים. מדובר בשוקולד במיטבו, מהזן האיכותי. המרמאו הינו ליקר פרלינים איטלקי, על בסיס רום ותבלינים בריכוז 16 אחוז אלכוהול, שמשלב ניחוחות של טירמיסו ורום צימוקים. מרגישים פה את השוקולד במצב הכי בסיסי וטעים שלו, ויחד עם הריכוז הגבוה של האלכוהול ושאר התבלינים, אפשר בהחלט להחמיא למרמאו על עבודה עשויה היטב.
המרמאו הושק לראשונה בישראל בסוף שנת 2009, אבל היום מתווספים למשקאות המותג גם טעמי ה'צילי וקליפות התפוזים.
מחיר: 160 שקל ל-700 מ"ל.
(זיו גוש)