אין תמונה
מה שהיה נכון בשנות השבעים, עדיין לוקח בענק

מעולם לא היו הבירות שלנו במצב יותר טוב. רק בפריזר של הפיצוציה יש לך סטלה, הייניקן, אפס פילזנר, שלוש בירות ברוסית, ו—טוב, נו—מכבי. בברים שאוהבים בירות אתה יכול למצוא בירות צ'כיות, בלגיות, טיבטיות, אפילו בירות בוטיק ישראליות ("מלכה" לא רעה בכלל). בברים שממש אוהבים בירות, כמו הנורמה ג'ין, יש שישה או שבעה ברזים לבירות כאלו. ועדיין: גולדסטאר היא הבירה הכי טובה שיש.

יש לה טעם נכון: היא כמעט חפה ממרירות. היא מתוקה אבל לא באופן שגורם לך לחשוב על קוגל. היא לא סמיכה מדי. הבועות פוגעות בחיך בדיוק כמו שצריך. אין בה יותר מדי או פחות מדי משום דבר. אפילו מיותר לתאר אותה – לכתוב עליה בשפה של טועמי יין, עם גוונים של טעם ועפיצות, לא עושה לה חסד. הטעם של גולדסטאר לא דורש פירוק למרכיבים. הוא דורש קבב ליד, או פיצוחים ומשחק בטלוויזיה. הוא לא דורש כלום. אנחנו שותים אותו פה בעבודה כל הזמן בזמן שאנחנו כותבים.

השינוי שהתרחש כאן בתחום האלכוהול מרשים, במיוחד אם לוקחים בחשבון את העובדה שהוא לקח לא הרבה יותר מעשור: אנחנו לא שותים כמויות שמתקרבות לאלו שנהוג לשתות באירופה, ובכל זאת, הישראלי הממוצע מבין פתאום באלכוהול. ויש לו מבחר אדיר של אלכוהול מעולה, והמיסים לא באמת קטלניים. ועדיין: גולדסטאר היא הבירה הכי טובה שיש.

הסטארופרמן הצ'כית נותנת לך קיק מריר וקר, הגרסה הכהה שלה עשירה בפה אבל לא כבדה בבטן; הקוזל, גם היא מצ'כיה, כמעט שחורה, אמנם לא מספיק אלכוהולית אבל מושלמת לימים חמים כמו זה, אפילו במשרד; ואם אנחנו מדברים על שחור, איך אפשר לשכוח את הגינס, שהיא כמעט בירת-שמנת, כמה שהבועות שלה רכות בפה. ועדיין: באיזה בירה תבחר לקחת איתך לאי בודד? גולדסטאר.

יש משהו די מגניב בלדעת שהכי טוב מגיע מהמדינה שלך. אצלנו זה לא נכון לגבי בשר, לא לגבי גבינות, לא לגבי סיגריות, לא לגבי נדל"ן, לא לגבי תעשיית הקולנוע, לגבי כוכבניות, שערוריות פוליטיות, עיתונות, בטח לא כדורגל. אבל סע לכל מקום בעולם, חפש שם בירה שתהיה טובה יותר מגולדסטאר. באמת, חפש. תביא בחזרה כמה בקבוקים, אנחנו נשמח לטעום.

ולכן מדהים שאם היית מסתובב פה לפני שלושים או ארבעים שנה, גולדסטאר הייתה נחשבת לבירה השנייה, הפחות טובה; מי שהרגיש את עצמו אנין טעם שתה מכבי (כמעט כואב לכתוב את השורות האלו). גולסטאר הייתה המוצר הנחות, לאנשי הפריפריה, למי שלא מבין בבירה. ועם זאת היא הייתה, ככל הנראה, בדיוק כמו שהיא היום – וכך גם מכבי. מה שהפך את היוצרות והפך את גולדסטאר לפופולרית שבבירות היה משרד פרסום – וזה הרי הסיפור של כל מותג אלכוהול שאנחנו מכירים. הסיסמא "תנו לגבר גולסדטאר" שטפה את הרחובות של שנות השבעים. היה בזה משהו מבריק: גולדסטאר היא בירה לגברים. יש בה משהו מאוד לא מתנחמד, לא מחמיא. היא שם, אתה שם, בלי דרמות בפה, בלי חוכמות.

אז קח גולדסטאר, גבר.