אני יושבת עם החברות הרווקות (והשוות, קביעה אובייקטיבית שאישרו רבים וטובים לפניי) שלי באחד הברים ברחוב דיזינגוף בתל אביב, ומסביבנו עשרות גברים מסוגים שונים. הסטטיסטיקה קובעת שלפחות אחד מהם רווק.
חצי שעה לאחר מכן, מבטיהם של רוב הגברים כבר מופנים אל עבר השולחן שלנו, ולמרות זאת, אף אחד מהם לא ניגש. אפילו הטריק הישן של לבקש אש לא קורה. "למה אף אחד מהגברים האלה לא פונה אליכן?", אני שואלת את החברות בכעס.
"תאמיני לי את", עונה לי אחת מהן ומסתכלת עליי במבט של רווקה מתנשאת. "את לא באמת יודעת איך זה להיות רווקה בעיר הזאת. הגברים של היום הם לא הגברים של פעם. את רואה את הבחור עם החולצה הירוקה? תראי, העיניים שלו תקועות על הבחורה שמולו מהרגע שהוא הגיע, אבל עד עכשיו הוא לא פנה אליה."
"נו?" אני שואלת בתמיהה. "מה הסיבה לזה?", והיא מיד עונה חזרה: "כרגע המוח שלו עסוק בלנסות להבין מי זו הבחורה ואיך קוראים לה. הוא ינסה להקשיב לחברות שקוראות לה, לשאול את אחת המלצריות אולי, ואם הוא ממש נחוש, הוא יסתכל בתיוגים מהבר. הוא יעשה הכל כדי לנסות להבין איך לפנות אליה ברשתות החברתיות".
"מה זאת אומרת?", המשכתי עם השאלות התמימות שלי, והרגשתי כמו סבתא שלי כשאני מנסה להסביר לה מה זה אינסטגרם. "אם הבחורה הזאת ממש מולו, אז מה יש לו לחפש אותה ברשתות? מה הבעיה פשוט לפנות אליה?", תהיתי שוב, והחברות (השוות שלי, כן?), ירו חזרה: "או! זאת השאלה הגדולה".
בסוף, את התשובה לסיפור הזה, הלכתי לחפש לבד.
מסקנה ראשונה: הגברים של היום כבר לא פונים לנשים פנים אל מול פנים. אלו שכן עושים את זה, הם כנראה אותם גברים שמספיק בטוחים בעצמם, כך שלא משנה איזו תשובה תתני להם, זה לא באמת יזיז להם. תסרבי? ההפסד כולו שלך.
בחרת שלא לסרב? הרווח כולו שלהם. לצד אלו, שאר הגברים, הביישנים יותר, נדחקו לאיזו פינה אחורית, וכמו שהחברות טענו, הם יעדיפו לפנות לנשים ברשתות החברתיות מהחשש לקבל דחייה פנים אל מול פנים. אבל מה בעצם כל כך נורא בדחייה? ובכן, זה בדיוק מה שהלכתי לבדוק עם חבריי הגברים.
"זה לא שדחייה היא נוראית כמו שהצורה שבה הבנות דחו אותנו פעם אחר פעם הייתה נוראית. יש דרכים יפות להגיד 'לא', ויש דרכים שגורמות לך לא לרצות לחזור על הניסיון בשנית, את יודעת, מהטראומה שהשאירה הפעם הראשונה", אמר לי אחד מחברי.
"עד כדי כך?" תהיתי.
"כן, עד כדי כך. אתן לך דוגמה: פניתי פעם למישהי בבר ושאלתי לשמה. היא הסתכלה עליי, גלגלה עיניים והסתובבה. היא אפילו לא ענתה לי! כשסיפרתי על זה לחברים שלי, הם הסתכלו עליי כאילו אני חייל צעיר, ואמרו לי שזה עניין ידוע של בנות."
על אף התשובה שקיבלתי, התעקשתי שאין סיכוי שכל הבנות מגעילות וזו הסיבה שגברים לא פונים אליהן. זה פשוט לא יכול להיות. כדי לבחון זאת, החלטתי לפנות לחבר אחר.
"הסיבה שאני לא פונה לבנות שאני פוגש 'במציאות'', ומעדיף לפנות ברשתות החברתיות, היא לא כי הן לא נחמדות אליי, אלא כי אני מעדיף לעשות 'שיעורי בית' לפני שאני ניגש לבחורה. אם אפנה אליה בבר, אני לא יודע מה היא עושה בחיים; מי החברות שלה; ולאן היא יוצאת וכאלה. לעומת זאת, היום ממש קל לגלות את כל הפרטים האלה ברשתות החברתיות. שלא לדבר על אם היא רווקה או לא".
"אצלי זה בכלל לא העניין", סיפר לי חבר אחר. "הרבה יותר קל לי לחשוב על מה שאני רוצה להגיד מאשר לעמוד מול הבחורה ולשלוף מהמותן. אני הרבה יותר חד מאחורי מסך".
"אבל גם ככה תיפגש איתה בסוף", התעקשתי.
"נכון, אבל אם זה יקרה, סימן שאת הרושם הראשוני כבר הצלחתי לעשות".
אז מה בכל זאת עושים אותם גברים שממש רוצים לפנות לנשים פנים מול פנים, בדרכים הישנות והטובות, אבל הם לא מחזיקים בכישורי הכריזמה של הרווקים האחרים? את הפתרון הזה מצאתי בעצמי, ולפני שנה הקמתי, בשיתוף חברי רון חי, מיזם היכרויות מסוג אחר; פעם בשבועיים אנחנו מרימים אירוע בברים שונים ברחבי הארץ, כאשר כל הנוכחים באירוע הם רווקים ורווקות שמעוניינים בזוגיות רצינית.
כן, קראתם נכון, אירוע שידוכים לכל אלה שנמאס להם מהטינדר, נמאס להם מהאינסטגרם, ומאסו במסכים. הם רוצים את הדבר האמיתי ובאירוע הזה - הם מקבלים אותו.
ב-9.2 ייערך אירוע נוסף, בדיוק כזה, בשיתוף קשת 12 ו"חתונה ממבט ראשון", האירוע יצולם בחלקו, אך עם זאת, מי שיבחר שלא להצטלם, לא יהיה מחוייב ויהיה איזור שלם סטרילי ממצלמות.
רוצים להיות שם? מחפשים אהבה ורוצים לפגוש אותה פנים אל מול פנים? כל הפרטים וההרשמה מחכים לכם ממש כאן או בעמוד האינסטגרם Ronis_singles