כשאני מנסה להיות משהו שאני לא, זה לא עובד לי

כשעומר לוי חצתה את רף מיליון העוקבים בטיקטוק, היא חגגה באירוע ענק עם עוגה בגובה 4.6 מטר. מאישה שהפעילות שלה ברשת מזוהה עם הגזמה הייתם מצפים שתחגוג גם את היום המאושר בחייה בענק, אבל לא הפעם. לוי תינשא בחודש יוני למעיין (לוי גם כן), בן הזוג שלה בחמש השנים האחרונות, המוכר בכינוי "מאמי". לחתונה יוזמנו כ-300 אורחים בלבד, והעוקבים לא ביניהם. "אם בעוגת המיליון הייתי מעורבת לגמרי, פה אני משחררת. כל מה שמעניין אותי באירוע זה האוכל", היא אומרת.

למה אין מוזמנים מהקהילה שלך?
"זו חתונה קטנה. אפילו לאמא שלי אמרתי לצמצם, אז מה פתאום אני אביא עוקבים?".

הולכת להיות חתונה עם אוכל בסגנון עומר לוי, כלומר, מטוגן ומושחת?
"קצת יותר קלאס מעומר לוי, אבל אני מתכננת לעשות עומר לוי בקינוח. בחרנו את המקום בגלל האוכל שלו והשף. מעבר לזה, תני לי רק להתחתן איתו".

"תני לי רק להתחתן איתו" היה הסלוגן של לוי ומאמי לאורך השנים. היא לא הסתירה את העובדה שהיא חיכתה לטבעת, ובשלב מסוים מאמי גם הפך לחלק מהעסק ולפנים מוכרות לכל עוקביה. "מאמי היה הצלם והעורך שלי. הרגשתי שאני רוצה לגדול, הוא הרגיש שהוא מיצה את מה שהוא עושה, אז הצעתי לו שנעבוד ביחד".

היה חשש משילוב של ביזנס ופלז'ר?
"באינסטינקט הראשוני לא היה שום חשש, אבל כשסיפרנו לאנשים הם התחילו להכניס בנו חשש. אמרו לנו שזה יכול לפרק אותנו, אבל הלכנו עם האינטואיציה שלנו".

ובפועל?
"פרחנו. האינטריגות היחידות שזה הכניס הן מקצועיות, כי בעבודה אני מאוד מקצועית ויודעת מה אני רוצה. ברמה האישית זה נורא קירב בינינו, רק עכשיו אני אולי מרגישה שאני רוצה שהוא ימצא משהו אחר שיספק אותו. אני יודעת שכדי להמשיך לחיות חיים טובים ביחד, אנחנו צריכים למצוא גם את החלום שלו. עד עכשיו היו הרבה דופמין וסיפוק מהעבודה, ועכשיו, כשזה כבר נהיה רוטינה, אני חושבת שהוא מרגיש שהוא צריך למלא איזשהו חלל".

זה העסק של עומר לוי או של שניכם?
"של שנינו. אם אני אתחיל להיכנס לניואנסים של מי צריך להרוויח יותר, זה מתכון לפירוק. אנחנו מרוויחים אותו הדבר וכל העסק הזה הוא חצי-חצי, לא משנה מה יהיה. אגב, מה שהדהים אותי אצלו זו העובדה שהיה לו אפס אגו לאורך כל הדרך. כל מה שעשה אותו מאושר היה לראות אותי פורחת".

יש לא מעט ביקורת על הסכומים הגבוהים שמרוויחים ברשת.
"זה לגיטימי, לקח לאנשים הרבה זמן להבין שיוצרי תוכן מרוויחים מזה כסף. זה משהו חדש".

הרבה כסף. מדובר על מאות אלפי שקלים בחודש. איפה את ממוקמת בזה?
"קשה לי לדבר על כסף, זה משהו מהבית, אבל אני יודעת שלא מכרתי את הקהל שלי בשביל הכסף הזה. אני יודעת שאני יכולה לעשות יותר, אני אומרת לא לאיזה חמישה קמפיינים ביום. הלוואי שהייתי עושה סכומים כמו עינב בובליל".

ואת לא?
"מי מרוויח כמו עינב בובליל? אולי החברות הכי גדולות בשוק. יש את מי שעושה יותר וזה מובהק לכולם מי, אבל צריך להגיד שאני גם לא רוצה להגיד לקהל שלי 'תקנו', אני מרגישה שזה לא נכון ושם הכסף הגדול, בקוד קופון".

רמת החיים שלכם גבוהה?
"בתפיסה הכלכלית שלי אני לא ארשה לעצמי דברים. אבל ברמת החיים, אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו מה שנרצה".

בחיים לא אמכור את עצמי תמורת כותרת

לוי (29) היא כוכבת הטיקטוק האהובה והמצליחה ביותר בישראל. היא זכתה במשך שנתיים ברציפות בתחרות טיקטוקר השנה של mako, יש לה יותר ממיליון עוקבים בטיקטוק וכ-350 אלף באינסטגרם. היא משמשת פרזנטורית של מותגי ענק בתחום האוכל כמו צ'יטוס מבית שטראוס ומקדונלד'ס. הקהל שלה הוא ברובו ילדים ובני נוער, ובהתאם לכך לא תמצאו אצלה התבטאויות שנויות במחלוקת או פרובוקטיביות. "אני מבינה שיש לי המון אחריות, אז אני צריכה להתאים את עצמי, גם מבחינת המסרים וגם מבחינת איזה דברים אסור לי להגיד. אני צריכה לשקול מילים, יש ילדים והורים שמסתכלים עליי".

לפעמים בא לך להיפתח ולהביע יותר?
"כן, אבל אני לא מוכנה למכור את עצמי לתעשייה הצהובה, אני מעדיפה להיות מוכרת בזכות התוכן שלי ובזכות אהבת הקהל. בראיונות הראשונים שלי הרגשתי שאני צריכה ליצור כותרות ולעניין, שלא יראו אותי כשטחית ומשעממת, אבל היום אני מבינה שאני בחיים לא אמכור את עצמי תמורת שום כותרת. אנשים רוצים לראות פשוט בן אדם, נמאס להם מהסחלה של התעשייה".

למרות ההצלחה, לוי עדיין לא מעכלת את המעמד שהגיעה אליו ולא תמיד מרגישה חלק מהתעשייה. "כשנבחרתי לפרזנטורית של צ'יטוס אמרו לי שאני צריכה להתראיין. עמדו מולי 20 אנשים – יחסי ציבור, הלקוח, התקשורת, ולא הצלחתי לתפקד", היא נזכרת. "זה מלחיץ אותי ברמות ובא לי להתחיל ליהנות מזה. אני רואה שזה עולה לי בבריאות".

איך זה בא לידי ביטוי?
"לפני ארבעה חודשים חוויתי בפעם הראשונה התקף חרדה. לא ידעתי מה זה ולא הבנתי מה מרגישים, זה תמיד נראה לי כמו משהו שבחיים לא יקרה לי, וזה היה הדבר הכי מפחיד בעולם. הרגשתי שאני חווה התקף לב, במשך שעה וחצי היו לי דופק מאוד מהיר, כאבים בחזה ומחשבות רעות. בהתחלה מאמי ניסה להרגיע אותי, אבל כשראינו שזה לא עובד הוא התקשר לער"ן כי הרגשתי שאני מתה. דיברנו עם המוקדן במשך 45 דקות עד שהוא אמר לי, 'זה כבר היה אמור לעבור לך, יש לך משהו אחר כנראה ואין לי איך לעזור לך'. זה עוד יותר הלחיץ אותי והזמנו אמבולנס. עשו לי בדיקות ואמרו שזה התקף חרדה".

את יודעת מה הוביל לזה?
"הבנתי שאני לוקחת הכל קשה מדי, הכל מלחיץ אותי. זה קרה קצת אחרי עוגת המיליון, אומנם הכל נראה פאן וכיף מבחוץ, אבל זו עבודה של ארבע שנים עם סטרס לא נורמלי. השאיפה לעמוד כל הזמן בציפיות וברמה שהבאתי את עצמי אליה, שכל סרטון מגיע למיליון צפיות, שברה אותי. מהסטרס נעלמתי מהרשת לחודש".

למה?
"פחדתי, לא ידעתי להכיל את תשומת הלב והאהבה שקיבלתי. אחרי האירוע חוויתי נפילת מתח, כולם חושבים שלקחתי חברת הפקה שעשתה לי הכל, אבל אנשים לא יודעים ששמתי מאות אלפי שקלים מכספי על האירוע הזה. החסויות לא כיסו את ההוצאות".

את בטוב עם זה?
"ברגע שזו נתינה אני פחות מתחשבנת, והרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. העוגה היא לא העניין, זה היה בשביל הקהילה שלי. אני מרגישה שאני מקדישה את חיי למאות אלפי אנשים, ורציתי לשבור את הדבר הזה של כוכב רשת שהוא מאוד מרוחק, רציתי שירגישו את הקרבה שלי ואת מה שאני באמת מרגישה כלפי הקהל. ואז באה הנפילה, כי אמרתי לעצמי, 'מה אני שווה עכשיו?'. הבנתי שאני צריכה לשפר את התפיסה שלי כלפי עצמי ושמתחיל שיעור של להבין מי אני ומה אני מביאה. אני מרגישה הרבה פעמים לא ראויה לקהל שלי, שאני לא נותנת לו מספיק".

ומה מאמי, שהוא חלק מכל הדבר הזה, אומר?
"הוא הרבה יותר שקול ממני. לא מזמן הייתה לנו שיחה מאוד אמוציונלית, ניסיתי לגרור אותו לפחדים שלי ואמרתי לו, 'אנחנו חייבים לייצר עוד, אנחנו בירידה'. הוא ניסה לשדר לי שהכל בסדר, אבל לחצתי חזק עד שהוא התפרק ואמר, 'החיים הרבה יותר גדולים מזה, מה שחשוב זה הבריאות והמשפחה שנבנה'. חטפתי כאפה, הבנתי שאני חייבת פרופורציה, שינוי, להקליל, ואני ממש עכשיו במסע של השינוי עכשיו. אני רוצה ליצור תוכן, אבל גם ליהנות מזה. אני רוצה לשחרר מעצמי את התפיסה שרמת ההצלחה של התוכן שלי היא מה שמכתיב את הערך העצמי שלי".

בתחושה שלי אני עוף מוזר

לוי עוברת תקופה של חישוב מסלול מחדש, וכחלק מכך היא החליטה לעזוב את ביתה באשדוד ולעבור עם מאמי לתל אביב. אלא שבדיוק אז החלה המלחמה, והיא מצאה את עצמה רצה למקלט בלילות. "אני רגילה להיות במקום הבטוח שלי ופתאום עברתי לבית זר, בלי ממ"ד, בלי ריהוט, בלי כלום. הרגשתי שנשמטה לי הקרקע מתחת לרגליים, זו הייתה תקופה מאוד מאתגרת. מאז התקף החרדה יש לי הרבה יותר מחשבות שליליות ולא הצלחתי ליצור תוכן, ושוב הגיעו ההלקאות העצמיות".

למה החלטתם לעבור לתל אביב?
"אני ומאמי מאוד אוהבים שקט. שנינו גדלנו במקומות שקטים, הוא בקיבוץ בצפון ואני במושב ליד ירושלים וכל מה שהכרנו זה טבע ושקט. כשהחלטנו לגור יחד ניסינו את רמת גן, אבל זה היה לנו עירוני מדי והחלטנו לעבור ליד הים באשדוד. יש לנו תפיסת עבודה חריגה בגלל ההורים שלנו, אמא שלי הייתה אם חד-הורית שעבדה בשלוש עבודות, וגם אצל אמא שלו היה סיפור דומה. אין דבר כזה לא לעבוד, גם אם אנחנו חולים. לגור באשדוד בשקט הזה אפשר לנו לעבוד, אבל לאחרונה הבנו שניתקנו את עצמנו חברתית ובודדנו את עצמנו. זה פגע לי בתקשורת עם אנשים, הייתי הולכת להשקות ולא מוצאת את עצמי. שנינו אנשים מאוד חברותיים בשורש שלנו, אז בוקר אחד קמנו והחלטנו שעוברים לתל אביב כדי להגדיל את המעגלים החברתיים שלנו".

היום את מרגישה חלק מהתעשייה?
"אם היית שואלת אותי לפני שלושה חודשים הייתי עונה לך שלא. עבדתי על זה ועכשיו אני חצי שם, חצי לא. בתחושה שלי אני עוף מוזר".

בניגוד לכוכבות רשת שמתחילות את הקריירה כבר בגיל 14, לוי תכננה קריירה צבאית בכלל. עד לפני כחמש שנים היא שירתה בצבא והשתחררה כקצינה בדרגת סרן. אחרי השחרור היא עבדה בתחום השיווק הדיגיטלי, עד שהבוס שלה הציע לה לנסות ליצור תוכן בעצמה. "לא עקבתי אחרי אף אחד באותה תקופה, הייתי עוד בבועה של הצבא עד שהבנתי שאני פשוט מייסרת את עצמי. הבוס שלי אמר לי, 'את מצחיקולה, תיצרי תוכן כזה', אז זה מה שעשיתי. התחלתי לעשות סרטוני ליפ סינק קרינג'יים ברמות, זה היה כושל ברמה שירדו לי עוקבים, אבל הרגשתי טוב עם עצמי. החלטתי להתפטר מהעבודה וללכת על זה עד הסוף. חקרתי קצת את הנושא, והבנתי שייקח לי כנראה שנה להתחיל להתפרנס. בפועל אחרי כמה חודשים כבר פנו אליי מסוכנות כדי לייצג אותי. היה לי תוכן כל כך לא מצחיק שאין לי מושג איך החתימו אותי בכלל, בדיעבד הסוכן שלי אמר לי, 'הרגשתי שיש שם משהו'. חברות מסחריות סירבו לעבוד איתי, והוא הלך ומכר אותי למותגים במחירים נמוכים רק כדי שיכירו אותי וייתנו לי הזדמנות".

מתי העמוד הפך למה שהוא היום, ממוקד באוכל מושחת?
"אחרי חצי שנה של יצירת תוכן. מגיל קטן אהבתי אוכל, ינקתי שנתיים, בגיל 12 אכלתי שתי לאפות ברצף, אז החלטתי לפנק את עצמי בכל מה שחלמתי עליו בתירוץ של יצירת תוכן. זה היה בשביל הילדה שבי".

מתי הרגשת שזה מצליח?
"עליתי למודעות כשהתחלתי לעשות מתכונים קלילים משלושה מרכיבים בשילובים הזויים. אנשים מגדירים אותי כפודי, אבל אני לא מרגישה כזאת. פודיז עושים מתכונים, מבינים באוכל, מרימים סירים ומבשלים, אני באה עם נוטלה, קמח וביצה, שמה במיקרו ויוצאת לי עוגה. כשזכיתי בתואר פודית השנה של טיקטוק ישראל הרגשתי לא נעים. היו איתי בקטגוריה אנשים שאני מעריצה ואמרתי, איזה באסה ששמו אותנו באותה קטגוריה. הם קורעים את התחת ומבאס לראות איזו פישרית שעושה מתכון עם גומי ומנצחת".

שמעת ביקורת כזו?
"בחיים לא, זו אני עם הביקורת העצמית. מהקולגות הפודיז אני מרגישה רק פרגון, הם קיבלו אותי מאוד, שזה מפתיע".

איך הגעת דווקא למתכונים מוגזמים?
"באמת ובתמים בהתחלה רציתי להגשים דודות שלא יכולתי להגשים לפני זה. אני זוכרת שכילדה ביקשתי מאמא שלי קרטון קורנפלקס במתנה, אלה היו החלומות. כשכולן התחפשו לנסיכות אני התחפשתי לסנטה קלאוס כדי להסתובב עם שק ממתקים ולחלק. אולי אלה החסכים שלי מהילדות שגרמו לי לרצות את השפע, את המתוק והממתקים. במשך שלוש שנים וחצי פירקתי את כל הדודות שלי ברשת. היה לי חלום לקחת עוגה, לתפוס אותה ביד ולהכניס אותה לפה בבת אחת. זה מה שעשיתי, זה הצליח ומשם התחיל טרנד של לאכול עוגות עם הידיים. הבנתי שאלה גם הדודות של אנשים אחרים".

את מאוד אהובה ברשת. יש גם ביקורת?
"יש ביקורות אולי על הבהמתיות, שאני אוכלת כמויות, שאני מקדמת חוסר בריאות, אבל אני כל כך שלמה עם הכל שזה פחות מזיז לי. בסוף אני באה ליצור תוכן שכיף לי לעשות ושכיף לאנשים לצרוך, אז מה עדיף, שאני אקדם רק מתכונים דלי קלוריות? הרשת מפוצצת בנשים שעושות מתכונים עם חלבון, שזה מבורך, אבל פתאום באה מישהי עם דלי נוטלה ואוכלת אותו עם כף. זה לא נתפס לאנשים לפני ארבע שנים, והיום כבר כולם עושים את זה".

אילו ביקורות כן יכולות לגעת בך?
"כשמישהי או מישהו שלא עוקבים אחריי מגיבים לי 'את ריקה מתוכן'. זו נקודה רגישה אצלי כי אני מפחדת שיראו בי משהו שטחי. עד לא מזמן זה היה דוקר אותי בלב, אבל התחלתי לגבש חסינות".

היו תקופות ששקלתי יותר, אני אקורדיון

כחלק מכך שלוי היא כוכבת בעיקר בקרב ילדים ובני נוער, הקהל שלה לעתים מתקשה לשמור על גבולות. לדבריה, היו לא מעט מקרים שבהם האהבה הזו גלשה גם למקומות אישיים יותר. "כיף לי לראות ולשמוע הורים וילדים שמספרים לי שהם עושים את המתכונים שלי בבית, אבל אני אישה ויש לי הורמונים, ולפעמים לא בא לי על זה. אני הכי מתרגשת בעולם לפגוש את הקהל שלי, אבל כשזה תופס אותך במוד של בן אדם רגיל, זה לא תמיד פשוט".

תני דוגמה.
"קרו המון מקרים לא נעימים, נגיד חבורת בנות שהגיעה אליי הביתה וממש ניסתה לפתוח את הדלת, ומזל שהיא הייתה נעולה. כשאני באה לאחותי בשבת פתאום כל השכנים רוצים לבוא, למרות שכל מה שבא לי זה להיות הילדה של ההורים שלי ולא יוצרת התוכן של כולם. היה גם מקרה שהתרחש ביום כיפור במושב שגדלתי בו, לא יכולתי לצאת מהבית כי חבורות מאוד גדולות של ילדים חיפשו אותי. עכשיו כפרה עליהם ובאהבה, אבל אלה ילדים עם טלפון ובמבה ביום כיפור ואני בצום, אז לא יכולתי לצאת. ביום כיפור האחרון ביקשתי מהמשפחה שלי לנסוע לצפון כדי שנוכל להרגיש בנוח, לעשות זמן איכות אחד עם השני ולהסתובב בנחת. הם זרמו איתי, הגענו לצפון ולא פרסמתי איפה אני, רק צילמתי את הבית וראו את הנוף מהחלון. ילדים ראו את הסטורי הזה ופענחו איפה אנחנו, ועד צאת החג היו חבורות ענקיות של ילדים מסביב לבית. הם פשוט עמדו שם ממול וצעקו. לא יכולתי לצאת, אפילו לא למרפסת. אמא שלי הייתה צריכה כל רגע לצאת ולהגיד שיש איתנו ילדים קטנים ושזה מפריע להם לישון".

חשבת להתקשר למשטרה?
"בחיים לא, כי אני יודעת מהיכן זה מגיע ואני לא רוצה שחלילה יחשבו שאני מתלוננת, אני נהנית מכל רגע ולרוב אני זורמת, אבל יש רגעים פרטיים שזה מפריע בהם. נגיד בשבעה של סבתא שלי, דודים שמעו שאני נמצאת והביאו את הילדים שלהם כדי לפגוש אותי. אתם מביאים את הילדים שלכם לשבעה של סבתא שלי? זה קשה".

יש מחיר להצלחה.
"אבל זה כל כך שווה את זה, בגלל זה אני לא שופטת אף אחד ולא מתעצבנת. זו תמימות של ילד, אני זוכרת את עצמי כילדה, אם ראינו מפורסם שאהבנו כל מה שרצינו זה יחס ממנו, לא חשבנו אם אנחנו מפריעים ואם זה הזמן המתאים. למדתי לפעמים להעלות תוכן ממקומות שאני נמצאת בהם בדיליי כי אנשים מיד מגיעים. שלא ישתמע שאני מתלוננת, אני עושה את מה שאני עושה בשביל האהבה הזאת".

יש קנאה או תחרות בין יוצרי התוכן והמשפיענים?
"חד-משמעית, כמו שיש בכל תחום של עצמאיים, כמו עורכי דין, ספריות או קוסמטיקאיות. מסתכלים על מי מצליח יותר באופן טבעי".

את חושבת שיש מקום בכלל לכל כך הרבה יוצרי תוכן?
"היום כן, כי זה התחיל להחליף את הטלוויזיה. פעם מיליונים צפו בטלוויזיה, ועכשיו הם ברשת. ככל שיש יותר אנשים שצופים וגוללים יותר זמן, ככה יש גם מקום ליותר יוצרים".

יש לך רצון לצאת מהרשת ולעבור לטלוויזיה?
"לא. אני אלך ל'רוקדים עם כוכבים' באהבה, אבל זו לא השאיפה שלי. יותר מעניין אותי לחזק ולהגדיל את הקהילה שלי מאשר להיות מוכרת בטלוויזיה. כשהתחלתי ליצור תוכן ראיתי שכל מי שמצליח הולך לקורס משחק ועושה אודישנים והייתי בטוחה שזה גם מה שאני צריכה לעשות, אז התחלתי קורס משחק, וזה לא דיבר אליי. הבנתי שמה שאני עושה פשוט עובד לי הכי טוב. כשאני מנסה להיות משהו שאני לא, שאין לי תשוקה אליו, זה לא עובד".

מיצית את עניין האוכל המושחת?
"זה לא מיצוי, אבל לאחרונה אני מתחילה להתעניין באוכל שיזין את הגוף שלי כי הבנתי שאני הולכת להקים משפחה בקרוב ואני צריכה שהגוף שלי יחזיק את זה. אם אני עולה במדרגות הביתה ואני מעולפת כאילו רצתי מרתון, איך אני אשחק עם הילדה שלי?".

מבחינת דימוי גוף, כמה את מתעסקת במה שאת אוכלת ובמראה החיצוני שלך?
"לא מתעסקת בכלל. היו לי תקופות ששקלתי 13 קילו יותר, אני אקורדיון. הליכות עם מאמי זה הספורט היחיד שאני מצליחה להתמיד בו, והוא סידר לי את מערכת העיכול פלאים".

אם את עולה במשקל, זה משפיע על המצב רוח שלך?
"זה משפיע על הערך העצמי שלי באופן לא מודע, כי אני לא באמת יושבת ואומרת, 'השמנתי, אני צריכה לעשות דיאטה', אבל זה גורם לי להיות חסרת ביטחון כשאני רואה על עצמי בגדים אחרת. פעם התעסקתי בזה יותר, מאז העבודה ברשת משהו אחר ממלא אותי".

את באמת אוכלת את כל האוכל שאת מכינה?
"אני לוקחת כמה ביסים כדי לבחור את המתאים ביותר לסרטון, אבל חד-משמעית אני לא אוכלת הכל. אני לא רוצה להתאשפז".

מי מרוויח את מה שנשאר?
"השכנים, הם ממש התבאסו שעברנו דירה. היום המשפחה שלי גרה לידי, אז אני מחכה לרגעים לחלק להם".

את מגדירה את עצמך אדם מאושר היום?
"אני מאושרת בזכות הקהל שלי. אני מרגישה שאני חופרת על זה ושזה אולי נשמע קרינג', אבל אני מרגישה שאני חיה בשבילם".

מה את מאחלת לעצמך בעוד שלוש שנים?
"לאהוב ולהעריך את עצמי יותר, להפסיק לפחד ושתהיה לנו את הקהילה הכי חזקה בארץ. קהילה זה הכל".

צילום: ערן לוי | סטיילינג: דנה זיקרי | איפור: שגיא שבת | שיער: אוראל עטון | הפקה: טל פוליטי | לוקיישן: פונדק אלביס, נווה אילן