רוני דואני: "כבר בגיל 15 הייתי מאוד עצמאית"

אלופים | צילום: עודד קרני

בעונה החדשה שתעלה ביום ראשון בקרוב חוזרים "האליפים" אל הפנימייה החקלאית, לאחר חופשת הקיץ, בוגרים ובטוחים יותר בעצמם. השנה הם לא נקראים יותר "אליפים" אלא "בטיחים" - זה הכינוי של תלמידי שכבת י'. עם תחילת שנת הלימודים מגיעים שלושה תלמידים חדשים ל"גנות", שמערערים את תחושות האחדות והאחווה ששורה בקבוצה הוותיקה והמגובשת, ואותם הולכים לשחק יהלי סער, נעה פרידמן ואינה בקלמן.

העונה הקודמת, שסחפה אחריה ילדים ומבוגרים כאחד, התמקדה בחבורת "האליפים" שהגיעה לראשונה לפנימיית "גנות" וליוותה אותם בשנתם הראשונה בפנימיה, עם כל החששות, האהבות וההתמודדויות. הסדרה מבוססת על ספרה המיתולוגי של אסתר שטרייט-וורצל ועוקבת אחר חייהם הבלתי שגרתיים של הנערים והנערות הגרים בפנימיה. 

היינו במסיבה של העונה השנייה ופגשנו שם את כ-ו-ל-ם: יותם קושניר, מאיה ורטהיימר, אלון סנדלר, יסמין עיון, גיא סלניק, עידו ברטל, אינה בקלמן, אורנה פיטוסי, נעה פרידמן, מקס אולארצ'יק, איילת מרגלית, רוני דואני וקובי מחט. החלפנו עם חלקם חוויות ויש כמובן, איך לא, גם תמונות.

המדריכה עדן לשירותכם | צילום: עודד קרני

רוני, איך זה להיות מדריכה?
"אני מאוד דומה לדמות שלי. אומנם אף פעם לא הייתי מדריכה, אך תמיד הייתי הבחורה האחראית בחבורה. גם בלימודים אני אחראית ומאוד חשוב לי להצליח ולקבל ציונים טובים".

היית ילדה עצמאית?
"כן, כבר בגיל 15 הייתי מאוד עצמאית. התחלתי את צעדיי הראשונים בקריירה, ולפעמים ישנתי מחוץ לבית. אם לא הייתי עצמאית לא כלתי להתחיל לעבוד כבר בגיל מאוד צעיר".

ספרי לנו על משהו מעניין שהיה בצילומים.
"יש סצנה בה עדן המדריכה מגיעה בבוקר לחדרם של גדי ומיכה כדי לנזוף בהם על כך שהסתובבו מחוץ לחדרם לאחר שעת כיבוי אורות. בסצנה הזאת, גדי ומיכה מנסים להתחיל עם עדן. הם עשו לי פרצופים והראו לי את השרירים שלהם – זה היה מאוד מצחיק. ניסיתי לשמור על פנים רציניות וזה היה מאוד קשה".

מאיה ורטהיימר ביחד עם אינה בקלמן | צילום: עודד קרני

מאיה ורטהיימר, איך החיים שלך השתנו מאז יציאת העונה הראשונה?
"זה מאוד משמח ומחמם את הלב לדעת שהעבודה שלי נוגעת בהרבה אנשים ומרגשת אותם. כולם עוטפים אותי בהמון אהבה וגם לפעמים מייעצים לי מה כדאי לעשות ואיך להתנהג".

קרה משהו מיוחד בצילומים?
"הייתה לי סצנה אחת ממש מרגשת ומאוד משמעותית בעיניי. זאת הייתה סצנה שהייתי צריכה לבכות במהלכה. בכיתי המון וממש התפרצתי נפשית ורגשית וכשסיימתי כולם מחאו לי כפיים. כולם התרגשו ביחד איתי. אפילו המאפרות בכו ואורן, במאי הסדרה, חיבק אותי. רוב הזמן יש לנו חוויות מצחיקות. הסצנות עם גדי ומיכה ממש מצחיקות. לאורן הבמאי יש מגאפון בזמן הצילומים כדי לצעוק לנו 'אקשן', ולפעמים כשהוא מפעיל אותו, הוא לוחץ על הכפתור הלא נכון והמגאפון משמיע שיר – וזה מאוד מצחיק!".

מה יותר כיף: להיות אליף או בטיח?
"אני חושבת שאליפית כי יש משהו מאוד יפה בראשוניות של הדברים, והמלחמה שלנו כאליפים על מקומנו בפנימייה הייתה מלחמה מאוד חשובה ומשמעותית".

עומר דרור שמשחק את מיכה | צילום: עודד קרני

עומר דרור, מה לדעתך סוד ההצלחה של הסדרה?
"לילדים היה ממש קל להתחבר לסיפור ולדמויות, כי הסיפור משקף את המצב היום בבתי ספר, והוא מדבר על ילדים רגילים, שבאים מבית רגיל ולא ניחנים בכוחות על. סוד ההצלחה גם טמון בסיפור התמים שקיים בכל אחד מאיתנו. דווקא בתקופה שבה הטכנולוגיה שולטת בחיים שלנו בכל מקום כיף לצלול לעולם פשוט של ערכים".

במה זה הרגיש שונה לצלם את העונה השנייה לעומת הראשונה?
"אנחנו מגיעים עם יותר ניסיון, יותר מחוברים לדמות, יש לנו יותר חברים כי הצטרפו אלינו שחקנים חדשים. אני חושב שאנחנו וגם הצופים היינו צריכים את הרענון הזה, להכיר עוד צדדים ולחוות אנשים שונים. הקטע של למידת טקסטים, אני קורא לזה שריר. בהתחלה קשה, עד שהשריר שנקרא 'זיכרון' במוח מתפתח וגדל לאט לאט, ואז זה נהיה קלי קלות. אני מגיע למצב שאני רק מסתכל על הדף ואני זוכר את כל מה שאני אמור להגיד".

יש לך חוויות מהצילומים לשתף בהן?
"אני וקובי מחט לא מסוגלים להיות ביחד מול המצלמה ולא להיקרע מצחוק. ההפקה מורטת שערות כשיש לנו סצנות משותפות. בסצנה אחת גדי ואני היינו צריכים לרוץ לעבר התלמידים החדשים, ובאמצע הריצה נפלתי לארוגה. לא נעים".

את האמת, מה יותר כיף: להיות אליף או בטיח?
"על אמת? בטיח, כי כאליף אתה חוטף תעלולים מהדלידים, אבל אחרי שהיינו ה'סלבדורים' של הפנימיה בתור אליפים, עכשיו כבטיחים כל הפנימיה נותנת לנו כבוד, ומה יותר כיף מזה?".

תכירו את נעה פרידמן ויהלי סער | צילום: עודד קרני

יהלי סער, מזל טוב על התפקיד החדש בסדרה. איך זה לחזור בזמן ולשחק תלמיד בתיכון?
"לחזור בזמן תמיד היה חלום של כולם לא? אבל ברצינות, מדובר בחוויה. אם אנחנו מסתכלים על זה במרבית סדרות הנוער חבר'ה מבוגרים משחקים גילאים קטנים יותר. מן הסתם זה נותן פרספקטיבה על דברים אבל גם דורש ממך לנבור בזיכרונות ולהתחבר מחדש לדברים ששכחת. למרות כל זה חשוב לי שילדים שצופים בסדרה יזכרו שמדובר בחבר'ה בגילאי העשרים, ושלא יסיקו שום דבר על ההתפתחות שלהם אם במקרה הדמויות בטלוויזיה נראות מבוגרות יותר. אני יודע שכשהייתי קטן יותר אכלתי על זה הרבה מאוד סרטים".

מה אתה יכול לספר לנו על הצילומים?
"החוויה הכי קשה שהייתה לי בצילומים הייתה כשהגעתי ליום צילום עם 40 מעלות חום. זה היה יום קשה שהייתי צריך לשחק ביותר מעשרים סצנות ואני כולי נוזל והוזה מרוב אקמול. בסוף היום מצאתי את עצמי רועד מקור, שוכב על מזרון רטוב מתחת לברז מטפטף ומנסה לשחק כאילו בחוץ יום אביבי ואצלי הכול טוב. למזלי אחת מהמאפרות המדהימות שלנו, לינה, טיפלה בי כמו אימא ועמדה על המשמר עם חבילת טישו".

תכלס, מבסוט מלהיות בטיח?
"ברור! התנאים הרבה הרבה יותר טובים".

נעה פרידמן מתחברת עם יותם קושניר | צילום: עודד קרני

מזל טוב גם לך, נעה פרידמן. שמחה להצטרף לצוות?
"הסדרה מושקעת מאוד ואיכותית, ורואים את זה. עושים אותה אנשי טלוויזיה צעירים ומצויינים. חוץ מזה, הסדרה מדברת לילדים בגובה העיניים, בצורה בוגרת ולא מתנשאת, כזאת שאפשר גם להתחבר אליה וגם ללמוד ממנה".

איזה חוויות היו לך בצילומים?
"קשה לשים את האצבע על חוויה אחת ספציפית. כל סצנה עם אסף ועומר היתה הופכת לפרץ צחוק בלתי נשלט שנמשך דקות ארוכות. אם צריך לציין משהו ספציפי, יש רגע אינטימי אחד שהיה טיפה מביך בשבילי. הייתי חולה באותו יום ולא רציתי להדביק את השחקן השני בנזלת. למזלי הוא פרגן, אזר אומץ והסצנה צולמה בהצלחה".

מה עדיף להיות: אליפית או בטיחית?
"אליפית מעולם לא הייתי אבל ברור שעדיף להיות בטיחית!".

 

>> רוצים לזכות בסדרת "קסם והעיר הגדולה"? ברור שאתם רוצים!