מקסים ומצמרר: אנה פרנק בתמונות נדירות

ספטמבר 1935: אנה התארחה אצל קרובי משפחה בסילס מריה שבשווייץ

מכל הילדות בעולם, הכי רציתי שאנה פרנק תהיה חברה שלי. החברה היחידה שאתן לה לקרוא מה שאני כותבת ביומן, שהתחלתי לכתוב לאחר שקראתי בגיל 8 את היומן שלה. יש לי הרגשה שהיינו מבינות אחת את השנייה, צולחות ביחד את גיל ההתבגרות המבולבל והמסובך ואולי אפילו מגשימות ביחד את החלום שלה, שהפך גם לחלום שלי בגיל מאוד צעיר, מאותו הרגע שקראתי את השורות הבאות ביומן שלה:

"האם אוכל אי-פעם לכתוב יצירה גדולה באמת, האם אהיה אי-פעם עיתונאית וסופרת? אני מקווה שכן, הו, אני מקווה כל כך, כי בכתיבה אני יכולה לבטא את הכול, את מחשבותי, את שאיפותי, את הפנטזיות שלי". אנה פרנק, יום רביעי, 5 באפריל 1944. 

מה חזק יותר? מילים או תמונות?

עברו שנים. אני הלכתי ובגרתי, אנה נותרה בת 15. מדי שנה ביום השואה אני חושבת עליה. חושבת על הילדה שמרגיש לי שהיא החברה הכי טובה שלי, אפילו שאין לה מושג שזה מה שהיא בשבילי. אפילו שהיו לה הרבה חברות טובות אחרות לפני המלחמה ההיא.

והשנה העין לחה במיוחד, כי יצא ספר חדש, "אנה פרנק - בין מילים לתמונות" שמציג לראשונה את אנה בתצלומים נדירים, שחור על גבי לבן, שממשיכים מהמקום שבו נקטעו המילים של היומן. תמונות שנותנות פנים למילים. ובעיקר פנים, מחייכות ומאירות, של אנה.

קיץ 1939: חוף ים בזנדפורט. מימין לאנה נמצאת מרגוט, אחותה הגדולה, ומאחוריהן משמאל ישובה סבתא הולנדר

רבים קראו את היומן של אנה והתוודעו אל השנים שבהן היא בילתה בדירת המסתור בהולנד. אך בודדים מצליחים להעלות על דעתם את הילדות המאושרת שהייתה לה לפני המלחמה, מלאה בשמש, חברים וחלומות. הספר הזה הוא הזדמנות מיוחדת להכיר את אנה, שלפני שהפכה לילדה שכתבה את היומן הכי מפורסם בעולם, הייתה ילדה.

אנה אהבה להשתזף לעיתים קרובות על גג הבית השטוח

איזה חיוך, איזה עיניים | צילום: טלגרף

>> הספר "אנה פרנק – בין מילים לתמונות" מאת מנו מטסלאר ורוּד ון דר רול (תרגמה מאנגלית: אביגיל בורשטיין) יצא לחנויות בהוצאת דביר.