עצה אישית: לא מפסיקה להתגעגע

חיבבתי אותו וחשבתי שהוא גם מחבב אותי | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

שלום רות היקרה,

יש לי בעיה רצינית. בחופשת חנוכה האחרונה הגיעה לארץ חברת ילדות של אמא שלי, יחד עם הבן שלה. הם הגיעו מארצות הברית, לשם אני שואפת לעבור כשאגדל. הבן שלה ואני דיברנו הרבה בזמן שהוא ביקר בארץ, וחיבבתי אותו, ואני חושבת שגם הוא חיבב אותי. הוא היה מצחיק וכיפי מאוד, וגילינו שלשנינו יש את השאיפה ללמוד בהרווארד, כי שנינו תלמידים מצטיינים.

כשהוא נסע חזרה לארצות הברית, המצפון שלי התחיל להציק לי. אין לי מושג למה, אבל אני חושבת שזה קשור לזה שחיבבתי אותו מאוד. אני לא ישנה טוב, וכשאני ישנה אני חולמת עליו. ניסיתי לדבר איתו בפייסבוק, אבל עד עכשיו,כל מה שהוא כתב לי חזרה זה "hey". אני לא יודעת מה לעשות. חשבתי שכדאי ללכת לפסיכולוג, אבל את פסיכולוגית - אז תייעצי לי מה לעשות, בבקשה!

שלום לך,

אתחיל מהפסקה האחרונה. עצה שניתנת מעל דפי מדור בעיתון אינה תחליף לטיפול פסיכולוגי. אם את חשה שיש לך צורך במטפל, אנא עשי זאת.

הביקור של חברתה של אמך התרחש לפני יותר משישה חודשים. היא הגיעה עם בנה מארצות הברית, המקום אליו את שואפת לעבור כשתגדלי. את ואותו בן פיתחתם, על פי הרגשתך, חיבה הדדית, שניכם צחקתם ונהניתם ביחד. התברר לך גם שגם הוא, כמוך, שואף ללמוד בהרווארד.

התחושות שלו כלפי החוויות שלכם יחד שונות מאלו שלך | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

עם נסיעתו התחלת לחוש לא בנוח, ואת מניחה שאלו נקיפות מצפון על כך שחיבבת אותו. המצב הגיע לכדי כך שאינך ישנה כראוי והחלומות שלך קשורים בו. ניסית לחזור וליצור עמו קשר דרך הפייסבוק, אבל הוא לא שיתף פעולה, למעט תגובת "היי" קצרה.

השהייה בארץ, בתנאים של חופש, מבחינת אותו בן, הייתה שונה מהחיים השגרתיים שלו. כאן הוא מבודד מחבריו וחברותיו, מההווי השוטף לו הוא רגיל. את, לעומתו, היית בסביבתך הרגילה. אני מניחה שאת יכולה להבין, גם אם זה מעט קשה, שהתחושות שלו כלפי החוויות שלכם יחד שונות מאלו שלך.

את אכן התרגשת מנוכחותו ואולי גם אהבת אותו, ואלו אכן תחושות אמיתיות. הוא הוסיף קסם מסוים לחייך, ואם אינני טועה, גם ייצג את "החלום האמריקאי" שלך - לעבור לחו"ל וללמוד בהרווארד, ואולי איתו. אני משוכנעת שהוא נהנה מאוד מחברתך כל עוד הוא שהה בארץ, אולם יכול להיות שכשהוא חזר למסגרת הקודמת, החוויה שלו איתך קיבלה אופי קצת שונה ממה שחשבת. יכול להיות שזה היה "כיף אמיתי בחופשה", ויש הבדל בין מצב זה לבין "כיף" שחשים בחיים רגילים. האם את מסכימה איתי?

עם הזמן, הכאב והאכזבה יצטמצמו וייעלמו | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

התחושות שאת מתארת משקפות אכזבה ואולי גם האשמה עצמית - "איך זה שאהבתי בן והקדשתי לו תשומת לב, והוא אפילו לא מגיב בפייסבוק". אני מעריכה שעם הזמן, הכאב והאכזבה יצטמצמו וייעלמו. קחי בחשבון שחלק מרגשותייך הם תוצאה של אכזבה הקשורה במה שבן זה סימל עבורך - ארצות הברית והלימודים בהרווארד. אני בטוחה שעם הכישורים שיש לך, תמצאי עצמך בעוד שנים מממשת את החלום בלי כל קשר אליו. אני מקווה שסייעתי מעט.

רות אנגל אלדר היא ד"ר לפסיכולוגיה וחינוך מיוחד

יש לכם שאלה לרות? שלחו לכתובת האי מייל: yeladim@maariv.co.il עם הנושא "בעיה"

>> את המדור המלא וכתבות נוספות של "מעריב לילדים" תוכלו לקרוא בגיליון השבוע. רוצים להצטרף לחודש היכרות?

>> במדור הקודם: אימא תמיד כועסת עליי