אוסף הבוחשנים של רוני זנגי מתוך פרויקט הגמר שלה (צילום: רותם להב)
זה התחיל בחפוש מזכרות ממדינות זרות, אוסף הבוחשנים של רוני זנגי | צילום: רותם להב

למנחה הטלוויזיה ג'יי לנו יש אוסף שכולל למעלה ממאה מכוניות נדירות, בהן מכוניות מראשית המאה הקודמת ומכוניות חדשניות ועתידניות. השחקן ניקולס קייג', שנקלע לפני כעשור למשבר כלכלי, מכר רק חלק מאוסף ספרי הקומיקס שלו בתמורה של לא פחות משני מיליון דולר ואילו האוספים האינסופיים של הזמר המנוח מייקל ג'קסון, בהם רהיטים עתיקים, גיבורי על בגודל טבעי ופיגורינות מפורצלן, נמכרו אחרי מותו במכירות פומביות ובוודאי הכניסו לא מעט כסף ליורשיו.

מהו המניע שגורם לאנשים מסוימים להקדיש חלק עצום מזמנם, מרצם וכספם בדיבוק משונה של איסוף פריטים? "אספנות מוגדרת באופן מסורתי כתחביב או כעיסוק פנאי, בו האדם משקיע מזמנו, ממרצו ומכספו באגירה של פריטים מתחום מסוים", מסבירה עירא ענר, נוירו פסיכולוגית קלינית, "ההשקעה הנפשית, הרגשית והכספית בתחום האיסוף היא זו שמגדירה אדם כאספן ולאו דווקא גודל האוסף שלו". והאספנים? תנו להם רק לספר את הסיפור ולהציג את האוספים הפרטיים שלהם לראווה.

אוסף פחיות הפנטה של אלונה גור (צילום: רותם להב)
מחווה לסגידה, אוסף פחיות הפנטה של אלונה גור | צילום: רותם להב
תוויות גפרורים של עדי תמיר, פורום אספנות ואספנים (צילום: צילום ביתי)
שמחים לקלוט עוד משוגעים לדבר. תוויות גפרורים של עדי תמיר, פורום אספנות בתפוז | צילום: צילום ביתי

המשוגעים לדבר: זה התחיל במקרה

רוב האספנים אוספים פריטים מסוג מסוים. "אוספים אלו מתחילים לרוב על בסיס של שיוך רעיוני, כשלעיתים האספן יוצר לעצמו רציונליזציה שמתחילה באקראי והופכת למקודשת", אומרת ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית בכירה. "לאספנים אלו יש צורך לבלוט על בסיס הייחודיות והשונות שלהם. הם מוצאים מאפיין ייחודי בעל תוכן עמוק יותר לאוסף שלהם ומגייסים את הסביבה לתמוך בהם ולאסוף עבורם". 

גלעד אוחנה, מנהל פורום אספנות ואוספים בתפוז, הוא בדיוק אחד כזה. "אוסף כרטיסי הביקור שלי התחיל מזה ששכבו לי בארנק כמה כרטיסים ששימשו אותי באפן פרקטי. לאט לאט הנפח והכמות שלהם הלכו וגדלו, עד שפתאום זה הפך לאוסף שהתחלתי לסדר בשקיות מיוחדות. עם הזמן הבנתי שזה בסיס נהדר להכיר אנשים רבים שמתעניינים באותו נושא כמוני. כיום הפורום שלנו עומד על כ-50 אספנים קבועים שנעים בין גילאי עשרה לשבעים פלוס ולא רק שאנחנו עסוקים בדיונים שקשורים באוספים, בהשגת פריטים לעצמנו ולאחרים ובהערכת פריטים, אנחנו גם שמחים לקלוט עוד ועוד משוגעים לדבר".

אוסף הכפיות של משפחת ליבנה (צילום: צילום ביתי)
יש יותר מ-300 כאלה. אוסף הכפיות של טובה ויורם לבני | צילום: צילום ביתי
אוסף הכפיות של משפחת ליבנה (צילום: צילום ביתי)
המאה הראשונות נמצאו בגראז' סייל | צילום: צילום ביתי

גם אוסף כפיות הכסף של טובה ויורם לבני התחיל די במקרה. "לפני כ-20 שנה נסענו לשליחות בת שנה בקנדה", מספרת נעה לבני, בתם של טובה ויורם. בבניין שגרנו התקיים גראז' סייל והלכנו כדי לחפש שולחן קפה שהיה חסר לנו. מצאנו את עצמנו יוצאים עם שולחן ואוסף של כמאה כפיות כסף מרתקות שהיו ממוינות לפי סדרות בנושאים שונים ושלחלקן היה אפילו מוצמד פתק עם סיפור קצר שסיפר על מהותן ומקורן". האוסף המשפחתי הלך וגדל גם אחרי שחזרו ארצה ומונה כיום למעלה מ-300 פריטים.

"הכפיות מוצגות בוויטרינות בסלון של הורי ומשמשות גאווה גדולה ותמיד נושא לשיחה. לרבות מהן יש סיפורים על מקומות בעולם מהם הן הגיעו או שאליהם הגיעו קרובי משפחה או חברים", אומרת לבני, "עם הזמן הפכנו לבררנים מאוד ולא כל כפית עוברת את סף הכניסה. לאחרונה קיבלתי מחברה דווקא כפית מקסימה לרגל תחילת הדיאטה שלי ובה חור במרכז שמפחית משמעותית את כמות הסוכר שהיא יכולה להכיל, אם בכלל".

קבלו אותם: 450 חתנים וכלות

עורך הדין לענייני משפחה, בני דון-יחייא, התחיל גם הוא לאסוף במקרה לפני כ-15 שנה. "הגיעה אלי גברת עם חצי בובת חתן-כלה מאוד מתוקה והסבירה שהבובה בשלמותה שימשה כקמע שלה ושל בעלה ושיום קודם, במהלך ריב, בעלה ניפץ את הבובה וכעת היא מעוניינת להתגרש. כשזימנתי את הבעל לשיחה ביקשתי ממנו שיביא גם את החלק שלו. חיברתי בין החלקים וכך התחיל האוסף. מהר מאוד אחר כך, בנסיעה לפולין, ראיתי בובת חתן-כלה מגולפת מעץ שנראתה כעבודת אמנות לכל דבר ופשוט הייתי חייב לרכוש אותה, מתוך מחשבה ששתיים-שלוש בובות כאלה יכולות לשמש כנקודות חן במשרדו של עורך דין שעוסק בענייני משפחה".

מתוך אוסף בובות חתן-כלה של עוד בני דון-יחייא (צילום: תמי אייזנברג)
הבעל ניפץ בובה אחת | צילום: תמי אייזנברג
מתוך אוסף בובות חתן-כלה של עוד בני דון-יחייא (צילום: תמי אייזנברג)
הקליינטים המשיכו להביא בובות חתונה | צילום: תמי אייזנברג
מתוך אוסף בובות חתן-כלה של עוד בני דון-יחייא (צילום: תמי אייזנברג)
והן חיות באושר ועושר על המדף | צילום: תמי אייזנברג

האוסף של דון-יחייא המשיך לגדול כשלקוחות הציעו לו את הבובות שלהם. "אחרי שש-שבע בובות הבנתי שיצר האספנות שלי גובר ובנסיעה הבאה שהייתה לספרד כבר הקדשתי את זמני הפנוי לחיפוש אחר בובות יפות ומיוחדות. לאט לאט הרגשתי שאני קצת מאבד גבולות ובשלב מסוים אפילו הזמנתי בובות מאמנים שייצרו אותן במיוחד בשבילי. לקוחות וחברים ידעו שאין להם מה לחזור מחו"ל בלי בובות. ככה עם הזמן הגעתי לכ-450 בובות. ככל שהאוסף גדל כבר היה לי קשה למצוא בובות שיחדשו לי וזה מה שמאוד ריתק אותי. עם הזמן היצר דעך מעט, אבל אפילו בשבוע שעבר רכשתי לי בממילא בירושלים בובת זכוכית ומתכת חדשה".

על גבול הטירוף: מי כאן הלא נורמלי?

אוחנה מסביר את העיסוק באספנות ככזה שמעיד על האישיות של האספן שהינו אדם בעל שריטה עמוקה או "קרע" לדבריו. "מי שמסתכל עלינו מבחוץ חושב שאנחנו לא נורמלים, אבל עבורנו כל האחרים הם לא נורמלים", הוא אומר.

ד"ר קגן טוענת כי "אספנות מתחילה להיות מסוכנת כשהמחיר שמשלמים עבור האוסף הופך להיות יקר מדי כלכלית, או שהוא משתלט על חיי האספן, משפחתו וסביבתו. במקרה שאספנות מתחילה לפגוע, חשוב לגשת לקבלת עזרה מאנשי מקצוע".

ואם מדברים על הובי חולני, הרי שבדיוק כך מגדיר גיא טל את אוסף עצי הפרי האכילים שלו. "יש לי אוסף של כמה עשרות עצי פרי מהארץ ומהעולם, כולל כמה עצים נדירים במיוחד", אומר טל, "האוסף התחיל מטיול שערכתי עם חבר שלי שכבר היה חלק ב'עמותה לפירות אקזוטיים' והוא הצליח להפוך אותי לחולה לעניין. מאז, כל המטרה שלי היא להוכיח שאני מסוגל לגדל כל עץ שהוא, גם שלא במדינת האם או במקום הטבעי שלו, בין אם תנובת הפרי לוקחת חצי שנה, או שבע שנים".

אוסף עצי הפרי של גיא טל (צילום: מועצה אזורית באר טוביה)
רצה להוכיח שהוא יכול לגדל כל דבר. פרי מאוסף עצי הפרי של גיא טל | צילום: מועצה אזורית באר טוביה
אוסף עצי הפרי של גיא טל (צילום: מועצה אזורית באר טוביה)
גם האספן חושב שזה שיגעון אמיתי | צילום: מועצה אזורית באר טוביה

החברות של מיכל רכבי הירושלמית יודעות שאין מצב שלא להביא לה נעליים מיניאטוריות ליום ההולדת, או בכלל. אוסף הנעליים המיניאטוריות שלה התחיל בכלל מאהבתה המובנת לנעליים ולמגפיים. "יום אחד החלטתי לאסוף דגמים מוקטנים במקום לרכוש עוד ועוד נעליים שימושיות", מספרת רכבי, "אני דואגת להגיע לעיתים די מזומנות לחנות 'עינת קולקשן' שבגבעתיים, היחידה בארץ שמחזיקה נעליים כאלה, כדי לרכוש את הדגמים החדשים ביותר שהגיעו ושעדיין אין לי ובכל פעם מתרגשת מחדש. ליום ההולדת שלי אין מצב שחברותיי יקנו לי משהו אחר וזה כבר הפך לרוטינה. היום, אין דבר שמשמח אותי יותר מאשר להתבונן באוסף שכולל סגנונות שונים של נעליים מיניאטוריות, החל בסגנון עתיק ועד המודרני ביותר".

אוסף הנעליים המיניאטוריות של מיכל רכבי (צילום: צילום ביתי)
אם אי אפשר לקנות נעליים שימושיות | צילום: צילום ביתי
אוסף הנעליים המיניאטוריות של מיכל רכבי (צילום: צילום ביתי)
אוספים נעליים מניאטוריות | צילום: צילום ביתי
אוסף הנעליים המיניאטוריות של מיכל רכבי (צילום: צילום ביתי)
האוסף של מיכל רכבי | צילום: צילום ביתי

בחזרה לילדות: אספנים בוגרים חיים את העבר

"מסתבר שאנשים אוספים בין היתר בגלל הצורך האנושי בהשגת תחושת שליטה בעולם", אומרת ד"ר קגן, "באמצעות איסוף פריטים ייחודיים והשלמת האוסף, מגיע האספן לתחושה של איזון, שליטה והשלמה עם חלק מעולמו הרגשי". אוחנה מאשר ומוסיף ש"אנשים אוספים כדי להיזכר ולחיות מחדש את עברם. האוספים נובעים מתוך נוסטלגיה ואפשרות לחזור לזמנים אחרים או לתקופות חיים ולהתרפק עליהם".

אוסף הצעצועים של בני ירוחם בהחלט נובע מתוך הרצון להפגיש מחדש בין הורים וילדים ולהחזיר אנשים באמצעות החפצים לילדות. "החוויה של לראות אנשים מסירים מעליהם קליפות והופכים, ולו לרגע, לילדים שהיו פעם היא פשוט מענגת", אומר ירוחם, שברשותו אוסף שכולל לא פחות מעשרות אלפי פריטי צעצועים ודברי ילדות. "לפני 17 שנה מצאתי ברחוב צעצוע ישן, אספתי ותיקנתי אותו וכך התחיל הכול. אחרי כמה שנים החלטנו, אשתי ואני, להקים מוזיאון לצעצועי ילדות ועד שזה יתממש, פתחנו בית הבראה לצעצועים ששמורים אצלי במחסן. בינתיים אני אוסף פריט לפריט בנושאים שונים ומשונים שקשורים לנושא ולא בנושא ספציפי וממוקד". צילומים מהמחסן השופע של ירוחם ניתן לראות בקליפ של האחים רמירז, וכן בקליפ של אנסמבל Jewish Women

בית ההבראה לצעצועים של בני ירוחם (צילום: חיים יפים בכבלט)
בני ירוחם רצה להחזיר את ההורים לילדות | צילום: חיים יפים בכבלט
בית ההבראה לצעצועים של בני ירוחם (צילום: חיים יפים בכבלט)
ותכנן להקים מוזיאון לצעצועי ילדים | צילום: חיים יפים בכבלט
בית ההבראה לצעצועים של בני ירוחם (צילום: חיים יפים בכבלט)
היום מכיל האוסף שלו עשרות אלפי פריטים ילדותיים | צילום: חיים יפים בכבלט
מרחיבים את האוסף: לקנות ולשנורר

באחד המאמרים שפורסמו בפורום לאספנות מציין המחבר שאחרי ההחלטה מה אוספים ועם התחלת האיסוף קיימות שלוש שיטות להרחיב את האוסף: לקנות, לקבל מתנות ולשנורר – כלומר, לספר לכל העולם על האוסף ולא להפסיק לנדנד. בשלב הבא ישנו הקטלוג ולבסוף ההתמקצעות והניסיון שמועבר לאספנים נוספים.

"חברים שנוסעים לחו"ל כבר יודעים טוב טוב להביא לי כמה שיותר בוחשנים וכמה שיותר נדירים", מספרת רוני זנגי, בוגרת מכון אבני שהקדישה את פרויקט הגמר שלה למיתוג של בית מכירות פומביות בשם "פטישיזם", כמחווה לסגידה לחפץ שאינו בהכרח בעל ערך, אבל שיש מי שמוכן להקדיש לו קיר או אפילו חדר שלם בבית. בין היתר מוצגים בפרויקט אוסף הבוחשנים שלה ואוסף פחיות הפנטה של חברתה ללימודים אלונה גור. "כבר מגיל קטן יש לי אהבה עצומה לפלסטיקים צבעוניים ותמיד אספתי דברים שכיף להתבונן בצורניות ובצבעוניות שלהם", אומרת זנגי, "את הבוחשנים התחלתי לאסוף כשהתחלתי לטוס לחו"ל ופשוט חיפשתי מזכרות מהמדינות שבהן שהיתי. הפרויקט נבע מהחיבור האובססיבי שלי לאוסף ולשיגעון שלי לקטלג ולסדר פריטים לפי צבע וגודל".

אוסף המשקלים של אמנון אלבז, פורום אספנות ואספנים (צילום: צילום ביתי)
כמה שוקל האוסף הזה? אוסף המשקלים של אמנון אלבז, פורום אספנות בתפוז | צילום: צילום ביתי
תגי יחידות של ירון גולדווג, פורום אספנות ואספנים (צילום: צילום ביתי)
הקשב! תגי יחידות של ירון גולדווג, פורום אספנות בתפוז | צילום: צילום ביתי

תראו את אוסף הפלפליות והמלחיות הזה

אולי תתחילו לאסוף מגנטים?

מכירים אספנים? דווחו להם על הכתבה