בשיטוטנו אחרי בתים יפים, הצפנו הפעם לביתה של עליזה בטבעון. עליזה בת ה-50, נשואה לגילי ואימא לשתי בנות בוגרות, היא גרפיקאית, מפתחת ויוצרת משחקים, מנחה תאטרון פלייבק, מציירת, כותבת ומשתמשת בכל הידע והניסיון שלה בעיסוקה כיום - מנחה להכרה יוצרת. אתם לבטח שואלים את עצמכם מה זה הכרה יוצרת? ובכן, לפי הגדרתה של עליזה מדובר "בגישה ייחודית של לימוד דרך חוויה ויצירת אקלים לימודי אותנטי".
האקלים, עליו עליזה מדברת, הוא הבית שלה וסביבתו. ולכן, כשמדברים על הבית ומתבוננים בו, מדברים עליה ומתבוננים בה, כי עליזה והעשייה שלה הן המהות והלב הפועם שלו.
זה מתחיל בעובדה שבבית של עליזה אין חיה כזו "פינת עבודה". החלל הביתי, כולל החצר והסביבה משמשים למגורים למחייה, ולעבודה. הסדנאות של עליזה, מתרחשות בחלקים שונים של הבית: במטבח, בספריה, בגינה, בסטודיו, במרפסת ובמעיין הסמוך. הגישה ההוליסטית בעבודה, באה לידי ביטוי גם בעיצוב הבית.
עליזה וגילי עזבו את קיבוץ מלכיה לפני 15 שנה, אבל בנו את הבית המקסים רק לפני שנה וחצי. היא מתארת את חווית הבניה עם האדריכלית קאטי נוריאל - "אדריכלית עם נשמה", כחוויה מדהימה.
במקביל לבנייה ולתכנון, עליזה גילתה שהיא חולה בסרטן השד והתמודדה עם הטיפולים המאתגרים. ביום המעבר לבית היא עברה את הטיפול האחרון.
מטבח זמני או לא
במרכז הבית, סלון, ספריה, חלל ליצירה ומקום לסדנאות. מערכת הסלון נרכשה כשהילדות היו קטנות, והיא מלווה אותם מאז בכל בית. שאר הרהיטים כולל הספרייה מורכבים ממציאות שונות שלוקטו במהלך השנים. חלק מהכורסאות נמצאו מפורקות ושופצו על ידה עליזה, כולל הריפוד. ארון ישן הפך ליצירת אמנות בהשראת שירה של לאה גולדברג "הלוואי יאיר עלי יומי".
סוס נדנדה מפלסטיק נמצא זרוק במשתלה, ובשלב מאוחר יותר נמצאו הרגליים וחוברו לו בחזרה. פרטים קישוטיים עשויים עיסת נייר. סוס קטן נוסף מלאכת יד של עליזה עשוי מבלזה (עץ קל). גם על הפסנתר מוצגות שלוש מעבודותיה. היא מכנה את הסדרה "אבות המזון" - טבנקין, רחל, א.ד גורדון.
המטבח, זמני או לא. בשלבי התכנון והבניה של הבית החליטו בני הזוג שלא לבנות מטבח. השיקולים היו תקציביים וגם תחושה שהם לא יודעים כרגע מה באמת הם רוצים וצריכים. אהבנו את הגישה של עליזה שאומרת שגם אם הרהיט או העבודה נמצאים בשלבי התהוות, זה לא נראה ככה. בכל שלב הפריט נראה שלם.
הבית מקושט בפרחים ובצמחים שנקטפו בשדה הסמוך. כאשר מתייבשים הפרחים, עליזה אוספת את הזרעים ומפזרת אותם בגינה. המטרה היא ליצור עם הזמן גינה שפורחת, כמו בטבע, על פי עונות השנה.
שולחן בית ספר שרגליו היו הרוסות, קוצרו והוא הפך לשולחן ציור לילדים. את חוטי הרקמה וכלי התפירה, קיבלה עליזה בירושה מאימא. חדי העין יוכלו להבחין, מעל מכונת התפירה, בעבודה המרגשת שיצרה עם השורה הרקומה i love mom.
בקרוב: צימר לאירוח
את המסור לנגריה הקטנה היא קיבלה במתנה מאביה, נגר חובב וברוך כישרון, ליום הולדתה. בקרוב היא מתכננת להפוך את החלק הזה לצימר ייחודי, בו אפשר לבלות סופשבוע של יצירה. עם או בלי סדנא, יצירה חופשית או מונחת, המגורים הם חלק מהסטודיו והבחירה היא של האורחים.
אנחנו מדמיינות סופשבוע כזה שם, קסם.
פינת ישיבה במרפסת הקדמית, סמוך לכניסה. ערוגות מטופחות של ירקות העונה, ודחליל אחד חמוד שעוזר לעליזה לשמור.
תודה עליזה, על הכנסת האורחים ועל החוויה האמיתית.
במדור הקודם: קירות מתקלפים וטונות של קסם בדירה ביפו
לכל הכתבות במדור הביתה