היי רמזי: בפנטהאוז של טלי ואמיר שורוש ביד אליהו

כמה זמן לוקח לכם לארגן בית שלם? לקפל ערמות כביסה, לתלות חדשה, להחזיר כביסה לארונות ואגב כך גם לסדר אותם, לפזר לחדרים, להציע מיטות, לקפל שמיכות ולשאוב את הניילון כדי להקטין את הנפח, לנקות חלונות, לפנות כלים מהכיור, לנקות את הכיור, להפעיל מדיח, לסדר את הנקיים בארונות, להעביר את הילדים למיטה, להעביר שטיפה, להשקות עציצים ולשאוב את השטיח? לטלי בן יוסף שורוש זה לקח שתי דקות ושיר אחד שכתבה, שהמילים שלו הן רשימת מטלות אינסופית. כל זה עלה בסרטון אחד בקבוצת מאמצחיק בפייסבוק וגרף מאות תגובות ומעל 5,000 לייקים. "היה לי חופש באותו יום, אז צילמתי את הכל מ-10 בבוקר עד הלילה עם הפסקה של חמש שעות באמצע להיות עם הילדים, ארוחות, מקלחות והשכבות'".

הילדים, אורי 9 וליבי 7, הם שלה ושל אמיר שורוש, רמזי עבד רמזי מ"קופה ראשית" וחביב הנשים. "מאז שגילו שאני אשתו, כל סרטון שאני מעלה יש לי עוד 50 עוקבות חדשות", היא צוחקת. היא בעצמה שחקנית תיאטרון וטלוויזיה, הייתה אשתו של ניסים בסדרה ובסרט של "קופה ראשית" ושחקנית עסוקה, שמופיעה בהצגה שעלתה לפני כשבוע בתיאטרון toMix, "זוגות בזיג זג".

"סל הכביסה גאוני", "הספה זה המקום האידיאלי", "באמא שלך כמה שעות לקח לך?" ו"בטוחה שבעלך קורא לך 'בוסגה' (בוס גדול) אחרי כל מה שאת עושה בבית", כתבו לה בשרשרת אינסופית של תגובות. והיא סיכמה: "כן, רמזי קורא לי בוסגה כי אין עליי בעולם כולו, אין עלינו האמהות!".

<< לכל הכתבות בערוץ living

היא בת 49, מתגוררת עם שורוש, 42, כבר שנה בדירת חמישה חדרים בבניין שעבר תמ"א, עם מרפסת גדולה שמשקיפה לנוף של תל אביב, ממגדלי עזריאלי ועד חולון ובת ים. "אבל אנחנו ביד אליהו כבר 13 שנה, אוהבים את השקט בשכונה, את בית הספר והקהילה ואת הבית שעונה להם על כל הצרכים. הדירה מלאה אור, ואיך שאני מתעוררת אני פותחת את כל התריסים כדי להכניס שמחה ורעננות. אני לא אוהבת להדליק אור מלאכותי באמצע היום". היא גם אוהבת לשבת במרפסת כשהרוח נעימה והיא בוהה בשמיים. "רק אתמול ישבתי שעתיים. אני אוהבת את הקומה הגבוהה, אמיר מעדיף בית קרקע. אבל בינתיים אין לנו כוונות לעבור. אולי בעתיד".

את הבית עיצבה לבד והשקיעה בו כי היא אוהבת את התחום והוא מעניין אותה. "צבעים עושים לנו את זה, ולכן בחרנו חומים, צבעי אדמה, לבן וקרם, ומאחר שאין לנו כמעט קירות אלא רק חלונות, אני לא יכולה לתלות דברים אפילו שאני אוהבת. אז יש כריות וחפצים שכבר אפשר להכניס הביתה עכשיו כשהילדים גדלו ואני לא חוששת שיישברו או יתלכלכו".

זה לא שיש היסטריה סביב הניקיון. כשצילמה את הסרטון, זה היה אחרי כמה ימי עבודה ברצף שלא השאירו לה זמן לטפל בכביסה שהצטברה או להחליף מצעים, שזה התפקיד שלה בבית. "ידעתי שיש לי יום פנוי לזה, במיוחד שאמיר עובד עכשיו ולא נמצא בבית ימים שלמים". אחת הבדיחות החוזרות בשפע יששכר, אפרופו רמזי, היא שהברקוד על אריזות הפתיתים בסופר לא עובר חלק בקופה וגורם לעיכובים. "אמיר לא מסדר רק את הפתיתים", היא אומרת, "הוא מאוד פעיל בבית ולא הכל עליי, אבל יוצא הרבה שהוא לא נמצא. התגעגעתי לסדר, כי יש בזה משהו תרפויטי עבורי. כשאני עובדת בתיאטרון, אני מקבלת מחיאות כפיים, אבל בבית אין מחיאות כפיים ואף אחד לא משלם לי על זה. הילדים חושבים שזה נעשה בקסם. זו עבודה שקופה, ולכן הצילום לסרטון מעביר לי את הזמן בכיף. אני חושבת על הפריים ולא מתעסקת בעוד גרביים ועוד חלון לנקות אלא באיך זה מצטלם ובאיזו זווית".

איך נראית שגרת הבוקר שלכם?

"הכי רגילה שיש. אני קמה לפני כולם, מכינה קופסאות אוכל לבית הספר, מעירה את הילדים ואז הם מתעוררים לאט, יושבים מול הטלוויזיה ואמיר לוקח אותם לבית הספר. בערב חוגים, ארוחת ערב ולמיטות. אם אני לא נמצאת, אמיר עושה הכל. עכשיו כשהוא היה עם הפסטיגל, עם 'קופה ראשית' וב'רוקדים עם כוכבים', הייתי איתם לבד וזה עבר סבבה. הם רק מפריעים כשהם נמצאים", היא צוחקת.

היא אחראית על בישולי היום-יום, שניצל חביתות, כריכים ופסטות. שורוש על הארוחות לאורחים. "הוא מבשל וואו. ממולאים, עלי גפן, אורז עם צנוברים, מג'דרה, הרבה קובה. אנחנו בית שאוכל בבית, לא אוכלים הרבה בחוץ". הדיל הוא שהכביסות עליה, אבל אם הוא בבית או מבקשת ממנו, זה עליו. ביחד גם מנקים "עם החברים הכי טובים" – שואב שוטף דרימי ודייסון. הילדים אחראים לרוב הבלגן, אבל הם עוד לא שם בכל הנוגע לאחריות על הסדר והניקיון. "הבת שלי ביקשה ללמוד לקפל כביסה כי היא אוהבת סדר, אבל הבן פחות. אפשר למצוא אצלו אריזות ריקות של חטיפים בחדר, וכל עולם האוכל אצלו בחדר – שטיח בצורה של ביצת עין, מצעים סושי, טישו המבורגר, בובות מלפפונים חמוצים".

לפני שנולדו היא אהבה סדר וניקיון, אבל באיזשהו שלב ראתה את הצעצועים עולים על גדותיהם והחליטה שאין טעם לרדוף אחרי הזנב של עצמה, ומאז השאירה את הסידור לסוף היום. "אצלנו גם קופצים ואוכלים על הספות. לכלוך ובלגן לא מלחיצים אותי, ואין לי בעיה עם צבעי גואש בבית. כל עוד זה מתנקה, אין בעיה". טביעות ידיים של אורי עם צבע על הקיר אפילו מוסגרו עם מסגרת וציון השנה שבה נעשו. "אני הולכת לישון עם בית מסודר, אבל לא אכנס לפינות. אין לי בעיה למשל לאגור כביסה או שהבגדים יתלכלכו. מבחינתי החוויה יותר חשובה".

המרפסת היא המקום העיקרי לאירוח. בקיץ שעבר עברו לדירה, ואחרי שמונה חודשים, בזמן שירד גשם, מצאו את עצמם לראשונה מארחים בסלון. "המרפסת גדולה, ואנחנו אוכלים שם על שולחן ענק של 15 איש כמו בליל הסדר, שתמיד פתוח, עם ספסל ל-20 ילדים וטלוויזיה מסתובבת. מארחים חברים של הילדים או שלנו. כל שישי באים אלינו מלא חברים, גם מהעבודה. בחלל הציבורי יש גם פינת אוכל עגולה".

בלא מעט סרטונים אצלה בדף האינסטגרם רואים מיני עגלות שבהן היא משתמשת ברחבי הבית. "אני מכורה לעגלות ויש לי שלוש, לכל סקשן. אחת מהן קנתה לי סנה (סוקול, שרקדה עם שורוש בתוכנית) ליום ההולדת. יש לי עגלת שוק לכביסה שאני מביאה לסלון, זורקת על השטיח ומקפלת ואז מחלקת לפי החדרים, ובמרפסת עגלה עם מוט שאני משתמשת בה להוריד אשפה או את התנור למחסן וגם להסיע עליה את הילדים. אני ממליצה על עגלות לכל מי שיש מקום. אני שמה הכל בעגלה, ובום למטבח. תמיד חושבת איך לייעל בלי ללכת ולחזור כל פעם. גם מגשים יש לי המון כדי לרכז את כל הכלים ולהוציא למרפסת ואחר כך להחזיר למטבח. אני מאוד פרקטית".