"אל תדאגי, שום טיל לא יפגע במטבח המהמם שלי"

שלומית שוסטר, יוצרת תוכן בתחום ההורות הראשונית, יצרה עם בתה עדי קהילה תוססת של הורים צעירים. השתיים מנהלות יחד עמוד אינסטגרם פעיל עם יותר מ-80 אלף עוקבות ועוקבים, וגם מארחות סדנאות ומלוות הורים בתחילת דרכם. “זה בית שתמיד קורה בו משהו,” מספרת שלומית. “סדנאות, תינוקות, מפגשים – המטבח הוא הלב של כל הדבר הזה".

לפני כשנה, מתוך הצורך להתאים את הבית בגבעתיים לאורח החיים הדינמי, החליטה שלומית לשפץ את המטבח. “היה לנו מטבח כפרי, שכבר לא התאים לנו. רציתי משהו מודרני, חכם, כזה שיש בו מקום לכל דבר ונוח לארח איתו", היא אומרת. לצורך כך פנתה למעצבת הפנים נועה תדמור, לאחר שהתרשמה מעבודות קודמות שלה. “ראיתי מקום שהיא עיצבה לאנשי מקצוע בתחום התפתחות ילדים, ומיד התחברתי. היה לי ברור שאני רוצה לעבוד איתה".

החיבור האנושי המשיך גם לבחירת חומרי הגלם. את בר גטניו, מנהלת קשרי אדריכלים של "שיש גטניו", פגשה שלומית באחת הסדנאות שלה, ונוצר ביניהן חיבור מיידי וחם, כך שהיה ברור שיפנו אליה בנושא השיפוץ. באופן מקרי, שלוש הנשים – עדי, נועה ובר – היו בהיריון באותה תקופה, מה שחיזק עוד יותר את הקשר ביניהן.

<< לכל הכתבות בערוץ living

השיפוץ התבצע בלחץ זמן, מתוך רצון להספיק לסיים לפני לידת עדי בתה של שלומית. “זה היה אינטנסיבי, אבל ביום הברית של הנכד שלי הכול כבר היה מוכן", היא מספרת. התוצאה הייתה מטבח מודרני, נקי ומדויק, שתוכנן בקפידה כדי לשרת גם את חיי היום-יום וגם את האירוח המרובה.

לדברי המעצבת, היה זה פרויקט של טרנספורמציה מלאה. “המטבח הקודם היה מעץ כהה, מאסיבי, עם תחושה סגורה. המטרה הייתה לפתוח את החלל, להכניס אור ולייצר שפה עיצובית רגועה ועל-זמנית". הבחירה הייתה בפלטת גוונים בהירה של אבן טבעית, עם משטחי פורצלן דמויי טרוורטין בגימור מט מבית Novo Corso, שסופקו על ידי שיש גטניו. “אלה חומרים שמביאים עומק וטקסטורה, אבל שומרים על נוכחות שקטה ולא משתלטת", היא מסבירה. הקו התכנוני התבסס על מינימליזם מדויק – חזיתות חלקות, קווים נקיים ואינטגרציה מלאה של מכשירי החשמל. “כל פרט נשקל בקפידה, מהמיקומים ועד הפרופורציות. רצינו לייצר מטבח שהוא גם יפה וגם אינטואיטיבי לשימוש", אומרת תדמור.

אך דווקא כשהכל נראה מושלם, הגיע רגע בלתי נתפס. ב-6.4, יום לפני הפסקת האש, במהלך ירי טילים, נפגע הבית בגבעתיים פגיעה ישירה. “לא הייתי בבית", משחזרת שלומית. “ראיתי הודעות בקבוצת הבניין על פגיעה ליד הבית, ורק כשחזרנו הבנו שזה אצלנו. הקומה הראשונה נפגעה קשה והקומה השנייה נהרסה לחלוטין".

ובתוך ההרס – התגלה משהו בלתי צפוי. “המטבח נשאר כמעט בשלמותו", היא אומרת. “היו רק רסיסים בדלתות. זה היה לא ייאמן. שבוע לפני כן כתבתי לנועה – ‘אל תדאגי, שום טיל לא יפגע במטבח המהמם שלי’. פתאום הבנתי כמה כוח יש למילים. אכן המטבח נשאר בשלמותו, אבל יתר הבית לא”.

כיום המשפחה מתגוררת בדירה זמנית בתל אביב, וצופה חזרה הביתה בעוד כחצי שנה לפחות. למרות הכל, שלומית שומרת על אופטימיות. “אנחנו בהודיה עצומה שלא קרה כלום לאף אחד מאיתנו. הבית ייבנה מחדש – אבל הבריאות והמשפחה זה מה שחשוב".