פשטות על זמנית: מנגרייה משפחתית למותג מטבחים מצליח
יוסי עצמון ואלכס קוגן הקימו את ״פשטות מטבחים״ לפני יותר מ-20 שנה סביב שולחן האוכל בבית. אחרי מותו, בתו מאיה ובעלה אלכס ממשיכים להוביל את העסק, שהפך מנגרייה קטנה למותג בוטיק של מטבחים בהתאמה אישית. עכשיו, עם מעבר לגלריה חדשה, הם מספרים על המורשת, על היצירה ועל ההתמודדות עם המציאות הישראלית

במהלך המלחמה עם איראן, כשטילים מאיימים להשבית את השגרה, מצאו את עצמם מאיה ואלכס קוגן, בעלי "פשטות מטבחים", יושבים בממ"ד הביתי עם לקוחות שעבורם תכננו מטבח. רגע סוריאליסטי במציאות של בעלי עסקים שיוצרים ופועלים בשנים האחרונות בישראל. זמן קצר קודם לכן העבירו את הסטודיו הקטן שלהם ממושב נווה ימין בשרון לגלריה חדשה במושב סתרייה, שם ממוקם גם ביתם. "זה הזכיר לי את תקופת הריחוק החברתי בקורונה, כשאנשים לא יכלו לנסוע לחו"ל ובחרו להשקיע בבית", אומרת מאיה. "אחרי המלחמה נוצר אפקט דומה של רצון להשקיע בבית מתוך הבנה שאנחנו נשארים כאן. באותו זמן זוג מבוגר, שהיינו באמצע העבודה אצלו, נשאר ללא מטבח. לא ישנתי בלילות עד שהתעשתנו, ובשיא המלחמה עשינו כל מה שצריך כדי לסיים ולהעניק להם מטבח מתפקד".


זה לא הזעזוע היחיד שעברו בתקופה האחרונה. שניהם מנסים במקביל להסתגל למצב החדש, לאחר שמאיה איבדה את אביה, יוסי עצמון ז"ל. עצמון הקים את פשטות מטבחים לפני יותר מ-20 שנה יחד עם אלכס סביב שולחן האוכל הביתי, וסבל במשך עשרות שנים מפוסט-טראומה בעקבות שירותו במלחמת יום הכיפורים. "זה קרה לפני כשלוש שנים, ממש לפני 7 באוקטובר, ואני שמחה שהוא לא היה צריך לחוות את זה", היא מספרת על האובדן. "הייתי מאוד קרובה אליו. נפרדתי מאבא אוהב, אחד האנשים הכי מוכשרים שהכרתי, עם העיניים הטובות, לב הזהב וחוש ההומור, שלקח אותי לכל מקום כילדה, והיה סבא מעולה לנכדים. סבא ג'פטו".


עצמון ז"ל היה מעצב תפאורות, ארט דירקטור ויוצר האפקטים של תוכניות ילדים מוכרות ואהובות בטלוויזיה החינוכית ובהן "טלפלא" ו"הצריף של תמרי". היא, כבת לאבא שחי ונושם את עולם היצירה, הדמיון והעיצוב, ניזונה מהחיבור לאומנות והשתלבה בטבעיות כמעצבת פנים בעסק שהתחיל בעיצוב רהיטים בסגנון כפרי בהתאמה אישית, ואלכס למד את התחום ואת השפה העיצובית ופיתח את העסק למקום שבו הוא נמצא היום, כנישת בוטיק ופרימיום בענף המטבחים. "אבא סחב איתו הרבה כאב בלי שהיינו מודעים לכך. אלה היו שנים שהייתה פחות פתיחות בנושא, ובדיעבד אני יודעת שהייתה לו פוסט-טראומה ממלחמת כיפורים. הוא היה אז חובש קרבי, ספג מראות קשים, איבד חברים ולא דיבר את זה הרבה, בניגוד לפתיחות ולמקום שהנושא מקבל היום".
בשלוש השנים האחרונות לחייו חווה אביה כמה גלים של דיכאון. "לצד ההתבגרות והגוף שכבר לא היה צעיר כבעבר, הגיעו גם חשבונות נפש עמוקים, תהליך שלא כל אחד יודע לעבד, בוודאי בדור שבו תמיכה נפשית הייתה פחות מקובלת. ניסיתי לחבר אותו לגורמי תמיכה, אבל זה פחות צלח", היא משתפת. "כשאדם מרגיש לא טוב בנפש, גם היצירה נכבית. הוא התכנס יותר פנימה ופחות יצר, אבל מהצד התבונן בנו בהתרגשות, אמר כמה הוא גאה לראות אותנו מובילים את העסק בגאון קדימה והתרפק על זה".


"זה הסיפור הישראלי המוכר של פוסט-טראומה בעקבות השירות הצבאי", מוסיף אלכס. "לצערי, בגלל כל מה שעברנו כאן, אנחנו נראה את זה בשנים הקרובות יותר ויותר. זו מציאות שאנחנו מכירים מקרוב, ובעולם מבינים הרבה פחות".
אלכס ומאיה מציינים בשנה הבאה את חתונת הכסף שלהם. יש להם שלושה ילדים - בן אחרי צבא, בת חיילת ובת 15 וגם כלבים וחתול שמתרוצצים במשק. את העסק הם מנהלים יחד סביב השעון ולצדו גם את החיים הזוגיים שלהם. "זה לא פשוט", היא אומרת על ההשקעה בתא המשפחתי בתוך שגרת עבודה אינטנסיבית. "יש יתרונות וחסרונות. למדנו לעבוד ביחד ויש לנו זמן אישי של נפרדות בשעות אחה"צ והערב. במהלך הדרך בחרנו לדייק את הימים ושעות הפעילות, והעובדה ש'פשטות' פתוחה חמישה ימים בשבוע מאפשרת לנו זמן משפחה וגם להישאר עסק קטן ומוקפד שפועל לאורך זמן ונותן שירות וחוויית לקוח".


בבסיס התפיסה העיצובית של פשטות עומדת השאיפה לצקת נשמה ולייצר פינה ביתית חמה ועל זמנית דרך חיבור לשורשים, לאדמה ולחומרים טבעיים וראשוניים. השילוב בין אקלקטיות נוסטלגית לאלמנטים מעולם התיאטרון מבטא אצלם כבוד לחומר וליצירה, והופך את הבית למרחב אישי שכיף להתעטף בו. "השפה שלנו גרפית ומדויקת, לא מתאמצת או עמוסה בפיתוחי נגרות, אלא נקייה ועשירה בעת ובעונה אחת, מתוך גישה של תכשוט המטבח", מסביר אלכס.
ההתמודדות עם המציאות הישראלית לא פשוטה, אומר אלכס, אך יציבות העסק מאפשרת להם להמשיך לעבוד ברציפות גם בתקופות מאתגרות בשוק. "אנחנו לעולם לא מפסיקים לחתוך פיזית חומרים בזכות הנגיעה האישית שלנו ובזכות המיקוד בשפה העיצובית שלנו. במקום ייצור המוני אנחנו מציעים ללקוחות מסע הוליסטי וירידה לרזולוציות הקטנות ביותר. אפשרויות העיצוב כמעט אין-סופיות ואנחנו מדייקים כל פרט עד לרמת הידית, שמשתנה מלקוח ללקוח". הוא עצמו מקפיד לחדש ולהמציא פרטים טכניים ועיצוביים מדי כמה שבועות, כמו ידיות וצירים ייחודיים, והופך את תהליך התכנון לחוויה עשירה שהם מגדירים "לונה פארק של יצירה".


המורשת של יוסי עצמון ז"ל אינה מתנקזת לפריט אחד, אלא שזורה בכל פינה ובבסיס היצירה של פשטות, וביתר שאת בגלריה החדשה והמרווחת. "הוא נמצא בכל מקום", מסכמת מאיה. "במבנה החדש והמרשים הזה באים פתאום לידי ביטוי אלמנטים שבעבר היו חבויים, והיום יש להם מקום להיפרס ולהיראות במלוא הדרם". אלכס: "למדתי ממנו ופיתחתי את השפה שלו למקומות נוספים, אבל השורש והבסיס נשארו שלו, והרוח שלו תמיד פה".