עיצוב איטי: הטרנד שמבקש מאיתנו להפסיק לרדוף אחרי טרנדים
אחרי שנים של טרנדים, שיפוצים ורשימות של "חייבים", יותר ויותר מעצבים מעדיפים מטבח שלא מנסה להיראות חדש כל הזמן: כזה שנבנה לאט, עם פריטים שאוהבים באמת, חומרים שמזדקנים יפה ודברים שלא נמאס מהם אחרי עונה אחת
יש משהו מפתה ברעיון של מטבח מושלם. כזה שבו כל ידית במקום, כל מדף מעוצב וכל פריט נבחר מתוך אותה פלטת צבעים. אלא שבעולם העיצוב מתחילה להתחזק גישה אחרת, שמעדיפה דווקא מטבח שלא מרגיש כאילו יצא הרגע מקטלוג. במקום לרדוף אחרי הטרנד הבא, היא מציעה לבנות את החלל בהדרגה, לבחור פחות אבל טוב יותר, ולהכניס אליו דברים שיש להם סיכוי להישאר גם בעוד עשר שנים.
באתרי העיצוב המובילים מכנים את הגישה הזו Slow Decorating - עיצוב איטי. העיקרון פשוט: לא חייבים לסיים את הבית ביום אחד. אפשר להשאיר פינה ריקה, לחכות לשולחן הנכון, למצוא בהמשך מנורה שאוהבים באמת או להכניס למטבח כלי קרמיקה שנקנה בטיול. התוצאה אמורה להיראות יותר כמו אוסף שנבנה לאורך זמן ופחות כמו סט שהוזמן מחנות אחת.
אחד הרעיונות המרכזיים הוא לעצור רגע לפני שקונים משהו רק משום שהוא אופנתי. השאלה החשובה יותר היא אם עדיין נרצה לחיות איתו בעוד עשור. זה נכון במיוחד במטבח, חלל שיקר ומסובך יחסית לשנות בו אלמנטים גדולים כמו ארונות, משטחי עבודה וריצוף.
לכן במקום לבחור בכל פעם את הצבע, החומר או הסגנון שכולם מדברים עליו, הגישה האיטית מעדיפה חומרים קלאסיים, פריטים איכותיים ושילובים שלא חייבים להיות מתואמים באופן מושלם. עץ יכול להופיע לצד אבן, קרמיקה בעבודת יד לצד כלי מודרני, וכיסא ישן יכול להשתלב ליד שולחן חדש.
פרסומת
גם החלל הריק מקבל כאן תפקיד. לא כל פינה במטבח צריכה להתמלא מיד. לפעמים דווקא ההמתנה היא שמאפשרת למצוא את הפריט שבאמת מתאים, במקום לקנות משהו זמני ואז להחליף אותו כעבור שנה. הגישה הזו גם מתחברת לצרכנות מודעת יותר: לקנות פחות, לבחור טוב יותר ולשמור על הדברים לאורך זמן. כלי הגשה, מנורה, כיסא או שולחן יכולים לעבור בין חדרים, להשתנות עם הבית ואפילו לעבור יום אחד לדור הבא.
הרעיון הזה מקבל חיזוק גם ממעצבת הפנים קריסטין פיור, בעלת Kristen Elizabeth Design, שמסבירה כי דווקא הזמן שמקדישים לבחירות הוא שמאפשר לבית לקבל אופי וסיפור, ובחרה בכמה אייטמים קלאסיים ששווה להקדיש להם מחשבה – ולאט.
פרסומת
- קערת קרמיקה גדולה
קערה יפה היא מסוג הפריטים שלא צריך לבחור לפי טרנד. היא יכולה לעמוד על שולחן, קונסולה או מדף, לשמש לאחסון או פשוט להיות אובייקט דקורטיבי. עדיף לבחור אחת עם חומר, צורה או גימור שאוהבים באמת, ולא כזו שמתאימה רק לפלטת הצבעים הנוכחית. - כיסאות עם אופי
במקום סט תואם לחלוטין, אפשר לבחור כיסאות שונים מעט זה מזה – או לפחות כאלה שיש להם נוכחות משלהם. כיסא טוב יכול לעבור איתכם מחדר לחדר, להיצבע מחדש או לקבל ריפוד חדש, ולכן הוא מסוג הפריטים ששווה להשקיע בהם. - מנורה דקורטיבית
תאורה היא הזדמנות להכניס הביתה פריט עם אישיות. גוף תאורה פיסולי או מנורה גדולה יכולים להפוך למוקד בחדר, בלי שהבית כולו יצטרך להיות מעוצב סביב טרנד מסוים.
- מראה
מראה היא לא רק פריט פונקציונלי. היא יכולה להחזיר אור, להוסיף עומק ולשנות את התחושה בחדר. דווקא כאן אפשר לחפש משהו עם מסגרת מעניינת, גימור מעט מיושן או מראה וינטג'ית, במקום עוד פריט שנראה כאילו הגיע מאותה קולקציה כמו שאר הבית. - שרפרף או ספסל קטן
זהו פריט שימושי, אבל הוא גם מאפשר להכניס חומר או צורה שאינם קיימים בשאר החלל. שרפרף עץ ישן, למשל, יכול להוסיף תחושה פחות "מעוצבת" ויותר אישית, ובמקביל אפשר להזיז אותו בקלות מחדר לחדר.
הצגת פוסט זה באינסטגרםפוסט משותף על ידי Zachit architecture & Design (@zachitt_architect)
- שטיח
שטיח מכניס רכות, צבע וטקסטורה לחלל. בניגוד לריצוף או לרהיטים גדולים, זה גם פריט שקל יחסית להחליף, ולכן אפשר לבחור כאן משהו נועז יותר – שטיח וינטג', דוגמה מעניינת או טקסטיל שנראה כאילו נאסף לאורך השנים. - כלי הגשה וקרמיקה
במקום לקנות את כל הכלים באותו סט, אפשר לאסוף אותם בהדרגה. צלחת שנקנתה בטיול, קערה בעבודת יד או מגש ישן יכולים להפוך את הבית לאישי יותר. אין צורך שכל דבר יתאים בדיוק לשאר הפריטים – השילוב הוא חלק מהעניין.
הצגת פוסט זה באינסטגרם - פריט שעובר בירושה
זה יכול להיות שולחן, כיסא, מנורה, כלי הגשה או חפץ קטן. דווקא פריטים כאלה, שלא נבחרו במסגרת שיפוץ אחד, נותנים לבית תחושה שהוא שייך למישהו ולא רק עוצב עבור צילום. - משהו שנמצא במקרה
אחד היתרונות של עיצוב איטי הוא שאין צורך לדעת מראש איך הבית ייראה עד הפריט האחרון. אפשר להשאיר מקום פתוח ולחכות למשהו שמוצאים בשוק פשפשים, בחנות קטנה או במהלך נסיעה. לפעמים דווקא הפריט שלא חיפשתם הוא שנותן לחלל את האופי שלו.
מצאתם טעות לשון?