תשבו רגע: זה הפך להיות החדר הכי נועז בבית הישראלי

ב-1917 מרסל דושאן רכש משתנה תעשייתית, חתם עליה בשם ״R. Mutt״ והגיש אותה לתערוכה תחת השם ״מזרקה״. המארגנים דחו אותה, עולם האומנות קיבל נושא לוויכוח לדורות, והאינסטלטורים ברחבי העולם זכו לקידום מקצועי ותדמיתי חסר תקדים. 109 שנה אחר כך, אנשים כבר לא צריכים מוזיאון כדי להתפעל מכלים סניטריים. מספיק להיכנס לשירותי האורחים של מישהו שסיים לשפץ ולשמוע הרצאה על הכיור שפוסל מגוש אבן או שיש. רציתם לשטוף ידיים, קיבלתם סיור אוצרות.

ב-19 בנובמבר מציינים את יום השירותים העולמי, שנועד להעלות מודעות לצורך בגישה לתברואה בטוחה לכולם. זה גם רגע להתבונן במה שקרה אצלנו לחדר שפעם הסתפק באסלה לבנה, כיור קטן ומגבת שאיש לא בטוח אם כדאי להשתמש בה. שירותי האורחים הפכו למקום שבו גם אנשים שבילו שלושה חודשים בבחירת הגוון המדויק של לבן לסלון מוכנים פתאום להזמין טפט פסיכדלי עם נמרים או הדפסי פירות יער.

>> לכל הכתבות בערוץ living

זו לא בדיחה, באמת הייתה אסלה מזהב. וכן, גם גנבו אותה

אם חשבתם שברז בגימור זהב הוא קצת מוגזם ושאסלה מזהב היא בדיחה שמתגלגלת כבר יותר מדי שנים, האמן מאוריציו קטלאן כבר לקח את העניין כמה קומות למעלה. ב-2016 הוצבה בגוגנהיים בניו יורק יצירתו ״אמריקה״: אסלה מתפקדת מזהב מלא, שהמבקרים הוזמנו להשתמש בה בפרטיות. המוזיאון הציג אותה כקריצה לעודפות של שוק האומנות ולמוצרי יוקרה שנראים מיועדים לאחוזון העליון. במקרה הזה, לפחות, הקהל הורשה לשבת על הביקורת ולהתנסות בה בעצמו. ב-2019 נגנבה האסלה, העשויה זהב 18 קראט, מארמון בלנהיים באנגליה, שבו הוצגה. ב-2025 נגזרו עונשי מאסר על שניים מהמעורבים בגניבה. כך הצליחה אסלה אחת לעשות את הלא ייאמן ולעבור ממדורי האומנות והביזאר למדורי הפלילים. רובנו, למרבה המזל, יכולים להסתפק בחדר שהאורחים ירצו לצלם בלי שינסו לשדוד את תכולתו.

יש היגיון בחופש העיצובי הזה. בסלון אנחנו צריכים לחיות שעות, לארח, לעבוד ולראות טלוויזיה. בשירותי האורחים הביקור קצר, והדלת מפרידה אותם משאר הבית. אפשר ליצור שם עולם קטן ושלם בלי להתחייב לכך שכל הדירה תיראה כמו מועדון וי-איי-פי בווגאס. במגזיני העיצוב מכנים חללים כאלה "קופסאות תכשיטים", והדימוי מתאים: שטח קטן שמקבל טיפול עשיר בחומר, בצבע ובפרטים. ב-AD הציגו, למשל, שירותי אורחים של Studio DB המשלבים טפט של גוצ׳י ושיש צבעוני. זו דוגמה לאפשרות לתת לחלל זעיר נוכחות גדולה.

דווקא כאן אפשר לשחרר את הניסיון לגרום לכל חדר קטן להיראות גדול. צבע יין עמוק, ירוק כהה או טפט שעוטף את הקירות יכולים להדגיש את האינטימיות שלו. לפעמים הרבה יותר מעניין להיכנס לחדר קטן עם אופי מאשר לחדר קטן שמנסה לשכנע אותנו שהוא גדול בעזרת ארבעה קירות לבנים וחלקים א-לה בית חולים פסיכיאטרי מהמאה ה-19.

>> החדר שהכי כיף לעצב: שירותי האורחים המגניבים שלכם

תנו לחומר לעשות את העבודה ואל תשכחו לצחוק

גם אם לא תציבו אסלה מזהב ותהפכו את השירוקלחת או שירותי האורחים למוזיאון, אפשר להכניס לשם אופי בכמה בחירות פשוטות. החליפו את המראה הגנרית במראה עם מסגרת צבעונית או צורה מעניינת, צבעו את ארון הכיור בגוון עמוק, שלבו אקססורי הומוריסטי או תלו הדפס ממוסגר שקצת מצחיק אתכם, כי בינינו, אי אפשר לדבר על אסלות מזהב ומוזיאונים בלי קצת הומור בתי שימוש. הרי יש משהו משחרר בחדר שבו גם העיצוב יכול להפסיק לקחת את עצמו ברצינות. איור קטן וממוסגר, דיוקן עם הבעת פנים מופתעת או טפט אלגנטי שרק במבט שני מגלים בו פרט משונה ואפילו קצת בוטה יכולים לעשות את העבודה. ההומור מוצלח במיוחד כשהמסגרת והחומרים רציניים והתוכן קצת פחות. ככה מקבלים קריצה שמתגלה תוך כדי ביקור, בלי להחזיר את האורחים לשירותים בתיכון, לטוש השחור ולמישהו שכתב על הדלת ״דמיין שהמורה נמצאת מתחת״ ולא חשב יותר מדי על ההשלכות.

בשירותי האורחים אפשר לשלב טפט נועז. בחדר עם מקלחת חשוב לבחור חומרים שמתאימים ללחות ולהרחיק פריטים רגישים מאזורים שעלולים להירטב. גם ידיות חדשות, מתלה מגבות יפה ומתקן לסבון ייחודי יכולים לתת לחדר מראה מושקע בלי להזמין קבלן. בחרו אלמנט אחד שימשוך את העין ותנו לשאר לתמוך בו. בסופו של דבר האורחים אמורים למצוא את הסבון, לא את תיבת האוצר של קפטן הוק. כיור בעל צורה פיסולית, אבן עם עורקים בולטים או מראה במסגרת יוצאת דופן יכולים להוביל את העיצוב. בחרתם משטח דרמטי? אפשר לתת לו להמשיך גם לחיפוי הקיר שמאחורי הכיור, כך שהחומר ייקרא בשפה אחת ברורה. טפט עשיר יכול לקבל לידו כיור פשוט ומדויק, ומראה גדולה יכולה להחזיר את הדוגמה ולהעמיק את התחושה בחדר. התאורה משלימה את התמונה. גופי קיר לצד המראה יכולים להאיר את הפנים בנעימות ולהדגיש את החומרים. ספוט בודד מעל הראש, לעומת זאת, עלול לגרום גם לאדם שישן שמונה שעות להיראות כאילו הוא בדרך למסור עדות.

העיקר הוא לזכור שמישהו אמור להשתמש בחדר הזה. צריך מקום להניח סבון, מגבת נגישה, אוורור ומשטחים שאפשר לנקות. דושאן ביקש מאיתנו, אחרי הכל, להסתכל אחרת על חפץ יום-יומי. בבית אפשר לקחת את ההזמנה הזאת ברצינות ולתת גם לחדר הקטן מחשבה, הומור ואופי. רק את החתימה בטוש על האסלה הייתי משאירה לאומנים.

הכותבת היא מאיה שינברגר, מעצבת פנים וממחברי ספר העיצוב The New Minimalist Style